יהושע ה: פגישת יהושע עם המלאך



בני ישראל מתכוננים למלחמה ביריחו. לפני תיאור המלחמה אנו קוראים על פגישה של יהושע עם מלאך:
(יג) וַיְהִי בִּהְיות יְהושֻׁעַ בִּירִיחו וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עמֵד לְנֶגְדּו
וְחַרְבּו שְׁלוּפָה בְּיָדו וַיֵּלֶךְ יְהושֻׁעַ אֵלָיו וַיּאמֶר לו הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ:
(יד) וַיּאמֶר לא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי
וַיִּפּל יְהושֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיּאמֶר לו מָה אֲדנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּו:
(טו) וַיּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהושֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ
כִּי הַמָּקום אֲשֶׁר אַתָּה עמֵד עָלָיו קדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהושֻׁעַ כֵּן: (ה: יג-טו)
התיאור מופלא מאוד, וקשה להבנה. עלינו להיזכר בכמה מאורעות שקרו למשה, ועל פיהם להבין את ההתגלות ליהושע לפני המלחמה ביריחו.

כאשר משה רועה את צאן יתרו חותנו במדיין, הולך הוא אל המדבר, ושם הוא רואה סנה בוער באש ולא אוכל. משה ניגש לראות מדוע לא אוכל הסנה, והוא שומע את המלאך אומר לו אותם דברים ששמע אחר כך יהושע:
(ה) וַיּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ
כִּי הַמָּקום אֲשֶׁר אַתָּה עומֵד עָלָיו אַדְמַת קדֶשׁ הוּא:
(ו) וַיּאמֶר אָנכִי אֱלהֵי אָבִיךָ אֱלהֵי אַבְרָהָם אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקב
וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלהִים: (שמות ג: ה-ו)
גם משה וגם יהושע פוגשים מלאך לפני שהם מתחילים בשליחותם: משה מתמנה להיות שליח להוציא את ישראל ממצרים, ויהושע מתחיל את פעילותו כמנהיג המביא את ישראל לנחלתם בארץ. שניהם פוגשים מלאך, שניהם חולצים את נעליהם מעל רגליהם בראותם את המלאך, ושניהם יראים מן המלאך: משה מסתיר את פניו, ויהושע נופל על פניו.

אנו יכולים להבין את משמעות ההתגלות הזאת: אדם מקבל את ההנהגה על עם ישראל, והוא מבצע את שליחותו של ה'. לפני הרגע המכריע של קבלת השליחות, של ביצוע השלב ההיסטורי המשמעותי ביותר בחיי העם, הוא נפגש עם מלאך, חולץ את נעליו, ומבין כי רק אדם הוא ורק שליח הוא וכי עליו למלא את הפקודות שתוטלנה עליו.

זהו הסבר אחד לפרשת המלאך. אבל אפשר להבין את הפגישה עם המלאך בדרך מעמיקה יותר, כהמשך לשיחה שהייתה בין משה לבין ה' לאחר חטא העגל.

נקרא את השיחה שבין משה לבין ה' לאחר חטא העגל:
(לא) וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה
חֲטָאָה גְדלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלהֵי זָהָב:
(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
(לג) וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:
(לד) וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ
הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ ...(שמות לב: לא-לד)
לאחר חטא העגל כמעט נגזרה גזרת השמדה על עם ישראל. משה מצליח לבטל את הגזרה. העונש הנגזר על העם לאחר תפילת משה מצומצם יותר: "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי" - עונש לאלה שעבדו לעגל ועונש נוסף: "הנה מלאכי ילך לפניך." העונש הזה משנה את הדרך שבה מנהיג ה' את ישראל: במקום הנהגה שבה ה' הוא המנהיג תבוא הנהגה על ידי מלאך.

מה ההבדל בין הנהגה על ידי ה' לבין הנהגה על ידי מלאך? עניין זה נדון באריכות אצל חז"ל, אבל אנו נעדיף את הפירוש של רבי אברהם בן דאוד, שנקרא גם "הראב"ד הראשון",פילוסוף יהודי שחי בעיר טולידו בספרד במאה ה12- ומת שם על קידוש השם. הוא חיבר ספר בשם "אמונה רמה", ובו הוא עוסק הרבה בהסבר עניין המלאכים ושליחותם. הוא מסביר,שההבדל בין פעולת ה' לבין פעולת המלאך הוא כמו ההבדל שבין הנהגה על ידי נסים, שבה ה' מנהל את ההיסטוריה, לבין הנהגה כמו-טבעית, על פי חוקי הטבע.

אם נלך לפי הבחנה זו, הרי שהעונש שבני ישראל מקבלים לאחר שעבדו את העגל הוא שההנהגה שלהם תהיה בדרך טבעית. לא יהיו עוד נסים ושינוי סדרי הטבע בדרכם לארץ ישראל.

אבל משה איננו מסכים לעונש זה, והוא אומר:
(טו) וַיּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: (שמות לג: טו)
ושוב אומר משה:
(ט) וַיּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדנָי יֵלֶךְ נָא אֲדנָי בְּקִרְבֵּנוּ... (שמות לד: ט)
ואמנם, ה' מקבל את בקשתו של משה, ובדרכם של בני ישראל לארץ, ה' הוא המוליך את ישראל, וכל מה שמתרחש בזמן היות בני ישראל במדבר הוא מעשי נסים.

אנו חוזרים ליהושע. בני ישראל נכנסים לארץ, ומיד בכניסתם מפסיקים הנסים שליוו אותם ארבעים שנה: המן, לחם שמים שירד להם ארבעים שנה, מפסיק לרדת. בני ישראל מתחילים לאכול את תבואת הארץ ככל האדם. היה נס אחד כאשר נקרע הירדן. יהיו עוד כמה נסים בזמן כיבוש הארץ, אבל הסגנון עכשיו שונה: לא עוד נסים בכל יום, לא עוד ה' המנהיג את ישראל בלא התחשבות בחוקי הטבע.

ועכשיו נחזור ונקרא את דברי המלאך, על פי הפירוש שנתנו חז"ל לשיחה זו:
"כיוון ששמע "הלנו אתה אם לצרינו", התחיל צועק... ויאמר: "לא, כי אני שר-צבא -ה', עתה באתי." הרי שתי פעמים באתי להנחיל את ישראל. אני הוא שבאתי בימי משה רבך, ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו, ועתה באתי." (מדרש תנחומא, משפטים יח)
עכשיו השיחה מקבלת משמעות: המלאך אומר ליהושע: רציתי לבוא להנחיל לישראל את הארץ בימי משה רבך, אבל הוא דחה אותי. משה רצה שההנהגה תהיה נסית, ישירות על ידי ה'. אבל עכשיו באתי, עכשיו אני אנחיל את ישראל. מעכשיו ההנהגה תהיה בעיקרה טבעית: המלחמות יהיו מלחמות חיילים, לפי עקרונות צבאיים ובתכסיסי מלחמה. מעכשיו עם ישראל לא יראה עוד נסים המשנים את סדרי הטבע. עם ישראל חייב לחיות על פי חוקי הטבע.

המלאך המתגלה למשה מתחיל את תהליך הגאולה על ידי נסים, ואילו המלאך המתגלה ליהושע מתחיל את תהליך הגאולה ללא נסים. הנהגת ה' אינה גלויה לעין; צריך להתבונן כדי לראות דרך חוקי הטבע את טביעת אצבעותיו של בורא העולם.

ובכל זאת - כיבוש יריחו היה גם הוא בדרך של נס.