(א) ויבוא ישראל ארצה מצרים אל ארץ גושן בראש החודש הרביעי בשנה השנית לשבוע השלישי ליובל החמישה וארבעים. (ב) ויבוא יוסף לקראת יעקב אביו ארצה גושן ויפול על צווארי אביו ויבך. (ג) ויאמר ישראל אל יוסף: אמותה הפעם אחרי ראותי אותך. (ד) ויהי מבורך ה' אלהי ישראל אלהי אברהם ואלהי יצחק אשר לא כלא רחמיו וחסדו מיעקב עבדו. (ה) רב לי כי ראיתי את פניך בעודני חי. (ו) אכן אמת המראה אשר ראיתי בבית אל. יהיה ה' אלוהי מבורך לעולמי עד.
(ז) ויאכלו יוסף ואחיו לחם וישתו יין לפני אביהם, וישמח יעקב שמחה גדולה מאוד בראותו את יוסף אוכל ושותה לפניו עם אחיו. (ח) ויברך לבורא כל היקום אשר שמר אותו, ואשר שמר לו את שנים עשר בניו.
(ט) ויתן יוסף לאביו ולאחיו את ארץ גושן לאחוזה למען ישבו בה, וברעמסס ובכל גבולה, למשול בה לפני פרעה. (י) וישב ישראל ובניו בארץ גושן במיטב ארץ מצרים וישראל בן שלושים ומאת שנה בבואו מצרימה. (יא) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת קנינם בלחם לפי צורכיהם בשבע שני הרעב.
(יב) ותלה ארץ מצרים מפני הרעב, ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה בשבר, וגם את האנשים ואת בהמתם, הכל קנה פרעה.

(יג) ותכלינה שבע שני הבצורת, ויתן יוסף לעמי הארץ זרע ולחם לזרוע בשנה השמינית כי עלה היאור על כל ארץ מצרים. (יד) כי בשבע שני הבצורת השקה רק מקומות אחדים הקרובים אל שפת היאור, ועתה עלה על כל גדותיו. (טו) ויזרעו המצרים את האדמה ותעש תבואה רבה בשנה ההיא, השנה הראשונה לשבע הרביעי ליובל החמשה וארבעים. (טז) ויקח יוסף מן הדגן אשר זרעו, חמישיתו למלך וארבע הידות הניח להם לאכול ולזרוע, וישם אותה יוסף לחוק על אדמת מצרים עד היום הזה.

(יז) ויהי ישראל בארץ מצרים שבע עשרה שנה. ויהי כל ימי חייו שלושה שבועים שבע שנים וארבעים ומאת שנה. (יח) וימת בשנה הרביעית לשבוע החמישי ליובל הארבעים וחמשה.
(יט) ויברך ישראל את בניו לפני מותו, ויגד להם את כל אשר יקרא אותם בארץ מצרים, ואת אשר יבוא עליהם באחרית הימים. (כ) את כל הגיד להם, ויברך אותם ויתן ליוסף פי שנים בארץ (כא) וישכב עם אבותיו ויקבר במערת המכפלה בארץ כנען אל אברהם אביו בקבר אשר כרה לו במערת המכפלה בארץ חברון. (כב) ויתן את כל ספריו ואת ספרי אבותיו אל לוי בנו לשמור אותם ולחדש אותם לבניו עד היום הזה.