פרשה ב

- המשך -

סדרא תנינא א


[קול דודי הנה זה בא]
ח קול דודי הנה זה בא
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן -

ר' יהודה אומר:
קול דודי הנה זה בא
זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל: בחדש זה אתם נגאלין.
אמרו לו: משה רבינו! היאך אנו נגאלין?
והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: (בראשית ט"ו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ועדיין אין בידינו, אלא מאתים ועשר שנה?!
אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים.
אין הרים וגבעות האמורין כאן, אלא קצים ועיבורין. מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין ובחדש הזה אתם נגאלין. שנאמר: (שמות י"ב) החדש הזה לכם ראש חדשים.

ר' נחמיה אמר:
קול דודי הנה זה בא
זה משה.
בשעה שאמר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין.
אמרו לו: משה רבינו! היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים?
אמר להם: הואיל וחפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים.
ובמי הוא מביט?
בצדיקים שבכם, ובמעשיהם, כגון: עמרם ובית דינו.

[מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות]
(ב) מדלג על ההרים
אין הרים, אלא בתי דינים. היך מה דאת אמר: (שופטים י"א) ואלכה וירדתי על ההרים.
ובחדש הזה אתם נגאלין שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.

רבנן אמרי:
קול דודי הנה זה בא
זה משה.
בשעה שבא ואמר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין.
אמרו לו: משה רבינו! היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו?
אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם, אלא מדלג על ההרים ואין הרים, אלא עבודת כוכבים. היך מה דאת אמר: (הושע ד') על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו.
ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר: החדש הזה לכם.

ר' יודן ור' חוניא -
ר' יודן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי

ור' חוניא בשם ר' אליעזר בן יעקב אומר:
קול דודי הנה זה בא
זה מלך המשיח.
בשעה שהוא אומר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין.
אומרים לו: היאך אנו נגאלין? ולא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות?
והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם:
אחד מכם גולה לברבריה.
ואחד מכם גולה לסמטריה.

דומה כמו שגליתם כולכם. ולא עוד, אלא שהמלכות הזאת מכתבת טירוניא מכל העולם,
מכל אומה ואומה. כותי אחד, או ברברי אחד, בא ומשעבד בכם. כגון: ששעבדתם בהם כל אומתם, וכאילו נשתעבדתם בשבעים אומות.
ובחדש הזה אתם נגאלין, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם ראש חדשים.

[דומה דודי לצבי]
(א) ט דומה דודי לצבי
אמר רבי יצחק:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אתה אומר לנו דיו דיו, (פי' דיאו דיאו) דיאו את, לגבן תחילה.
דומה דודי לצבי
מה צבי זה, מדלג מהר להר ומבקעה לבקעה, מאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, ומגדר לגדר.
כך הקדוש ברוך הוא, קפץ ממצרים לים, ומים לסיני, ומסיני לעתיד.

במצרים ראו אותו, שנאמר: (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים.
בים, ראו אותו שנאמר: (שם ט"ו) וירא ישראל את היד הגדולה וגו' זה אלי ואנוהו.
בסיני ראו אותו דכתיב: (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר.
וכתיב: (שם ל"ג) ה' מסיני בא.

[או לעופר האילים]
או לעופר האילים
רבי יוסי בר חנינא אמר:

לאורזליהון דאיילתא.
הנה זה עומד אחר כתלנו
אחר כתלנו של סיני. הדא הוא דכתיב: (שמות י"ט) כי ביום השלישי ירד ה'.
משגיח מן החלונות
וירד ה' על הר סיני, אל ראש ההר.
מציץ מן החרכים
וידבר אלוהים את כל הדברים.
ענה דודי ואמר לי
מה אמר לי?
אנכי ה' אלהיך:

(ב) דבר אחר:
דומה דודי לצבי
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! את אמרת לי דיו דיו, דיאו דיאו, את לגבן תחלה.
דומה דודי לצבי
מה צבי זה,
מדלג מהר להר, מבקעה לבקעה, מאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, מגדר לגדר.
כך, הקדוש ברוך הוא מקפץ מבית הכנסת זה, לבית הכנסת זה, מבית מדרש זה, לבית מדרש זה.
כל כך למה?
כדי לברך ישראל.
ובאיזו זכות?
בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב: (בראשית יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כחום היום.

רבי ברכיה בשם ר' לוי:
יושב - 'ישֵׁב' כתיב: בא אברהם לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב אברהם, את סימן לבניך, מה את יושב ואני עומד, כך יהיו בניך, בשעה שיכנסו לבית הכנסת ובית המדרש וקורין קריאת שמע, הם יושבין וכבודי עומד ביניהם.
מה טעמא?
(תהילים פ"ב) אלוהים ניצב בעדת אל.

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר:
אלהים עומד אין כתיב, אלא נצב.
מהו נצב?
איטימוס, היך מה דאת אמר: (שמות ל"ד) ונצבת לי שם על ראש ההר.
וכתיב: (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו וגו'.

ר' שמואל משום ר' חנינא:
כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יושב ביניהם.
הדא הוא דכתיב: (תהילים כ"ב) ואתה קדוש יושב תהילות ישראל .

או לעופר האילים
ר' יוסי בר' חנינא:
לעורזליהון דאיילתא.
הנה זה עומד אחר כתלנו
אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות.
משגיח מן החלונות
מבין כתפיהם של כהנים.
מציץ מן החרכים
מבין אצבעותיהם של כהנים.
ענה דודי ואמר לי
מה אמר לי?
יברכך ה' וישמרך.

(ג) דבר אחר:
דומה דודי לצבי
אמרה כנסת ישראל להקדוש ברוך הוא: את אמר לן: דיו דיו, את דיאו דיאו, לגבן תחלה.
דומה דודי לצבי
מה צבי זה,
נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה.
כך, גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה.
וכמה נכסה מהם?

ר' תנחומא אמר:
שלשה חדשים. הדא הוא דכתיב: (שמות ה') ויפגעו את משה ואת אהרן.

יהודה ברבי אמר:
לקירסין.
כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן.
וכמה נכסה מהן?
ארבעים וחמשה ימים. הדא הוא דכתיב: (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם, ימים אלף מאתים ותשעים.
וכתיב: (שם) אשרי המחכה ויגיע לימים. אלף שלוש מאות שלשים וחמשה.
אילין יתיריא מאן אינון?

רבי יוחנן בן קצרתה בשם רבי יונה אמר:
אלו מ"ה יום שהוא נכסה מהם. ואותן הימים ישראל קוטפים מלוחים ושורשי רותם ואוכלין. הדא הוא דכתיב: (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח ושורשי רתמים לחמם.
ולאיכן הוא מוליכן?
מאן דאמר: למדבר יהודה.
ומאן דאמר: למדבר סיחון ועוג.

מאן דאמר למדבר יהודה,
הדא הוא דכתיב: (הושע י"ב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד.

ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג, מדכתיב: (שם ב') הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר.
(שם) ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה. וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין הוא חיה. וכל שאין מאמין לו והולך לאומות העולם, בסוף הן הורגין אותו.

אמר רבי יצחק בר מריון:
לסוף מ"ה ימים, נגלה להם ומוריד להם את המן. ואין כל חדש תחת השמש.

(ד) דבר אחר:
או לעופר האילים
לאורזליהון דאיילתא.
הנה זה עומד אחר כתלנו
אחר כותל מערבי של בית המקדש.
למה?
שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם,
עד שיחדשם הקדוש ברוך הוא.
משגיח מן החלונות
זו זכות אבות.
מציץ מן החרכים
זו זכות אמהות.

[ענה דודי ואמר לי]
י מה אמר לי?
החדש הזה לכם ראש חדשים.

(ה) דבר אחר:
ענה דודי ואמר לי
רבי עזריה אמר:

לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי משה, ואמר לי על ידי אהרן.
ומה אמר לי?

קומי לך רעיתי יפתי
קומי לך, זרוזי גרמיך.

דבר אחר:
קומי לך
בתו של אברהם. דכתיב: ביה: (בראשית י"ב) לך לך מארצך וממולדתך.
רעיתי יפתי
בתו של יצחק, שריעה אותי וייפה אותי על גבי המזבח.
ולכי לך
בתו של יעקב, ששמע לאביו ולאמו שנאמר: (שם כ"ח) וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם.

[כי הנה הסתו עבר]
(א) יא כי הנה הסתו עבר
אלו ארבע מאות שנה, שנגזרו על אבותינו במצרים.
הגשם חלף הלך לו
אלו מאתים ועשר שנים ולא הוא הגשם ולא הוא הסתו.

אמר ר' תנחומא:
עיקר טרחותא מיטרא הוא, כך עיקר שעבודן של ישראל במצרים, שמונים ושש שנים היו,
משעה שנולדה מרים.

[הנצנים נראו בארץ]
(א) יב הנצנים נראו בארץ
הנצוחות נראו בארץ.
איזה זה?
זה משה ואהרן. שנאמר: (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר:
עת הזמיר הגיע.
הגיע זמנן של ישראל להגאל.
הגיע זמנה של ערלה שתזמר.
הגיע זמן של מצרים שיזמרו.
הגיע זמן עבודת כוכבים שלהן שתעקר.

שנאמר: (שם) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.
הגיע זמן של ים שיבקעו מימיו שנאמר: (שם י"ד) ויבקעו המים.
הגיע זמן של שירה שתאמר שנאמר: (שם ט"ו) אז ישיר משה.

ר' תנחומא אמר:
הגיע זמן, שתעשו זמירות להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם) עזי וזמרת יה זמירות יה.

אמר ר' ביבי:
(תהילים קי"ט) זמירות היו לי חוקיך.
וקול התור נשמע בארצנו.

אמר ר' יוחנן:
קול תייר טב נשמע בארצנו, זה משה. בשעה שאמר: (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה.

[התאנה חנטה פגיה]
(א) יג התאנה חנטה פגיה
אלו פושעי ישראל, שמתו בשלשה ימי אפילה. שנאמר: (שמות י') ויהי חושך וגו' לא ראו איש את אחיו.
והגפנים סמדר נתנו ריח
אלו הנשארים, שעשו תשובה ונגאלו.
אתא משה לגבן אמר לון: כל הדין ריחא טבא אית גביכון, ואתון יתיבין הכא?!
קומי לך רעיתי יפתי.

(ב) דבר אחר:
ענה דודי ואמר לי
אמר ר' עזריה:
לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה על ידי משה ואמר לי, על ידי אהרן.
מה אמר לי?
קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר
אלו מ' שנה, שעשו ישראל במדבר.
הגשם חלף הלך לו
אלו ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין במדבר ולא היה הדבור מדבר עם משה עד שתמו כל אותו הדור, הדא הוא דכתיב: (דברים ב') והימים אשר הלכנו מקדש ברנע וגו'.
(שם) וגם יד ה' הייתה בם. ויהי כאשר תמו, מיד ויאמר ה' אלי לאמר:
הנצנים נראו בארץ
הנצוחות נראו בארץ, אלו הנשיאים. שנאמר: (במדבר לד) ונשיא אחד נשיא אחד.
עת הזמיר הגיע
הגיע זמנה של ערלה שתזמר.
הגיע זמנן של כנענים שיזמרו.
הגיע זמנה של ארץ ישראל להחלק לישראל.

שנאמר: (במדבר כ"ו) לאלה תחלק הארץ.
וקול התור נשמע בארצנו.

אמר רבי יוחנן:
קול תייר טב נשמע בארצנו, זה קולו של יהושע, בשעה שאמר עברו בקרב המחנה.
התאנה חנטה פגיה
אלו סלי הבכורים.
והגפנים סמדר נתנו ריח
אלו הנסכים.

(ג) דבר אחר:
ענה דודי ואמר לי
ענה לי, על ידי דניאל ואמר לי, על ידי עזרא.
מה אמר לי?
קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר
אלו שבעים שנה, שעשו ישראל בגולה.
הגשם חלף הלך לו
אלו חמישים ושתים שנה, משחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים.
ולא שבעים שנה הן?!

אמר רבי לוי:
צא מהן שמונה עשרה שנה, שהיתה בת קול מפוצצת ואומרת לנבוכדנצר: עבדא בישא סוק חרוב ביתא דמרך, דבנוי דמרך לא שמעון ליה!
הנצנים נראו בארץ
כגון מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו.
עת הזמיר הגיע
הגיע זמן של ערלה שתזמר,
הגיע זמן של רשעים שישברו.

שנאמר: (ישעיה י"ד) שבר ה' מטה רשעים.
הגיע זמן של בבליים להשמד,
הגיע זמן בית המקדש שיבנה.

שנאמר: (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון.
וכתיב: (חגי ב') גדול יהיה כבוד הבית הזה.
וקול התור נשמע בארצנו.

אמר ר' יוחנן:
קול תייר טב נשמע בארצנו.
אי זה זה?
זה קולו של כורש. הדא הוא דכתיב: (עזרא א') כה אמר כורש מלך פרס וגו'. כל ממלכות הארץ וגו' מי בכם מכל עמו.
התאנה חנטה פגיה
אלו הסלים של בכורים.
והגפנים סמדר נתנו ריח
אלו הנסכים.

(ד) דבר אחר:
ענה דודי ואמר לי
לי
על ידי אליהו.
ואמר לי על ידי מלך המשיח.
מה אמר לי?
קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך.

אמר ר' עזריה:
כי הנה הסתו עבר
זו מלכות כותים, שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה. היך מה דאת אמר: (דברים י"ג) כי יסיתך אחיך בן אמך.
הגשם חלף הלך לו
זה השעבוד.
הנצנים נראו בארץ
הנצוחות נראו בארץ.
מי הם?

רבי ברכיה בשם ר' יצחק:
כתיב: (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים ואלו הן:
אליהו.
ומלך המשיח.
ומלכי צדק.
ומשוח מלחמה.


עת הזמיר הגיע
הגיע זמנן של ישראל להגאל.
הגיע זמנה של ערלה להזמר.
הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה.
הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה.

שנאמר: (שם י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ.
וקול התור נשמע בארצנו
איזה זה?
זה קולו של מלך המשיח, המכריז ואומר: (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר.
התאנה חנטה פגיה.
אמר רבי חייא בר אבא:

סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים.
והגפנים סמדר נתנו ריח
אלו הנשארים. ועליהם נאמר: (שם ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם.

אמר ר' יוחנן:
שבוע שבן דוד בא:
שנה ראשונה
מתקיים מה שנאמר: (עמוס ד') והמטרתי על עיר אחת.
בשניה חצי רעב משתלחין בה.
בשלישית רעב גדול ומתים בו אנשים ונשים וטף. וחסידים ואנשי מעשה מתמעטים והתורה משתכחת מישראל.
ברביעית רעב ולא רעב שובע ולא שובע.
בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחים. והתורה חוזרת לחדושה ומתחדשת לישראל.
בששית קולות.
בשביעית מלחמות.
במוצאי שביעית בן דוד בא.

אמר אביי:
כמה שבועין אתת כהדא ולא אתא! ולא אתי, אלא כההיא, דאמר ריש לקיש:
דור שבן דוד בא:
בית הוועד יהיה לזנות.
והגליל יחרב.
והגבלן ישום.
ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו.
וחכמת הסופרים תסרח.
ויראי חטא ואנשי חסד נאספים.
והאמת נעדרת.
ופני הדור כפני הכלב.

ומנין שאמת נעדרת?
שנאמר: (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל.
להיכן הולכת?

דבי ר' ינאי אומר:
הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר.

ורבנן אמרי:
דור שבן דוד בא:
חכמי הדור מתים.
והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה.
וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור.
וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות.
עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה.


אמר ר' נהוראי:
דור שבן דוד בא:

הנערים ילבינו לזקנים.
ויעמדו הזקנים בפני הנערים.
בת קמה באמה כלה בחמותה.
אויבי איש אנשי ביתו.
ובן אינו מתבייש מאביו.


ר' נחמיה אומר:
קודם ימות המשיח:

עניות ירבה.
ויוקר הווה.
והגפן תתן פריה והיין יסריח.
והמלכות כלה תהפך למינות.
ואין תוכחות.


אמר ר' אבא בר כהנא:
אין בן דוד בא, אלא בדור שפניו דומין לכלב.

אמר רבי לוי:
אין בן דוד בא, אלא בדור שפניו חצופות וחייב כלייה.

אמר ר' ינאי:
אם תראה דור אחר דור, מחרף ומגדף, צפה לרגלי מלך המשיח. הדא הוא דכתיב: (תהילים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך.
מה כתיב בתריה?
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

[יונתי בחגוי הסלע]
(א) יד יונתי בחגוי הסלע
מהו יונתיבחגוי הסלע?
אמר ר' יוחנן:
אמר הקדוש ברוך הוא: קורא אני לישראל יונה, דכתיב: (הושע ז') ויהי אפרים כיונה פותה אין לב. אצלי הם כיונה, אבל אצל אומות העולם כמין חיות.
דכתיב: (בראשית מ"ט)
גור אריה יהודה.
נפתלי אילה שלוחה.
יהי דן נחש עלי דרך.
בנימין זאב יטרף.

וכל י"ב שבטים משולים כחיות, לפי שהאומות נלחמים לישראל ואומרים לישראל:
מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה?
והקדוש ברוך הוא מגבירן לישראל ונעשין בפני האומות כחיות, להכניען לפני הקדוש ברוך הוא ולפני ישראל. אבל אצל הקדוש ברוך הוא, נעשים כיונה תמה ושומעין לו.
הדא הוא דכתיב: (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה! את עומד וצועק, כבר שמעתי ישראל וצעקתם.

הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) מה תצעק אלי. אין בני ישראל צריכין לך, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: יונתי בחגוי הסלע.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אצלי הם תמימים כיונים, אבל באומות העולם, הם ערומים כנחשים. הדא הוא דכתיב: (דניאל ג') ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר.
אין למלכא, למה נבוכדנצר?
ואין נבוכדנצר, למה מלכא?
אלא, כך אמרו לו: אם לפסים וגולגליות ודימוסיות וארנוניות מלך את עלינו, הדא הוא דכתיב: למלכא נבוכדנצר.
ואם לדבר זה שאת אומר לנו להשתחוות לצלמך, נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך!
הוא גברא וחד נבו עלינו כחדא, נבוכדנצר נבח ככלבא, נפיח כקולתה נצר כצרצרה.
מיד נבח ככלבא.
ואתעבד ככדא.
ונצר כצרצרה.

כתיב: (קהלת ח') אני פי מלך שמור!

אמר רבי לוי:
אני פי מלך מלכי המלכים אשמור, אותו הפה שאמר לנו בסיני, (שמות כ') אנכי ה' אלהיך.
(קהלת ח') ועל דברת שבועת אלהים. על שם, לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא.

(ב) תני דבי ר' ישמעאל:
בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין?
ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים ולא הייתה יכולה להיכנס, שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחורה, לא תהי יכולה, שהנץ עומד בחוץ.
מה עשתה היונה?
התחילה צווחת ומטפחת באגפיה, כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה.
כך היו ישראל דומים על הים.
לירד לים לא היו יכולין, שעדיין לא נקרע להם הים לחזור לאחוריהם לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב.
מה עשו?
וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. מיד, (שמות י"ד) ויושע ה' ביום ההוא.

ר' יהודה בשם ר' חמא דכפר תחומין
משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה.
מה עשה?
הוציא כרוז ואמר: כל עמא יפקון לקמפון.
כשיצאו, מה עשה?
רמז לעבדיו ונפלו לה פתאום בליסטין, והתחילה צווחת, אבא, אבא, הצילני!
אמר לה: אילו לא עשיתי לך כך, לא היית צווחת ואומרת: אבא הצילני!
כך, כשהיו ישראל במצרים, היו המצריים משעבדין אותם, והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב: (שם ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים.
ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'. מיד וישמע אלוהים את נאקתם.
שמע הקדוש ברוך הוא לתפלתן והוציאן, ביד חזקה ובזרוע נטויה. והיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לשמוע קולן ולא היו רוצין, מה עשה הקדוש ברוך הוא? חיזק לבו של פרעה ורדף אחריהם.

הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף וגו'.
וכתיב: ופרעה הקריב.
מהו הקריב?
שהקריב את ישראל לתשובה. כיון שראו אותם, תלו עיניהם להקדוש ברוך הוא ויצעקו לפניו, שנאמר: וישאו בני ישראל את עיניהם.
והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל אל ה', כאותה צעקה שצעקו במצרים.
כיון ששמע הקדוש ברוך הוא,אמר להם: אילולי שעשיתי לכם כן, לא שמעתי את קולכם.
על אותה שעה אמר: יונתי בחגוי הסלע השמיעני את הקול אין כתיב כאן, אלא קולך
שכבר שמעתי במצרים, וכשצעקו בני ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, מיד, ויושע ה' ביום ההוא.

(ג) ר' אלעזר פתר קרייה בישראל
בשעה שעמדו על הים.
יונתי בחגוי הסלע
שהיו חבויים בסתרו של ים.
הראיני את מראיך
הדא הוא דכתיב: (שם) התיצבו וראו את ישועת ה'.
השמיעני את קולך
זו השירה שנאמר: אז ישיר משה.
כי קולך ערב
זה השיר.
ומראך נאוה
שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים: זה אלי ואנוהו.

(ד) רבי עקיבא פתר קרייה בישראל
בשעה שעמדו לפני הר סיני.
יונתי בחגוי הסלע
שהיו חבויין בסתרו של סיני.
הראיני את מראיך
שנאמר: וכל העם רואים את הקולות.
השמיעני את קולך
זה קול שלפני הדברות שנאמר: (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
כי קולך ערב
זה קול שלאחר הדברות. שנאמר: (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו' הטיבו כל אשר דברו.
מהו הטיבו?
כל אשר דברו.

חייא בר אדא ובר קפרא
חד אמר:
הטבה, כהטבת הנרות.

וחד אמר:
הטבה, כהטבת הקטורת.
ומראך נאוה
שנאמר: (שמות כ') וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק.

(ה) רבי יוסי הגלילי פתר קרייה במלכיות
יונתי בחגוי הסלע
שחבויין בסתרן של מלכיות.
הראיני את מראיך
זה התלמוד.
השמיעני את קולך
זה מעשה הטוב.
וכבר נמנו פעם אחת בבית עליית ערים בלוד. ואמרו:
מי גדול התלמוד או המעשה?

ר' טרפון אומר:
גדול הוא המעשה.

ר' עקיבא אומר:
גדול הוא התלמוד.
נמנו וגמרו גדול הוא התלמוד, שמביא לידי מעשה.
כי קולך ערב
זה התלמוד.
ומראך נאוה
זה מעשה הטוב.

(ו) רבי הונא ור' אחא בשם רבי אחא בר חנינא, פתרי קרייה על דעתיה דרבי מאיר באהל מועד
יונתי בחגוי הסלע
שחבויין בסתר אהל מועד.
הראיני את מראיך
שנאמר: (ויקרא ח') ותקהל העדה אל פתח אהל מועד.
השמיעני את קולך
(שם ט') וירא כל העם וירונו שירה נאה, אמרו: על ידי שראו דבר חדש, לפיכך אמרו שירה חדשה.
כי קולך ערב
זה השיר.
ומראך נאוה
היך מה דאת אמר: (שם) ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'.

אמר ר' תנחומא:
אינון פתרון לה על דעתיה דר' מאיר באהל מועד, אף אנא נפתרינה על דעתיה דרבנן בבית העולמים.
יונתי בחגוי הסלע
שהיו חבויין בסתר בית עולמים.
הראיני את מראיך
היך מה דאת אמר: (מלכים א' ח') אז יקהל שלמה.
השמיעני את קולך
היך מה דאת אמר: (ד"ה ב' ה') ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים קול אחד.

ר' אבין בשם ר' אבא כוהן בן דליה אמר:
כתיב: (שמות י"ט) ויענו כל העם יחדיו.
וכתיב: (שם כ"ד) ויען כל העם קול אחד ויאמרו:
עד איכן עמד להם אותו הקול ?
עד ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים, להשמיע קול אחד.
כי קולך ערב
זה השיר.
ומראך נאוה
אלו הקרבנות.
היך מה דאת אמר: (מלכים א' ח') ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו', בקר,
אי זה בקר?
את ארבע העגלות ואת שמונת הבקר.

(ז) ר' אליהו פתר קרייה בעולי רגלים.
הראיני את מראיך
אלו עולי רגלים. שנאמר: (דברים ט"ז) שלוש פעמים בשנה יראה וגו'.
השמיעני את קולך
זה קריאת ההלל בנועם בשעה שישראל קורין את ההלל, קולן עולה למרום.
מתלא אמר:
פסחא בבייתא והלילא מתברא אברייאה.
כי קולך ערב
זה השיר.
ומראך נאוה
זה הדוכן.

(ח) ר' יהודה בן סימון בשם ר' שמעון בן אלעזר אמר:
מפני מה נתעקרה רבקה?
כדי שלא יהיו אומות העולם אומרים: תפלתנו עשתה פירות, שאמרו לה: (בראשית כ"ד) אחותנו את היי לאלפי רבבה. עד שהתפלל עליה יצחק ונפקדה. הדא הוא דכתיב: (שם כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו.

רבי עזריה בשם ר' חנינא בר פפא אמר:
מפני מה נתעקרו אמהות?
כדי שלא יהו מתרפקות על בעליהן בנויין.

ר' הונא ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר:
מפני מה נתעקרו אמהות?
כדי שיצאו רוב שנים בלא שעבוד.

רבי חוניי בשם ר' מאיר
מפני מה נתעקרו אמהות?
כדי שיהנו בעליהן בנויין.
שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתעובת. תדע לך שהוא כן, שכל השנים שהיתה שרה אמנו עקרה, הייתה יושבת בתוך ביתה, ככלה בתוך חופתה, כיון שעיברה נשתנה זיוה. היך מה דאת אמר: (בראשית ג') בעצב תלדי בנים.

רבי לוי בשם רבי שילא מכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן:
מפני מה נתעקרו אמהות?
בשביל שהיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לשמוע שיחתן.
אמר להם: יונתי אומר לכן, מפני מה העקרתי אתכן?
שהייתי מתאווה לשמוע שיחתכן. הדא הוא דכתיב: כי קולך ערב ומראך נאוה

[אחזו לנו שועלים]
(א) טו אחזו לנו שועלים
כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן, אלא באש,
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ט"ו) ונתתי אני את פני בהם. מהאש יצאו והאש תאכלם.

וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן, אלא בדבר שכבה באש. הדא הוא דכתיב: (ישעיה מ"ג) דעכו כפשתה כבו.

כשהוא מושל המלכיות אינו מושלן, אלא בכסף וזהב.
הלא הוא דכתיב (דניאל ב') הוא צלמא, רישיה די דהב טב.

כשהוא מושל המצריים אינו מושלן, אלא בעופרת.
שנאמר: (שמות ט"ו) צללו כעופרת.

כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן, אלא בארזים. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"א) הנה אשור ארז בלבנון. וכתיב: אילנא די חזית, די רבה וגו'. וכתיב: (עמוס ב') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם וגו'.

כשהוא מושל המצריים אינו מושלן, אלא בקש, שנאמר: (שמות ט"ו) יאכלמו כקש.

כשהוא מושל המלכיות מושלן בחיות. שנאמר: (דניאל ז') וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, שניין דא מן דא. וכתיב: קדמיתא כאריה.

כשהוא מושל המצריים מושלן בשועלים. שנאמר: אחזו לנו שועלים, שמרו אותם ליאור.

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון:
ערומין היו המצריים, לפיכך הוא, מושלן בשועלים.
מה שועל זה מביט לאחוריו.
כך היו המצריים מביטין לאחוריהם,
והיו אומרים: במה נדונם?
נדונם באש, והלא כבר נאמר: (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט?!
נדונם בחרב, והלא כתיב ובחרבו את כל בשר?!
אלא נדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא, שאינו מביא מבול לעולם עוד. כדכתיב: (שם נ"ד) כי מי נח זאת לי.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם! שכל אחד ואחד מכם, אני גוררו למבולו. שנאמר: (תהילים ס"ג) יגירוהו על ידי חרב, מנת שועלים יהיו.
יגירוהו על ידי חרב, אלו הרשעים, שגררן לחרבו של ים.
מנת שועלים יהיו אמר הקדוש ברוך הוא: המנה הזאת תהיה מתוקנת לשועלים.

אמר ר' ברכיה:
שועלים
קדמאה מלא, תניינא חסר, שעלים כתיב , אותם הם השועלים, שירדו לשעלו של ים.

(ב) אמר ר' תנחומא בשם ר' יהודה ברבי סימון:
כתיב: (ישעיה מ"ג) הנותן בים דרך. אין זו מדה קשה. ובמים עזים נתיבה, אין זו מדה קשה, אלא איזו היא מדה קשה?
המוציא רכב וסוס חיל ועזוז.

אמר רבי יודן:

קיניגין מכללה ודיארטיה עתידים מן בלטוורא, דא דיחתו וייטורד זה, שטיהם אחריהם בים.

אמר ר' חנן:
מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות?
היו נוטלות בניהם וטומנות אותם במחילות, והיו מצריים הרשעים, נוטלין בניהם הקטנים, ומכניסין אותם לבתיהם של ישראל, ועוקצין אותם והם בוכים.
והיה התינוק של ישראל שומע קול חברו שבוכה, ובוכה עמו. והיו נוטלין אותם ומשליכין אותם ליאור.

הדא הוא דכתיב: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים.
ושמרו אותם להשליכם ליאור.
וכמה תינוקות היו שהשליכו ליאור?
עשרת אלפים! שנאמר: (יחזקאל ט"ז) רבבה כצמח השדה.

ורבי לוי אמר:
ששים רבוא, שכן אמר משה: (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו.
ומה היו המצריים עושים?
מביאים בניהם מן האיסכוליות שלהן, ומשלחים אותם לבתי מרחצאות שלהן, ורואין איזו אשה מישראל מעוברת, והן מרשמים לפניהם וחוזרים ואומרים לאבותם.
פלניתא יש לה ג' חדשים. פלניתא יש לה ארבעה חדשים וה' חדשים למניינם, היו נוטלים מדדיהן ומשליכים אותן ליאור. הדא הוא דכתיב: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים
תפשו לנו, הרגו לנו, אין כתיב כאן, אלא אחזו לנו ששמרו אותנו ליאור.

(ג) ר' יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר:
שועלים קטנים
אלו עשו ודוכסיה. היך מה דאת אמר: (עובדיה א') הנה קטן נתתיך בגוים.

אמר רבי שמעון בן אלעזרף
משל למדינה שמגדלת איספתרין למלך,
והיתה שם אשה אחת וילדה בן ננס אחד,
והיתה קוראת את בנה מיקרו ליפארוס.
אמרה להם: בני מיקרו ליפארוס, ואין אתם עושים אותו איספסתורין?!
אמרו לה: אם בעיניך מיקרו ליפארוס, אינו בעינינו אלא ננס שבננסים.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: עשו זה הרשע, אביו קראו גדול, שנאמר: (בראשית כ"ז) ויקרא את עשו בנו הגדול. אמו קראה אותו גדול, שנאמר: (שם) את בגדי עשו בנה הגדול.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן. שנאמר: הנה קטן נתתיך בגוים. ואין רב הוא, לפום תורא טבחיא. הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ד) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום.
מחבלים כרמים
אלו ישראל. דכתיב: (שם ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל.
וכרמנו סמדר
היך מה דאת אמר: (מיכה ז') אין אשכול לאכול ביכורה איותה נפשי.

ר' ברכיה אמר:
שועלים קטנים
אלו ארבע מלכיות. שנאמר: (משלי ל') ארבעה הם קטני ארץ.
מחבלים כרמים
אלו ישראל. שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל.
וכרמנו סמדר
מי גרם לכרמינו להיות סמדר?
(יחזקאל כ"ב) ואבקש מהם איש גודר וגו' ולא מצאתי, אילולי נח דניאל ואיוב.

[דודי לי ואני לו]
טז (א) דודי לי ואני לו
הוא לי
לאלהים.
ואני לו לאומה.

הוא לי לאלהים (שמות כ') אני ה' אלהיך.
ואני לו לעם ואומה שנאמר: (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו.

הוא לי לאב.
ואני לו לבן.

הוא לי לאב (שם ס"ג) כי אתה אבינו. (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב.
ואני לו לבן (שמות ד') בני בכורי ישראל. (דברים י"ד) בנים אתם לה'.

הוא לי לרועה (תהילים פ') רועה ישראל האזינה.
ואני לו לצאן (יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי.

הוא לי לשומר (תהילים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן וגו'.
ואני לו לכרם שנאמר: (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל.

הוא לי במקניאין ואני לו במכעיסין.
הוא לי במקניאין שהכה בכורי מצרים.
שנאמר: (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים. (שם) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור.
ואני לו במכעיסין שזבחתי לאלהי מצרים. וכן (שם) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.
ואני זבחתים לו שנאמר: (שם ח') הן נזבח את תועבת מצרים.
וכן (שם י"ב) ויקחו להם איש שה לבית אבות.

הוא אמר לי אל יחסר המזג. שנאמר: (שיר ז') שררך אגן הסהר אל יחסר המזג.
ואני אמרתי לו את הוא רחמי טבא, לא לחסר טבותך לעולם. היך מה דאת אמר:(תהילים כ"ג) ה' רועי לא אחסר.

אמר רבי יהודה ב"ר אלעאי:
הוא זמרני
ואני זמרתיו.

הוא קלסני
ואני קלסתיו.

הוא קראני: אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי.
ואני אמרת ליה:
זה דודי וזה רעי.

הוא אמר לי: הנך יפה רעיתי.
ואני אמרתי לו
: הנך יפה דודי אף נעים.

הוא אמר לי:
(דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך.
ואני אמרתי לו: (שמות ט"ו) מי כמוך באלים ה'.

הוא אמר לי: (שמואל ב' ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים, (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

לכשיהיה לי דבר ולא תבעתי, אלא מידו, שנאמר: (שמות ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו'. וישמע אלוהים את נאקתם וירא אלוהים את בני ישראל.

וכשיהיה לו דבר לא תבע אותו, אלא ממני ומידי, שנאמר: (שם י"ב) דברו אל כל עדת ישראל לאמר.

כשהיה לי דבר לא תבעתי, אלא מידו. שנאמר: (שם י"ד) ופרעה הקריב וישאו בני ישראל וגו'.
וכשהיה לו דבר לא תבע, אלא ממני שנאמר: (שם כ"ה) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.
וכשהיתה לי צרה לא תבעתי אלא ממנו. (שופטים ד') ויצעקו בני ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו. והוא לחץ את בני ישראל בחזקה וגו'.
מהו בחזקה?
בחירופין וגידופין.

כשהיה לו דבר
לא תבע, אלא ממני, שנאמר: (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש.

[הרועה בשושנים]
(ב) הרועה בשושנים
רבי יוחנן אתייסר, ועבד חשש בצמר מורייה ג' שנים ופלג

סלק רבי חנינא למבקרה יתיה.
אמר ליה: מה אית עלך?
אמר ליה: אית עלאי יותר ממשאוי.
אמר ליה: לא תהווי אומר כן, אלא הווי אומר: האל הנאמן.
כד הוה צערא קשי עלוי, הוה אמר: האל הנאמן.
וכד הוה מקשה עלוי צערא יותר מצרכו, הוה סלק רבי חנינא, אמר עלוי מלה.
והוה נסב נפש.

לבתר יומין אתשש רבי חנינא, סלק ר' יוחנן למבקריה
אמר ליה: מה אית עלך?
אמר ליה: מה קשין הן היסורין!
אמר ליה: ומה שכרן מרובה.
אמר ליה: לא אנא בעי להון ולא לאגרהון!
אמר ליה: למה לית את אמר: ההיא מילתא דהוויית אמר עלי ואיתנסיב נפש?
אמר ליה: כד הווינא מלבר, הווינא ערב לאחרנין וכדון דאנא מלגיו, לית אנא בעי אחורנין דיערבונ?!
אמר לו: כתיב: הרועה בשושנים
אין שרביטו של הקדוש ברוך הוא ממשמש ובא, אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים.

אמר ר' אלעזר:
לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע.
על אי זו מהן הוא מטריח, לא על אותה שכחה יפה?!
כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, למה שאינן יכולין לעמוד, דכתיב: (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש.
ומי הוא מנסה?
הצדיקים שנאמר: (תהילים י"א) ה' צדיק יבחן.
(בראשית כ"ב) ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם.
וכתיב: (שם ל"ט) ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף.

אמר ר' יוסי ברבי חנינא:
פשתני זה, כשפשתנו קשה אינו מקיש עליו ביותר.
למה?
שהיא פוקעת.
וכשפשתנו יפה, כל שהוא מקיש עליה, היא משבחת והולכת.
כך, אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים שאין יכולין לעמוד, ומנסה הצדיקים שנאמר: ה' צדיק יבחן.

אמר רבי יוחנן:
היוצר הזה, כשהוא בודק כבשנו, אינו בודק בקנקנים מרועעים.
למה?
שכיון שמקיש עליהם הן נשברין.
ובמי הוא בודק בקנקנים יפים,
שאף על פי שמקיש עליהם כמה פעמים, אינן נשברין.
כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים.
ומי הוא מנסה?
הצדיקים.
שנאמר: ה' צדיק יבחן.

[עד שיפוח היום]
(א) טז עד שיפוח היום
רבי יודן ור' ברכיה

רבי יודן אמר:
עד שאכניס פיחה, בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצרים, שהיו ארבע מאות שנה ועשיתים מאתים ועשר שנה.
ונסו הצללים
לא כבר העברתי מהן שני צללים קשים, צל טיט ולבנים.

רבי חלבו אמר:
'הגוי' 'וגם את הגוי' - מצרים וארבע מלכיות.

רבי יודן אמר:
גירות, ועבדות, ועינוי. בארץ לא להם אפילו באיספטלייה שלהן.
סוב דמה לך דודי לצבי
סוף שאני נהפך לכם ממידת הדין למידת רחמים וממהר בגאולתכם, כדם הצבי וכדם האיל .
או לעופר האילים

רבי יוסי ברבי חנינא אמר:
לעורזליהון דאיילתא.
על הרי בתר
בזכות התנאים שהתניתי עם אברהם אביכם בין הבתרים, שנאמר: (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר:

ר' ברכיה אמר:
עד שארתיח היום.
כמה דאת אמר: (יחזקאל כ"א) באש עברתי אפיח עליך. (שם כ"ב) לפחת עליו אש.
ומהו ונסו הצללים?

אלו צללי יגון ואנחה.
סוב דמה לך דודי
סוף שאני נהפך לכם, ממידת הדין למידת רחמים וממהר גאולתכם כדם צבי ואיל.
או לעופר האילים
לעורזליהון דאיילתא.
על הרי בתר.

ר' יודן אמר:
כדי שיתלו המלכיות בתר אריהון.

אמר רבי לוי בר חיתא:
כד תסב מלכותא בתר סולא.

אמר רבי ברכיה:
אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו אין לי עליהם, אלא מה שעשו בבית-תר, דיני ימתח להם.
ומה עשו בבית תר?

אמר ר' יוחנן: