מנהיגות מסוגים שונים

קוד: סוגים של מנהיגות

מנהיגות פורמלית - נובעת ממעמדו של האדם במדרג הארגוני.

מנהיגות לא פורמלית - נובעת מהאמון שאנשים נותנים באדם, מהנכונות שלהם ללכת אחריו.

המצב הנוח ביותר לקבוצה הוא, שהמנהיג הפורמלי הוא גם מנהיג לא פורמלי, אבל זה לא תמיד המצב. למשל, בכיתה, המנהיג הפורמלי הוא המורה, אבל במקרים רבים יש "מלך הכיתה" - מנהיג לא-פורמלי של התלמידים. במקרה כזה, הצלחת הקבוצה תלויה בשיתוף הפעולה בין המנהיג הפורמלי לבין המנהיג הלא-פורמלי.

המנהיג המשימתי והמנהיג החברתי

ממצא מפתיע שהתקבל בתצפיות הוא, שהמנהיג הוא בדרך-כלל לא האדם האהוב ביותר בקבוצה! הפופולריות של המנהיג הולכת ופוחתת - אחרי משימה אחת, 56% מהמנהיגים הם האנשים האהובים ביותר, ואחרי מספר משימות נוספות, רק 8% מהמנהיגים הם האנשים האהובים ביותר. 92% האחרים נשארים מנהיגים, אך מאבדים את אהדת הקבוצה. הסבר אפשרי לכך: כדי להנהיג את הקבוצה, המנהיג חייב לנקוט באמצעים לא אהודים - למתוח ביקורת, להשתיק, לדחוק אחרים לשוליים.

במקביל ל מנהיג המשימתי (זה שמוביל את הקבוצה לביצוע המשימה המוטלת עליה), התפתח ברוב הקבוצות גם מנהיג חברתי - מנהיג שעזר לקבוצה בתחומים שאינם קשורים ישירות למשימה: הצחיק את החברים, עזר להפיג מתחים, תיווך בעימותים בין חברי הקבוצה, וכו'. המנהיג החברתי הוא בד"כ האדם האהוב ביותר בקבוצה.

ב8% מהמקרים, המנהיג המשימתי היה גם המנהיג החברתי, ולכן הוא נשאר האהוב ביותר. ב92% מהמקרים, המנהיג המשימתי הוא לא המנהיג החברתי, כי לשני סוגי המנהיגות דרושות תכונות שונות.

בארגונים, מנסים לשפר את המנהיגות של המנהלים (המנהיגים הפורמליים) גם בתחום המשימתי וגם בתחום החברתי.

המנהיג הסמכותי, המנהיג הדמוקרטי והמנהיג המתירני

סגנון המנהיגות משפיע על ביצועי הקבוצה. מחקר קלאסי, של פידלר, השווה בין 3 סגנונות מנהיגות:

  1. מנהיג מתירני : מספק את החומרים, מציע את עזרתו בכל מה שיידרש, ונותן לקבוצה להתקדם בעצמה.
  2. מנהיג סמכותי : קובע את המדיניות, המטרות והדרך להשגתן. נותן הוראות ומחלק תפקידים, בלי להסביר מעבר להכרחי, ובלי להראות את התמונה הכללית. הקבוצה תלויה בו - רק הוא יודע איך להמשיך לאחר כל שלב. הוא אינו משתתף בעבודה, אלא אם כן צריך להדגים ביצוע פעולה מסויימת. נותן ביקורת אישית ושבחים אישיים.
  3. מנהיג דמוקרטי : נוטה יותר לערב את הקבוצה, גם בבניית המדיניות וגם בחלוקת האחריות. מאפשר לחברי הקבוצה להשתתף בדיון על קביעת המטרות ועל חלוקת התפקידים. מעודד שיתוף פעולה בקבוצה. נותן ביקורת ושבחים על פעולות ולא על אנשים.

במחקר של פידלר, הוזמנו ילדים בני 10 להשתתף בחוג. הם חולקו לקבוצות. לכל קבוצה הוצמד מדריך. המדריכים אומנו להנהיג בכל 3 הסגנונות. כל 6 שבועות החליפו קבוצות, מדריכים וסגנונות, כך שנוצרו כל הצירופים של קבוצה - מדריך - סגנון מנהיגות.

החוקרים השוו בין הקבוצות, מבחינת התפוקה ומבחינת שביעות הרצון של המשתתפים:

ההשפעה של סגנונות המנהיגות תלויה במספר גורמים:

מנהיג שמתמקד באנשים לעומת מנהיג שמתמקד במשימה

החוקר פידלר פיתח גרסה מעט שונה של התיאוריה שלו.

הוא סיווג את המנהיגים לשני סוגים - ממוקד-משימה וממוקד-אנשים.

הוא סיווג את המצב ע"פ שלושה קריטריונים:

בסה"כ יש 8 מצבים אפשריים ( 2^3 ). פידלר בנה קבוצות לכל אחד מ8 המצבים האלו, ובדק את תפקודו של כל אחד משני סוגי המנהיגים בכל אחד מ8 המצבים.

התוצאות המובהקות ביותר של המחקר: מנהיג ממוקד-משימה מתאים יותר למצבים קיצוניים - או שכל התנאים "טובים" (משימה ברורה, קהל אוהד ומנהיג בעמדת-כוח), או שכל התנאים "רעים" (משימה מעורפלת, קהל עויין ומנהיג בעמדת-חולשה). הסבר: כשכל התנאים טובים, אין צורך להתמקד באנשים; כשכל התנאים רעים, רק התמקדות במשימה יכולה להציל את הקבוצה מהתפרקות.

תגובות