תולדות חייו של רבי יהוסף שווארץ

אבי ששון
ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון

שנה בשנה, תשס"ג

תוכן:
א. העידן הראשון - תקופת עיצוב האישיות - גרמניה 1832-1804
ב. העידן השני - ארץ-ישראל - 1852-1833
     ב1. פרשת חייו בארץ-ישראל
     ב2. ביתו של שווארץ
     ב3. היבול הספרותי של רבי יהוסף שווארץ
     ב4. אחרית ימיו
     ב5. קורות משפחת שווארץ
ג. העידן השלישי - מורשת שווארץ לאחר מותו
סיכום

מילות מפתח: רבי יהוסף שווארץ

רבי יהוסף שווארץ שחי ופעל בירושלים במחצית המאה התשע-עשרה, ידוע בעיקר בזכות ספרו המפורסם "תבואות הארץ", שהוא חלק מחיבורו הגדול "דברי יהוסף". בחקר ארץ-ישראל נחרט זכרו בעיקר בהקשר ההיסטוריוגרפי. אולם נראה כי מיקוד זה הטיל צל על מגוון פעילויותיו של האיש. במאמר זה בכוונתינו לשרטט את תולדות חייו ולהציג מעין מבוא לפעילותו של האיש בארץ-ישראל.

בבואנו לנתח את תולדות חייו ותרומתו של שווארץ למחקר ניתן לדבר על שלושה עידנים. שני העידנים הראשונים הם תקופת חייו ואילו העידן השלישי היא מורשתו של שווארץ לאחר מותו. העידן הראשון, "תקופת עיצוב האישיות" היה בגרמניה שם קיבל את חינוכו התורני והשכלתו המדעית. עידן זה מתאפיין בגישושים ראשוניים של מחקר ארץ-ישראל ששיאו מפת ארץ-ישראל שזכתה לשלוש מהדורות, עוד טרם עלותו ארצה. מפות אלה מבוססות על מחקר ספרותי מעמיק בכתבי הקודש היהודיים אך ללא היכרות עם השטח.

א. העידן הראשון - תקופת עיצוב האישיות - גרמניה 1832-1804
בפלוס, עיירה במזרח באוואריה (בנפת נוישטאט) שבגרמניה, בראשית המאה התשע-עשרה, היתה קהילה יהודית מכובדת. רבי מנחם בן יצחק שווארץ שמשפחתו הגיעה לאזור זה לאחר שגורשה מהעיירה ניושטאדל (בשנת תק"מ לערך) היה רבה של הקהילה וממיסדיה. במשפחתו היו ארבעה בנים. הוא עצמו נולד בשנת תקס"ה (1804) וכבר בנערותו זכה לתארים כגון: "עלם חריף ומציין" "עילוי".1 הוא סיים את בית-הספר היסודי בקלטנברונן2(Kaltenbrunen) . את לימודי היהדות למד בבית מדרשו של רבי נתן אדלר.3 לאחיו הגדול, חיים, הייתה השפעה רבה על אישיותו ודרכו של שווארץ. הוא זה שפתח בפניו חלון לעולם האקדמי באוניברסיטה בווירצבורג, בה כבר החל ללמוד לפניו. השתדלותו של חיים שווארץ למען אחיו והיכרותו עם המורים סייעו לקליטתו של שווארץ באוניברסיטת ווירצבורג.

שוארץ החל לימודיו בשנת תקע"ד (1824) ורכש השכלה במדעי הגאוגרפיה, האסטרונומיה, שפות ומוסר. מעניין שהיה הוא התלמיד היהודי היחידי בין 300 תלמידי המוסד הזה. עובדה זו מעידה גם כי מסלול לימודים שכזה לא היה מקובל בקרב יהודי גרמניה. שם, במשך חמש שנות לימודיו, החל להכשיר את עצמו לקראת פעילותו הגיאוגרפית. גם בתקופה זו הקפיד על מצווה קלה כחמורה. את המזון היה מקבל מבית רבה של ווירצבורג הגם שלא אכל בשר בתקופה זו. את החסר בלימודי היהדות השלים מדי לילה באופן עצמאי.4 לאחר זמן קצר של הוראה בעיר הולדתו, ולאחר שחש כי החיים היהודיים בגרמניה רחוקים מאמונתו, שב ללימודים בפיטסבורג. בתקופה זו, והוא בן 25 שנים, פירסם את עבודתו הראשונה "מפת ארץ הקדושה וגבולותיה".

תוך כדי לימודיו הגיע להכרה שרק בארץ-ישראל יוכל יהודי כמותו להגיע לשלמות ואחידות בין הפעילות הרוחנית ובין הנאמנות לקדשי ישראל. שווארץ הרגיש כי הכרת המציאות הגיאוגרפית של ארץ-ישראל היא תנאי הכרחי להבנת הכתובים בכתבי הקודש. להכרה זו הגיע שנים רבות לפני שהחלו ההתארגנויות המימסדיות בעולם לחקר ארץ-ישראל, ממניעים אלה. כך למשל, הוקמה באנגליה בשנת 1865 "הקרן לחקירת ארץ-ישראל" (Palestine Exploration Fund ). עשר שנים מאוחר יותר הוקמה בגרמניה "האגודה הגרמנית לחקר ארץ-ישראל".5

בזמן שבאנגליה ובגרמניה החל מתפתח תהליך משמעותי של שילוב מדעי הגיאוגרפיה עם לימודי הקודש בארץ-ישראל, החלה במזרח אירופה תקופת ההשכלה שגם בה נדרשו המשכילים לשני נושאים אלה. אלא שלא כמו המשכילים שעסקו בידיעת ארץ-ישראל בגולה ממקורות משניים בעיקר, ראה שווארץ חובה בידיעת הארץ בגופו ממש. יש בזה מן הסמליות של הבנת המושג "ידיעה". מצד אחד סופרי ההשכלה "ידעו" את הארץ מבחינת ההכרה השכלית ואילו שווארץ ביקש לדעתה מבחינת "ביאה" אליה ("והאדם ידע את חוה אשתו..." בראשית, ד' 1). שווארץ עומד לבוא בברית קידושין, תרתי משמע, עם ארץ-ישראל, אותה לא יתיר עד יום מותו. על-פי שרמן ליבר, אחד הגורמים שהניעו את שווארץ לעלות לארץ-ישראל, היו המהומות והפרעות ביהודי בואריה בשנת 61819.

בשנת תקצ"ב (1832) נפרד מבני משפחתו, שניסו להניאו מכך, ויצא לדרכו ארצה. דרך וינה הגיע להונגריה שם התעכב כשנה עקב מגיפת הכולירע שגרמה לסגירת הגבולות. בעיר הנמל פיומה (Fiome) שבאיטליה התעכב כחצי שנה משום שאניות לא הפליגו ארצה עקב המלחמה בין מוחמד עלי (שליט מצרים) לתורכים בארץ-ישראל.

ב. העידן השני - ארץ-ישראל - 1852-1833
התרגשות ויצירה ההתרגשות העצומה שאחזה בשווארץ עם עלותו ארצה השפיעה רבות על כל מהלך חייו ומחקריו. עידן זה מתאפיין בהשלמת הפן החסר של עבודתו המדעית אותה החל בגולה. בד בבד עם כניסתו לפעילות ציבורית בקרב הקהילה האשכנזית בירושלים החל בעבודת שדה מקפת בכל רחבי הארץ, עבודה אותה יסכם באופן ספרותי, כרטוגרפי וגרפי. לבד מן הספרים והציורים אותם פירסם בתקופה זו פרסם שווארץ עוד מספר מפות העולות, כמובן, בדיוקן על המפות הקודמות. כמובן שבתקופה זו הגיע יצירתיותו של שווארץ בכל התחומים, לשיאה.

ב.1. פרשת חייו בארץ-ישראל
מלכתחילה התכוון שווארץ להשתקע בצפת דווקא.7 אולם בחול המועד פסח, הצטרף לשיירה שעלתה ירושליימה, אליה הגיע בי"ט ניסן.8 אותם ימים לא היו די מלונות בעיר ועל-כן נהגו יהודי העיר לארח בביתם את העולים. שווארץ התאכסן אצל רבי משה זקס, אף הוא מעולי גרמניה. (על האיש נרחיב בהמשך). זמן קצר לפני עלות שווארץ ארצה, עלה לפניו רבי שמריהו לוריא ממוהילב שברוסיה, בשיירה של ארבעים נפש. כאן עסק בענייני מסחר שונים.9 באחד מימי החג בא לוריא לבקר את משה זקס ושם הכיר את שווארץ. בראש-חודש אייר השיא לו את קרובתו חיה רבקה (בת רבי שלום לוריא שנפטר לא מכבר בירושלים), נערה בת 12 שנים, לאישה.10

למרות שהשתייך לכולל הו"ד ולמרות מעורבותו הרבה בחיים הציבוריים בירושלים, שמר שווארץ על מעמד ציבורי רחב ללא הבעת עמדה או פעילות שעלולה להתפרש כחד-צדדית כלפי קהילה מסויימת.
"...גדרתי בעדי מעת שבתי בקדש לבלתי התערב בכל העניינים הנעשים בארץ ואשר יראו במדינה ואף כי להודיעם חוצה. כי לא נוטר כרם ה' צבאות שמתיני, ולא אסף שומר הפרדס נקראתי, ואני עומד פה בין החלקים הנפרדים אלה מאלה, כוללים, עדות, כתות כנקודת המרכז לקו הסובב מרחק השוה מכל צד, לבלתי היות קרוב אל צד אחד. והוא התרחקות מצד כנגדו. ובזה עזרני ה' בחסדו עד כה, כי ראיתי מנוחה כי טוב לשבת בעמק בית רחוב רחבה מני ים, ורחוקה אני מצידונים (צד צדדים) ודבר אין לי עם אדם, שוקט ובוטח - והבוטח בה' חסד יסובבנו".11
באי נקיטת עמדה, כפי שהציגה שווארץ, אין ללמוד על פאסיביות וחוסר מעורבות, אלא להיפך. מדובר באישיות ציבורית זהירה, אדם המעורב בכל תחומי החיים בירושלים ובארץ-ישראל, ומקובל על כל העדות, ונשמר היטב מפני המחלוקת. ואולם לא תמיד עמדה דרכו של שווארץ במבחן המציאות הפלגנית של ארץ-ישראל, ועוד נעמוד על-כך בסעיפים שונים בהמשך.

ב.2. ביתו של שווארץ
שווארץ רכש בית "...סמוך לבנייני וחורבות מקום המקדש. בצד המערבי נמצא בור אצל המרחץ הנקרא בלשון ערב חמם אלשפע. וכעת ביתי וישיבתי סמוך למרחץ זה, כעשרים אמה", כך מתאר שווארץ את ביתו.12 או "וסמוך מאוד ביתי לכותל מערבי ומקום המקדש בערך עשרים אמות... כי ביתי במערב העיר ומקום (המקדש)...".13 "מול גג ביתו...יכולים לראות את הכותל המערבי; בכל ערב שבת עורכים שם יהודים הרבה את תפילתם" כתב אליעזר ברגמן.14 במקום אחר דייק שווארץ וציין ש"...ביתי סמוך הרבה למקום המקדש... ברוח מזרחי לרחוב היהודים".15 במקום אחר, בו הוא מתאר את מתקני השתייה (סבילים) שבנה הסולטן סולימן הוא כותב כי "בניין (סביל) אחד כמעט בחצר אשר בו אני יושב".16 מתאורים אלה עולה כי שווארץ גר ברחוב "הגיא" של היום, מדרום ל"שוק הכותנה" ברובע המוסלמי, סמוך לאחד מבתי המרחץ המרכזיים של ירושלים מן התקופה הממלוכית, "חמאם א-שפע", שפעל עד לשנות השבעים במאה זו.17

וילנאי זיהה את ביתו עם "חצר ראנד" הבית שנרכש בראשית המאה העשרים על-ידי מנחם ראנד והשתלב ב"חצר ראנד" שהיתה מצפון לשוק הכותנה.18 ב"חצר ראנד ולנדוי" נספרו בשנת תרצ"ב, על-ידי ועדה מטעם קהילת היהודים בירושלים, 35 חדרים, 25 דירות, 3 חנויות ומחסן עזוב.19 חלק מזה, יש להניח, כלל גם את בית משפחת שווארץ, שעקרה, אחרי מות שווארץ, לשכונה אחרת. כיום משמש הבית את בית המדרש ובית הכנסת של כולל "שומרי החומות".20

עם השתקעותו בירושלים חבר שווארץ לקהילה הספרדית בעיר. נראה כי שווארץ לא היה היחיד שעשה זאת. עיתון החבצלת מסר כי בראשית בואם של האשכנזים לירושלים הם התמזגו עם הקהילה הספרדים בתחומים ומוסדות רבים, כגון בתי-כנסת, בתי-קברות, מנהגים ועוד.21 מספר סיבות הביאו את האשכנזים לכך. בין השאר היו אלה שיקולי נוחות וביטחון על רקע אותם ימים. גם שווארץ נהג כך ומיד עם בואו אימץ מנהגים שונים של קהילה זו. הדבר הבולט ביותר ניכר בלבוש בסגנון הספרדי עם הגלימה והמצנפת לראשו.
"עוד לפני שנים מועטות היה אדם אירופאי לבוש מלבושי המערב נתון לעלבון פומבי ולפגיעות מצד ההמון. מטעם זה ראיתי את עצמי אנוס בבואי לארץ להחליף את בגדי הגרמניים בבגדים תורכיים - ואילו עתה מתייחסים אליו בסבר פנים יפות".
כך הסביר שווארץ את השינוי בהופעתו החיצונית.22 מנהג זה איפיין, כנראה, חברים רבים בכולל הו"ד "כי בבואם לירושלים מיד לובשים בגדי ארצות המזרח".23 סיבה נוספת ללבושו היתה להקל עליו את התנועה ברחבי הארץ במהלך מחקריו. אולם נראה שמה שהתחיל ככורח המציאות הפך להיות דבר רצוי. עד מהרה למד את שפת הלדינו (של היהודים הספרדים) וערבית. יחד עם זאת הוא החל בלימוד תורת הקבלה בבית-המדרש הספרדי "בית אל".

על-מנת להקל עליו בתלמודו הקים, בחצר ביתו, בית-מדרש ובית-כנסת אותו קרא "עדות ביהוסף". מרבית המתפללים בבית-הכנסת היו ספרדים ובנוסח זה התפללו, כולל שווארץ.24 בבית-כנסת זה נהג שווארץ להתפלל תפילת "ותיקין" מדי יום. כה ירא שמים וחרד היה שווארץ שאפילו בנה מקווה טהרה בחצר, ובה טבל יום יום לפני טבילת השחר. לעיתים היה גם מתענה תעניות נדבה ובאופן כללי חי חיי צניעות ופרישות.

מצבו הכלכלי של שווארץ היה דחוק ביותר ובמשך כל שנות חייו הוא נסמך למעשה על שולחנם של אחרים, בעיקר חותנו ואנשי חוץ-לארץ, שעמדו על כישוריו ותכונותיו.25 בני משפחתו בגרמניה, ובראשם אחיו חיים שווארץ, דאגו באופן מתמיד לכלכלתו ופרנסתו, דבר שסייע לשווארץ להקדיש את כל מרצו ללימודי יהדות ולחקירת הארץ.26 במפקד מונטיפיורי בשנת תקצ"ט הוגדר שווארץ כ"תורתו אומנותו".27 בשנת תר"ז קצב יהודה לנדויער מהירבן, סכום כסף שירש מאביו "להעמידו לקרן קיים לעשות פירות על צד הכשר שיהיו לרב יוסף שווארץ כל ימי חייו... למען ילמוד שיעור קבוע לתועלת נשמת הצדקת..." (אימו של יהודה לנדויער שנפטרה).28 כמובן שתרומות מסוג זה נהג שווארץ לחלק גם בין עניים ונזקקים ועוד נעמוד על-כך בהמשך.

מאשתו נולדו לו ארבעה בנים וארבע בנות אך לא זכה הוא להנות מחינוכם וגידולם. בן-ציון, בנו בכורו נולד בשנת תקצ"ו.29 כל בניו ושתיים מבנותיו נפטרו בצעירותם.30 במפקד מונטפיורי בתקצ"ט נזכר שבמשפחת שווארץ, בן אחד בלבד ושמו יצחק.31 רק בת אחת הספיק לראות בנישואיה. היתה זו הבכורה שנישאה בגיל 17 לעזריאל יפה שנפטר כחצי שנה לאחר נישואיו. אורח חייו הפרושי והצנוע לא הרחיק את שווארץ מעיסוק בענינים ציבוריים. הוא היה מראשי כולל הו"ד, מועמד לניהול בית-הספר "למל" ועוד.

בשנת תרי"ח הגיע ארצה, בפעם הראשונה, הנדבן יוסף בלומנטל מפריז, לביקור בירושלים והתאכסן בביתו של שווארץ. משראה את העוני והמצוקה הכלכלית בה שרויים יהודי העיר החליט לגייס כסף קהילתו לתרום ולסייע ליהודים. את שווארץ מינה כבא כוחו ואחראי על חלוקת הצדקה. שווארץ נהג לחלק את כספי הצדקה פעמיים בשנה לפני חג הסוכות וחג הפסח, לעניים ואלמנות.32

ב.3. היבול הספרותי של רבי יהוסף שווארץ
בסעיף זה נתאר בקצרה את מפעלו הספרותי על-מנת לא לפגום ברצף ההיסטורי. כפי שכבר הראנו תחומי עיסוקו ומחקריו של שווארץ נגעו בענייני תלמוד, הלכה ומדע הגיאוגרפיה. לא לחינם כינה אותו ג'ף הלפר, מי שחקר את הקהילה היהודית בירושלים במאה התשע-עשרה, "המשכיל האשכנזי הראשון בירושלים במאה התשע-עשרה".33 עוד בהיותו בגרמניה, בשנת 1829, הוציא לאור את "מפת ארץ הקדושה וגבולותיה". מפה זו יצאה בשתי מהדורות נוספות, גם הן טרם עלותו ארצה, בוינה בשנת 1831, ובטרייסט (איטליה) 1833.

בני משפחתו ובעיקר אחיו חיים במכתבים שכתבו אליו, לחצו על שווארץ ודרשו ממנו ללא הרף, כי יוציא תחת ידו ספרים אודות ארץ-ישראל. אולם שווארץ בשנותיו הראשונות, בהן עיצב וביסס את פעילותו הציבורית בארץ, הדף אותם בתשובה אופיינית "ואין לי פנאי לספר חדש".34 ייתכן שדווקא מסיבה זו הוא העדיף דווקא להרבות במכתבים ובהם לתאר בהרחבה את הארץ, אופייה ומראותיה. יחד עם זאת לא זנח את כוונתו "לחבר ספר אחר מכל ארץ הקדושה ולשלוח אותו להדפיסו...".35 כל ספריו הכתובים עברית, הודפסו ופורסמו לראשונה בירושלים, בדפוס ישראל בק.36 ספריו של שווארץ הם, למעשה, מן הראשונים שיצאו תחת מכבש הדפוס של בק. הספר הראשון שהודפס אצל בק בירושלים הוא "עבודת קודש" של ר' חיד"א, בשנת תר"א, שנתיים לפני הדפסת הספר "תבואות שמש" של שווארץ.37 ספרים שתורגמו לשפות שונות יצאו לאור בחוץ-לארץ.

עם הגיעו לירושלים, במקביל להתעמקותו ביהדות ובחקר הארץ, החל לעקוב ולרשום את זמני זריחת החמה ושקיעתה במשך כעשר שנים. מחקר זה פורסם בשני אופנים, כספר וכלוח שימושי. הספר הראשון הוא "תבואות שמש" שיצא לאור בשנת 1843 (תר"ג), עוסק בסוגיות אסטרונומיות הקשורות בהלכה. הספר המפורסם והחשוב ביותר מבחינת מחקריו הגיאוגרפיים הוא "תבואות הארץ" - שראה אור בשנת 1845 (תר"ה) ועוסק בתיאור הארץ ובגיאוגרפיה ההיסטורית שלה.

ב-1850 יצא לאור בפילדלפיה התרגום לאנגלית של הספר. דבר זה נסתייע בזכות מלאכת התרגום שלקח על עצמו אחינו דוקטור ישראל שווארץ, שישב בארצות-הברית ועזרתו של הרב יצחק ליסר שסייע במימון הדפסת הספר.

האח הבכור של שווארץ, חיים שווארץ, סייע לו גם במימון הוצאה לאור של המהדורה הגרמנית שהופיעה בשנת 1852. את הספר הזה הגיש שווארץ, במתנה לקיסר האוסטרי פרנץ יוסף בעת ביקורו בירושלים בשנת תרי"ט. הקיסר העניק לו על כך את מדלית הזהב לאומנות ומדע.38

בשנת 1859, יצאה בקלן שבגרמניה, מהדורה מקוצרת של תבואות הארץ בשפה הגרמנית. ספר זה מחזיק 151 עמודים, כשליש מהיקפו של "תבואות הארץ" במהדורות האחרות, בעברית, גרמנית ואנגלית. את הספר הוציא לאור סלומון בירשינגר (Salomon Birshinger) שהיה חותנו של חיים שווארץ, אחיו של יהוסף. הפרקים הראשונים של הספר עוסקים בגבולות הארץ. בפרקים הבאים מתוארות נחלות השבטים. לאחריהם מספר פרקים העוסקים בתיאור העמים והאזורים המקיפים את ארץ-ישראל. פרקים מיוחדים מוקדשים לירושלים לדורותיה ואתריה והפרקים האחרונים בטבע הארץ. סדר זה תואם את סדר הפרקים המובאים בספר הראשון. ספר זה שימש את התלמידים היהודיים בבתי הספר הגבוהים בגרמניה כספר ללימוד הגיאוגרפיה של ארץ-ישראל בתקופת הקדומות, בעיקר.39

בנימין אופיר כתב כי שווארץ פרסם בשנת 1862 חיבור בשם: "שושנת העמק". זכרו של חיבור זה לא מופיע בשום רשימה אודות הביליוגרפיה של שווארץ, ואיננו יודעים מה מקור הידיעה של אופיר.40 אולם במכתבים משנת תרכ"א, ומודעה שפירסם שווארץ ליהודי גרמניה בשנת תר"ב הוא מפרט את החלקים השונים של ספרו "דברי יוסף". שם הוא מספר על "...חלק השלישי שושנת העמק, בו נכללים דברים שונים השוים לכל נפש, ובפרט כל ענייני ארץ הקדושה... איכותה, מהותה, כמותה, וקורות יושביה למן היום הוסדה עד עתה".41 נראה כי לא מדובר בספר ממש אלא חלק מספר תבואות הארץ. גורל דומה גם ללוח שנה לשנת תרכ"ב (1862) שאינו ידוע בשום ספריה.42

בשנת תרכ"ה (1865) יצאה המהדורה השנייה של "תבואות הארץ" בלבוב. בשנת 1900 (תר"ס) הוציא אברהם לונץ מהדורה שלישית, מוערת שזכתה לתפוצה רבה. על אופיה של המהדורה כתב המהדיר:
"...ועתה יו"ל בשלישית בתיקוני כל הטעויות וההוספות שתקן והוסיף המחבר ביתר ספריו, ובלוית הערות והוספות רבות (עפ"י התגליות היותר חדשות), מפתחות מפורטים; תולדות המחבר (עם תמונתו), תמונות ממקומות הקדושים וב' לוחות מטרולוגיים.... בתמיכת "חברת כל ישראל חברים" בפריז ומכון צונץ (צונץ שטיפטונג) בברלין. פעיה"ק ירושלם תובב"א, תר"ס, בדפוס והוצאת העורך".
שני הספרים האחרים בסדרה עוסקים ביהדות. הספר השלישי בסדרה "דברי יוסף" הוא "פרי תבואה" שפורסם ב-1851 (תרכ"א) וענינו מחקרים במקרא, בספרות חז"ל, חידושים וביאורים בעניני ארץ-ישראל. בשער הספר נכתב:
"פרי תבואה, כולל פרדס. תשובות, ביאורים וענינים שונים בדברי חכמה השוים לכל נפש. נפרד לשני ראשים. שחברתי בעזרת האל, אני הצעיר יהוסף שווארץ, דפוס מוהר"ר ישראל ב"ק נ"י, פה עיה"ק ירושלים תובב"א, שנת תרכ"א".
הספר האחרון בסדרה הוא "תשובות יוסף" משנת 1852 (תרכ"ב) והוא למעשה השלמת הספרים הקודמים כולל תשובות בהלכה. גם בספר זה ישנו חומר רב בעניינים גיאוגרפיים-היסטוריים ועוד נראה זאת בהמשך.

לוח שימושי למתפללים הוציא לקראת סוף ימיו. "לוח ערך כל ימות השנה", יצא לאור, על-ידי חותנו עזריאל אהרון יפה, בשנת 1862. וזה לשון שער הספר:
"לוח ערך כל ימות השנה (רגע עלות השחר ורגע צאת השמש) באופק עיה"ק ירושלים תובב"א שהוא מעלת 32 רוחב הצפוני (ובדקדוק ובצמצום הוא מעלת 31'49'30, נחשב על ידי הרה"ג המפורסם מר"ה יהוסף שווארץ נ"י בעל המחבר ספר דברי יוסף ותבואות הארץ, ופרדס וכו'. ונכתב על לוח אבן בהשתדלותי ובהוצאותי, צעיר עזריאל אהרון יפה חתן המחשב, פעה"ק ירושלים תובב"א בשנת תבר"ך לפ"ק. ע"י מיכל הכהן ויואל משה, תושבי עיה"ק ת"ו".
קטעים ממחקריו של שווארץ פורסמו בעיתון "חבצלת" שהוציא לאור ישראל בק. כבר בגליון הראשון פורסמה רשימה של שווארץ בעילום שמו, על "מקום העיר ירושלים ותכונתה".43 הרשימות שפורסמו לא נכתבו במיוחד לעיתון אלא הועתקו או עובדו מתוך "תבואות הארץ". (רשימה זו למשל, היא עיבוד חלק מפרק ז' הנקרא "חצר הפנימית" שעניינו תיאור מבנה העיר ירושלים).44

שווארץ עמד בקשר רצוף עם אחיו חיים בגרמניה, ושיגר אליו מכתבים רבים, בהם דיוח וסיפר לו את הקורות אותו והמתרחש בארץ. במכתבים אלה צפון מידע רב על ארץ-ישראל. על-כן בחר חיים שווארץ לפרסם חלק מהם בעיתוני "אורינט" (Orient) ו"איסראליט" (Israelite) שיצאו לאור בגרמניה. מכתבים אלה היו למעשה מהדיווחים החשובים על ארץ-ישראל. חלק מן המכתבים פורסמו מאוחר יותר בארץ, בקבצים שונים בעברית.

אחיו חיים שווארץ, שתמך בו לאור כל שנות חייו ופעילותו בארץ-ישראל, שימש גם כסוכנו של שווארץ בענייני קידום המכירות של ספריו. שווארת הכין בארץ מינשרים ומודעות פרסום לספריו בהם הוא מבקש מתושבי הגולב כי ירכשו אותם ובזה יעודדוהו בהמשך מחקריו:
"...נתתי לבי לדרוש ולתור בחכמת התכונה מאז ימי נעורי... להוציא לאור כמה וכמה דברים מחודשים שפוני טמוני חול... והנה אליכם אישים אקרא! אחי יושבי הגולה דורשי ציון וירושלים! רצו נא ולקחתם מנחתי מידי אשר אוביל שי אליכם...".45
חתנו של שווארץ דיווח לחיים שווארץ כי
"נשארו שלשה כתבי יד, אחד נתחל לכתוב שבט תקצ"ה בר"ח אלול ויש בו 195 דפין... והשני נכתב ח"י שבט שנת תרט"ז עלה 99 דפין, השלישי ט"ו לחודש מרחשון תר"ט עלה 40 דפין... אבל עדיין נשאר הרבה דברים שלא נדפס, וגם נשאר אחריו ברכה הגהות על משנה, גמרא, הלכות ואגדות, ולא נאסף אל ספר אחד וצריך ללקט אותם...".46
גם פרומקין העיד כי אלמנתו של שווארץ הראתה לו עוד שלושה ספרים שהיו מוכנים לדפוס.47 גליס גם מציין "מחקרים נוספים שלא הגיעו לידינו".48 חבורים אלה דווחו גם בידיעה על מותו: "...הנודע במעשיו, במדותיו ובחיבוריו אשר נשארו איתו בכתובים וברצות ה' יצאו לאור ע"י פועלי הטוב לתהילה בקרב הארץ...".49 על גורל מחקריו הנוספים כתב לונץ: "יורשיו לא הבינו להוקיר את את ערך הכתובים שנשארו ולכן נאבדו כמעט. חבל על דאבדין".50

ב.4. אחרית ימיו
באופן פתאומי נפל שווארץ למשכב. בעיתונות דווח הנושא בהרחבה: "זה כתשעה ימים אשר חלה את חוליו - מחלת השושנה...".51 "מחלת ראטהלויף (שושנת יריחו) פרצה בחזקתה מן ירח אלול עד חצי שבט בתוך העיר וסביבותיה, ורבים חללים הפילה..." כך דיווח הדר' ראטרציגעל, רופא בבית-החולים "משגב לדך".
"... ביום השישי לחודש שבט נקראתי להרב ר' יוסף שווארץ ומצאתיו בחדר בלתי סגור היטב הולך ושב ובפניו שושנה אדומה. חיש ציויתי להקיז לו דם והזהרתיו מאוד לשכב במיטתו, אבל גם הוא לא שת ליבו לדברי ולא רצה להקיז לו דם. ועוד ביום ההוא יצא החוצה. והיום היה יום גשם סוחף בסופה וסערה אשר לא היה זה דרכו כי זה זמן רב היתה מנויה וגמורה אצלו לבלתי צאת מחדר לימודיו החוצה לעולם. למחרתו ציויתיו להשאר במיטתו וגם לדבר זה לא נשא פני כי היה היום יום בוא מכתבים על הבית הדואר. ביום המחרתו נראו בו אותות כוית עור המוח ובששי בשבט גוע וימת גם הוא".52
"ורב יוסף התחזק ויקם מעל המיטה ויקרא בעצמו בספר תורת אלקים, ולמוצ"שק התפלל ערבית. ויהי כחצות הלילה ועלתה נשמתו בטהרה".53
כך סיים שווארץ את פרשת חייו המורכבת. ההספדים שנכתבו בעיתונות היהודית מבטאים היטב את השבר שפקד את הקהילה היהודית.
"שואה על שואה כסתה פני ירושלם, שבא אחר שבר נשברה בת ציון..., שר צבאנו נאסף אל עמיו, כל עין תדמע מים וכל איש ספוק ירך אל כפים על מות הרב השלם החכם הכולל החוקר בסתרי נחל קדומים... יהוסף שווארץ... האיש המצוין הזה, אם כי חכם היה בלימודיות ומדעיות, ממפתן התלמוד לא צעדו רגליו חוצה, על מנהגי ישראל לא עבר...".54
עוד על היחס שרכשו לו אנשי היישוב היהודי ניתן ללמוד מתאור הלוויתו:
"...היום בבוקר כרוז קרא ברחובות... ביטול מלאכה... וכל תושבי עיה"ק נקבצו ובאו לגמול עם המת... אחר הוציאוהו מביתו והכניסוהו לבית מדרשו... ויבכו אותו... אח"כ הכניסוהו לביה"כ חורבת רבנו יהודה החסיד...".
וכך מתוארות שבע תחנות הספד עד להבאתו לקבורה בהר הזיתים.55 שווארץ נקבר ליד מקום קבורתו של הרב משה יהודה קוטנא, שנפטר ימים ספורים לפניו.56 על מצבת קברו נכתב:
"קול ברמה נשמע בת ציון מאנה להנחם,
כי דודה שב עד דכה
פה בקרן זוית התורה מונחת,
חכמה וצדקה יחד על עפר נחת,
מאיר לארץ ולדרים נתן בינה לתועים,
יוסף איננו כי לקח אותו אלקים,
מעשיו הבריקו כשוהם
וצבע מפה שלו שחר
קידש שם שמים בגלוי ובסתר.
והשיב מפתים אחור
ה"ה הרב הגדול פטפט ביצרו וצדיק נשגב
כמו"ה יוסף שווארטץ בהר"ר מנחם ז"ל,
בעל המחבר ס' דברי יוסף ותבואת הארץ ופרי תבואה ופרדס
זכר צדיק לברכה
נצחו אראלים את המצוקים
ביום ט' שבט ע' ת' ה' פ' ד' י' ו' ן' לפ"ק תנצבה".
את נוסח המצבה קבע רבי יצחק אופלטקא "שהיה ידידו ואיש סודו של הרב... שלובי זרוע עבדו יחד על שדי הישוב בתורה ועבודה וגמ"ח... ובידעו היטב את תכונת רוחו והלך נפשו ערך בעצמו את נוסח מצבתו בשבת תורתו וחכמתו ומידותיו התרומיות".57 עם מותו איבדה הקהילה היהודית בירושלים ובאירופה אחת מן הדמויות רבות המעש והמורכבות ביותר שהכירה וטיפחה. אולם בכך לא נסתם הגולל על מפעליו שכן מורשת שווארץ ידועה ומכובדת ונעמוד עליה בהמשך.

ב.5. קורות משפחת שווארץ
להשלמת התמונה על תולדות האיש העומד במוקד מחקרנו מצאנו צורך להביא בקצור את קורות המשפחה לאחר פטירתו, שכן יש בהם כדי ללמדנו ןלהאיר את פרשת חייו שלו עצמו. לאחר מות שווארץ נותרה אלמנתו כמעט חסרת כל אמצעי קיום ומחייה. הקהילה בירושלים שזכרה לבעלה חסד נעורים, דאגה לכל מחסורה. זאת ועוד, אנשי כולל הו"ד ידועים היו כ"עדה מיוחדת אשר לא נמצא בה אביון...".58 גם משפחת אחיו חיים שווארץ וכן הפקוא"מ באמשטרדם המשיכו לשלוח כספי תרומות לאחזקת האלמנה ומשפחתה.59

בשנת תרי"ח נרכש שטח אדמה סמוך, לחומה הדרומית של ירושלים, ובט"ז אייר תרכ"א הונחו היסודות לבניית השכונה "בתי מחסה", עבור משפחות תלמידי חכמים שיגורו שם חינם ".60 חברת דורשי שלום ירושלים שלחה ירושלימה 2500 פראנק לבנות סמוך אל בתי מחסה בית אחד לשם עולם להרה"ג המנוח מוהר"ש אולמאן זצ"ל, ועל שמו יקרא "אהל שלמה". בהבית הזה תשב אלמנת הרה"ג מוהר"י שווארץ זצ"ל...", כך דווח בעיתונות התקופה.61 בין מקימיה של שכונה זו היה משה זקס מי שקלט את שווארץ לראשונה בירושלים ומי שהיה מראשי כולל הו"ד. אולם תנאי המגורים בבית זה היו כה קשים שהיו מי שפעלו להעברת המשפחה לבית אחר בשכונה.62 דירתה של רבקה שווארץ היתה היחידה שלא חלו עליה תקנות של חילופי דיירים.63 למרות מצבה הדחוק המשיכה אלמנתו להיות מעורה בחברה היהודית ואף אירחה בביתה אורחים שונים מגרמניה ובריטניה.64 פעם אחת אף היתה מעורבת בעלילת דם, ממנה נפתרה בסיועו של הקונסול הגרמני בארץ-ישראל.65 כשנה לאחר מות אביה נישאה ביתו השניה לרב אליעזר דן גבריאלוביץ (בהרלב"ג). כדי להראות עד כמה הטרגדיה שלטה במשפחת שווארץ לענפיה, נזכיר כי לרלב"ג היו אלה נישואין שניים כיון שנתאלמן אותה שנה מאשתו הראשונה.

צאצאי רבי יהוסף שווארץ, אחיו ובני משפחתו התפזרו בעולם ובארץ-ישראל, והיה נדמה שכך גם גורל מפעלו, בייחוד מלאחר מותו של לונץ ששמר על "מורשת שווארץ". גבריאלי כתב ש"צאצאי הר"י שווארץ המשתבחים בזקנם הדגול חשים בעלבונו, שכן יצאו שלש שנים ומאה שנה מאז שנפטר לעולמו, וכתביו שנשארו ושהשקיע בהם את עולמו מגוללים ונפסדים, ואף שכתביו יצאו לאור אף הם אפסו מן ההישג, ונמצא ספריו משתכחים, ואף רבי יהוסף חלילה וישתכח שמו מצאצאיו" [גבריאלי וחובריו]. זו היתה אחת הסיבות להקמת "הועדה להוצאת כתבי רבי יהוסף שווארץ" בירושלים ששמה לעצמה למטרה להוציא לאור מחדש את כתביו הידועים והבלתי ידועים של שווארץ. לבד מהספר הנ"ל לא ידוע על פעילות אחרת של ועדה זו. מאידך נסיונות לקבל סיוע כלשהו ממישהו מצאצאיו נתקל בסירוב אלגנטי, וחבל.

ג. העידן השלישי - מורשת שווארץ לאחר מותו
עידן זה, שהחל לאחר מותו של שווארץ, לא הסתיים ונמשך עדיין בתחומים שונים אף בדורנו אנו. אפיונו של עידן זה הוא מורשת המחקר הגיאוגרפי-היסטוריים והכרטוגרפי של שווארץ. עשרות שנים אחרי מותו של רבי יהוסף שווארץ, כבר בסוף המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים, נטוע עדיין זכרו בקרב חוקרי הארץ יהודיים ואחרים. חוקרים וגיאוגרפים יהודים, כגון אליהו ספיר והורוויץ, חוקרים חשובים בפני עצמם, שהרבו לצטט מספריו, תרמו לא מעט לשימור זכרו המדעי של שווארץ בתודעת בני התקופה. את התרומה החשובה ביותר להנצחת זכרו תרם, ללא כל ספק, אברהם משה לונץ, שההדיר והוציא לאור מחדש את "ספר תבואות הארץ" בשנת תר"ס, 1900. נראה כי עבודותיו ומחקריו הקרטוגרפיים והגיאוגרפיים-הסטוריים של שווארץ הופנמו בקרב הקהילה היהודית יותר מכל עבודותיהם של חוקרים אחרים. אחד הביטויים הקרטוגרפיים לכך הוא שרטוט מפות שהחומר הגיאוגרפי-הסטורי שבהן נלקט ונסמך על מחקריו של שווארץ. לזכותם ולכבודם, של המוציאים לאור של מפות אלה, שהקפידו לציין זאת.

גם בעולם ספרות ההלכה המודרנית ישנה נטיה לחזרה אל פוסקי הלכה מן המאות הקודמות. בתוך כך זוכים ספרים ישנים למהדורות צילום מודרניות שמטרתן להפוך את הספרים הנדירים למצויים. גם ספריו של שווארץ לוקחים חלק בתהליך זה. חלק נכבד להמשך הפעילות בעידן זה הוא לזכותה של משפחת שווארץ ועל-כן הקדשנו לה סעיף מיוחד בזיקה לפעילות זו ויחס הקהילה למשפחה.

סיכום
בחינת פעלו של חוקר בכל תחום שהוא, יכולה להיבחן ללא הכרת רקעו האישי. אולם משנפרש ומוכר הרקע האישי בחיייו של חוקר מסויים, יש ופעילותו ותרומתו למחקר מקבלת לעיתים ערך מוסף. כך לעניות דעתי, יש לבחון גם את פעילותו המדעית של שווארץ על רקע פרשת חייו. ראוי אדם זה שתחום זה, שהובא כאן בקצרה, יחקר ויכתב באופן רחב יותר, אולם קצרה יריעה זו.66

לשווארץ, שלבד מההכשרה המדעית שרכש בגרמניה, ואמונתו בצדקת דרכו, תרתי משמע, עלה ארצה חסר כל ומיד השתלב בחייה הרוחניים והציבוריים. למרות השפל והדלות הפיזית בה חי שווארץ, לא זנח לרגע אף אחד ממעגלי הפעילות בחייו, תורה, קהילה ומחקר, בהם פעל ללא לאות וללא כל יחס למצבו החומרי. נראה כי לולא תמיכת המשפחה הענפה בגרמניה לא יכול היה שווארץ להתפנות לעיסוקים אלה. יחד עם זאת דווקא משפחתו שבגולה עודדה אותו, רוחנית וכלכלית, ותמכה בו בשלושת התחומים שציינו, הן בהתגייסותם למען החזקה ותמיכה במשפחה, הן בשמשם שופרו של שווארץ בתחומים ציבוריים שונים, והן בתמיכה ודאגה לפרסומיו המדעיים. נדמה כי בזה ביקשו בני משפחת שווארץ, כקהילות אחרות בגולה, להביע את תמיכתם ביהודי הארץ, המקיימים את מצוות ישוב ארץ-ישראל, דבר שנבצר מהם.

בחינת תרומתו המחקרית והמדעית של שווארץ, לאור ההיכרות וההבנה את רקעו האישי, מגבלותיו וקשייו, יש בה כדי להאיר במידה רבה יותר את פעילותו ותרומתו. זאת ועוד, בשים לב שאנו עוסקים למעשה, בחלוץ המחקר הגיאוגרפי בקרב הקהילה היהודית בפרט ומחלוצי המחקר המערבי בכלל.

הערות:



1. לונץ א"מ, 'תולדות הרב ר' יהוסף שווארץ ז"ל', לוח ארץ ישראל ז' (תרס"א), עמ' 161-143 (להלן: "לונץ תרס"א); ראה עמ' 146. סיכום זה זכה להוצאות נוספות. ראה למשל: שווארץ י', תבואות הארץ, ירושלים (תר"ה) תר"ס (מהדורת לונץ), (להלן: שווארץ תר"ס), עמ' ' XXIV-IX; שילר א, כינס והביא לדפוס, לוח ארץ-ישראל, מבחר מאמרים (מתוך "לוח ארץ-ישראל" שנתון בעריכת לונץ), ירושלים 1980, עמ' 334-316.
2. שורץ קרל, משפחתי - תולדות משפחת שורץ בגרמניה, 1950, עמ' 17. (כתב-יד שלא פורסם עדיין. נמסר באדיבותו של מר חיים שורץ, חוקר תולדות המשפחה. להלן: שורץ 1950).
3. גליס י, מדמויות ירושלים, ירושלים תשכ"ב, עמ' סד.
4. פרומקין א.ל, תולדות חכמי ירושלים, 4 כרכים, (ירושלים תרפ"ח-תר"צ), תל-אביב תשכ"ט, כרך ג', עמ' 233, (להלן: פרומקין תשכ"ט).
.5 Sokolov N., History of Zoinism, vol. 2 , London , 1919, pp.. 62-61
גורן ח, 'לכו חיקרו את הארץ', המחקר הגרמני של ארץ-ישראל במאה התשע-עשרה, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1999, עמ' 272- 277.
.6 Lieber S., Mystics and Missionaries, Salt Lake City, 1992, p. 230. להלן: ליבר.
7. ארכיון שווארץ, (להלן: א"ש). אוסף מכתבים ששלח רבי יהוסף שווארץ ומשפחתו, לאחיו חיים שווארץ בהירבן, משנת תקצ"ג. האוסף שוכן בארכיון העם היהודי בפוטצדם שבגרמניה, תיק 1 75D Schw. תודתי ליוסף וולף, חבר קבוצת יבנה, על שסייע לי באיתור הארכיון.כיון שהחומר המקורי לא מוין וקוטלג עדיין, נקטתי בקיטלוג פרטי לצורך
עבודה זו בלבד על-פי סדר הדפים שהגיע מהארכיון היהודי בגרמניה. בשיטה זו שני מספרים:X/X. המספר הימני מציין את מספר גלויית המיקרופיש והמספר השמאלי את מספר הדף בגלויה.העתק של הארכיון נמצא בארכיון לתולדות העם היהודי, באוניברסיטה העברית, גבעת רם, תיק מס' 7227. ראה א"ש 63/2, מכתב שנכתב "על הספינה בחודש שבט תקצ"ג" ונשלח מטרייסט. וכן א"ש 67/2, מכתב ללא תאריך, כנראה מאותה שנה.
8. א"ש 68/2, מכתבו של שווארץ משנת תקצ"ג, ללא תאריך.
9. ליבר, עמ' 230-229; ריבלין א, 'יהוסף שוורץ, חוקר ארץ ישראל', מאזניים כ', (מג) (תשכ"ה), עמ' 280-278, ראה עמ' 278.
10. א"ש 68/2, מכתבו של שווארץ משנת תקצ"ג, ללא תאריך, נכתב עם עלותו ארצה; א"ש 57/3, מכתבה של רבקה שווארץ, מיום כ"א טבת תרכ"ה.
11. שווארץ י', 'ספר הגלוי', המגיד 21, ט' סיון תרכ"ג, עמ' 164.
12. שווארץ (תר"ס), עמ' שנג.
13. א"ש 68/2, מכתב משנת תקצ"ג, ללא תאריך, נכתב עם עלותו ארצה.
14. ברגמן א', 'על פני א"י בימי איברהים פחה - ממכתבי עולה מגרמניה בש' 1835' הארץ, י"ד תשרי תרצ"ז (30.9.1936), עמ' 3, 10; ברטורא א', ערך, ישאו הרים שלום, מכתבי מסע ועלייה 1836-1834, ירושלים, ללא ציון מועד ההדפסה, עמ' 79.
15. א"ש 64/5, מכתבו של שווארץ, תאריך לא ברור לחלוטין, כנראה ג' באלול תקצ"ד.
16. שווארץ תר"ס, עמ' שנו.
17. Burgoyne M.H, Mamluk Jerusalem, London 1987, pp. ;273-280
בן-אריה י, עיר בראי תקופה, א', ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים תשל"ז, עמ' 199;
זכריה ש, "שוק הכותנה" - ה"חנויות" בירושלים העתיקה במסורת ישראל והיישוב היהודי באיזור, ירושלים תשנ"ב. (חוברת בת 16 עמודים, בהוצאת מדרשת "קדמת ירושלים" ללא ציון מספרי עמודים, להלן: "זכריה תשנ"ב"); לוריא ב.צ, פרקי ירושלים, ירושלים 1980, עמ' 56-52; סליי ב, 'הישוב היהודי המתחדש ברובע המוסלמי תשל"ב-תשנ"ג', בתוך: א. ביר, מוסדות תורה וחסד יהודיים ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה, ירושלים תשנ"ג, עמ' נז-עז, ראה עמ' סב.
18. וילנאי ז, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת ארץ-ישראל, (עשרה כרכים), תל-אביב, תשל"ח-תשמ"ה, 1984-1978), כרך י', עמ' 735; זכריה ש, בתים ומוסדות יהודיים ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה, ירושלים תשמ"ה, עמ' 32-31.
19. פרס י, מחקרים בידיעת הארץ וטופוגרפיה מקראית (ספר פרס), ירושלים תשכ"א, 1961, עמ' 105 (להלן: פרס תשכ"א).
20. זכריה תשנ"ב.
21. החבצלת, שנה ב', גליון 33, ח' בסיון תרל"ב, עמ' 258-257.
22. יערי א', אגרות ארץ-ישראל, תל-אביב תש"ג, עמ' 377.
23. ריישר מ', ספר שערי ירושלים, למברג 1871, עמ' 46. להלן: ריישר 1871.
24. הצפירה, שנה א', גליון 1, ד' באדר א' תרכ"ב, עמ' 59.
25. א"ש 22/6, מכתבו של שווארץ מאביב תקצ"ג ("יום ג' לסדר ויקהל").
26. עניין זה חוזר במכתבים רבים שנכתבו על-ידי שווארץ בשנים הראשונות לחייו בארץ-ישראל.ראה למשל: א"ש 8/6, מכתב משנת תקצ"ד או תקצ"ה, התאריך לא ברור; א"ש 11/6, מכתב מאביב שנת תקצ"ו, ללא תאריך מדוייק ("יום ג' לסדר ויקחו לי תרומה"); א"ש 14/6, מכתב משנת תקצ"ו ("פרשת תרומה"); א"ש 22/6, מכתב מאביב תקצ"ג ("יום ג' לסדר ויקהל").
27. אסולין ה', (ההדירה), מפקד יהודי ארץ-ישראל תקצ"ט, ירושלים תשמ"ז (להלן: אסולין), עמ' 170.
28. דינור ב (דינבורג), 'מארכיונו של החכם באשי ר' אברהם גאגין', ציון א', תרפ"א, עמ' 121-84, ראה עמ' 120. (פורסם גם במהדורה המצולמת של "מאסף ציון" 1978).
29. א"ש 1/6, מכתבו של שווארץ, מיום י"א באייר תקצ"ו.
30. א"ש 57/3, מכתבה של חיה רבקה שווארץ, מיום כ"א בטבת תרכ"ה.
31. אסולין, עמ' 170.
32. לונץ (תרס"א), עמ' ' XXIII. עוד על בלומנטל ראה שם אצל לונץ.
1 Halper J., Between Redemption and Revival, Colorado 1991, p. 269.
33. א"ש, 16/6, מכתבו של שווארץ מחודש אב תקצ"ה.
34. א"ש 67/2, מכתב משנת תקצ"ג, ללא תאריך, נכתב בסמוך לעלייתו ארצה.
35. א"ש 20/4, מכתבו של שווארץ מיום כ"ח באייר תרכ"א. בראש המכתב, בו משתף את אחיו בחווית ההוצאה לאור, הדגיש שווארץ לציין כי המכתב "נכתב בבית הדפוס".
36. פרס תשכ"א, עמ' 28.
37. שורץ 1950, עמ' 21.
38. פרומקין תשכ"ט, כרך ג' עמ' 235-234.
39. אופיר ב. צ, פנקס הקהילות - גרמניה באווריה, ירושלים תשל"ג, 1972, עמ' 171. (להלן: אופיר תשל"ג)
40. א"ש 18/4, ו-21-20/4, הם שני מכתבים שנכתבו על-ידי שווארץ באותו יום ובאותו מקום, כ"ח באייר תרכ"א. איננו יודעים מה הסיבה לכך, וככל שהצלחנו לבדוק הם היחידים מסוג זה; א"ש 31/6, מודעה שנכתבה על-ידי שווארץ בירושלים, בחודש חשון תר"ב. לא ברור בשלב זה היכן פורסמה. ככל הנראה היתה מיועדת לפרסום בחו"ל.
41. אופיר תשל"ג, עמ' 171.
42. חבצלת, י"ד מנחם-אב, תרכ"ג, עמ' 3-2.
43. שווארץ תר"ס, עמ' שכג-שמה.
44. א"ש 31/6, מודעה שנכתבה על-ידי שווארץ בירושלים, בחודש חשון תר"ב. לא ברור בשלב זה היכן פורסמה. ככל הנראה היתה מיועדת לפרסום בחו"ל.
45. א"ש 49/3, מכתבו של לייב אריה מורנשטרן, מיום ה', ז' באייר תרכ"ה.
46. פרומקין תשכ"ט, כרך ג', עמ' 235.
47. גליס 1977, כרך ב', עמ' קז.
48. המגיד, שנה ט', י"ז באדר תרכ"ה.
49. לונץ תרס"א, עמ' XX.
50. המגיד שנה ט', י"ז אדר תרכ"ה, עמ' 83.
51. ידיעה שפורסמה תחת שמו של מהר"וו ראטרציגעל, המגיד, שנה ט', גליון 29, ג' מנחם-אב תרכ"ה, עמ' 228-227.
52. הלבנון שנה ב', גליון 6, ט' באדר תרכ"ה, עמ' 83; א"ש 56-55/3, מכתבה של רבקה שווארץ, אלמנתו, מיום כ"א טבת תרכ"ה.
53. הלבנון שנה ב', גליון 6, י"ט באדר תרכ"ב, עמ' 83-82, ללא ציון שם המחבר/מוסר הידיעה.
54. י.א. לאנדא, המגיד, שנה ט', גליון 11, י"ז באדר תרכ"ה, עמ' 84-83.
55. הלבנון שנה ב', גליון 6, י"ט באדר תרכ"ב, עמ' 83-82, ללא ציון שם המחבר/מוסר הידיעה.שווארץ נטמן בהר הזיתים, בחלקה של "חברה קדישא הראשית והכללית", בגוש "הישן", חלקה ח', שורה ט', קבר ט', במרכז "חלקת הרבנים". אני מוקיר תודה לרבי בצלאל לנדאו ז"ל, מיקירי ירושלים, על שסייע לי באיתור קברו. לאחרונה חודשה חלקה הקבר. ראה: מדריך כרטא להר הזיתים, ר. יזרעאלי, ירושלים תשנט, 1999, עמ' 80.
56. גרייבסקי פ, זכרון לחובבים הראשונים, (ירושלים תרפ"ז-תרפ"ט, 10 חוברות), 2 כרכים ירושלים תשנ"ב-תשנ"ד, 1993-1992, חוברת י"א, עמ' 8.
57. ריישר 1871, עמ' 77.
58. עניין זה הוא הנושא העיקרי של חליפת המכתבים בין משפחת שווארץ בירושלים, לבין המשפחה בגרמניה, בעיקר לאחים חיים וישראל שווארץ. המכתבים נכתבו ברובם, על-ידי שני חתני משפחת שווארץ, אליעזר דן בהרלבג ואריה לייב מורגנשטרן, ובחתימת אלמנתו חיה רבקה שווארץ. ראה למשל א"ש 5/3, 6/3, 13/3, 15/3, 25/3 ועוד. מכתבים אלה הם משנת תרכ"ה עד שנת תרל"ג.
59. פרס תשכ"א, עמ' 98.
60. הלבנון שנה ב' גליון 6, ו' בתמוז תרכ"ה, עמ' 194.
61. א"ש 52/3, מכתבו של לייב אריה מורנשטרן, חתנו של שווארץ, משנת תרכ"ה (תאריך לא ברור); א"ש 27/3, מכתב נוסף של הנ"ל מיום ה' כ"ג באלול תרכ"ו; א"ש 25/3, מכתבה של חיה רבקה שווארץ מיום י"ב באייר תרכ"ט.
61. אליאב מ, הישוב היהודי בארץ-ישראל בראי המדיניות הגרמנית 1914-1842, תל-אביב תשל"ג, 1973, עמ' 222. להלן: אליאב תשל"ג.
62. א"ש 13/3, מכתב מיום ה', י"א בחשון תרל"ב ("שנת ישוב ירחמנו").
63. אליאב תשל"ג, עמ 28.
64. בחקר האיש, פעלו ותרומתו עסקתי בבמות שונות. ראה:ששון א, 'מפות ארץ ישראל של רבי יהוסף שווארץ', כנס האגודה הגיאוגרפית הישראלית, חנוכה תשנ"ד, תקצירי הרצאות, רמת- גן תשנ"ד (א), עמ' 98-97; הנ"ל, 'מפת ירושלים של רבי יהוסף שווארץ', סיני קיד (תשנ"ד, ב), עמ' קפב-קפו; 'ר' יהוסף שווארץ ותרומתו לחקר ארץ ישראל במאה התשע-עשרה', דברי הקונגרס העולמי האחד-עשר למדעי היהדות, כרך ב', ירושלים תשנ"ד, 1994, עמ' 151-156; סופרים וחוקרים עבריים במאה התשע-עשרה ותרומתם למחקר הגיאוגרפי-היסטורי של ארץ-ישראל המאה התשע-עשרה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשנ"ח, 1998, עמ' 49-167; 'זואולוגיה והלכה בארץ-ישראל במאה התשע-עשרה - מחקריו הזואולוגיים של רבי יהוסף שווארץ', ארבל, י. טרקל וס. מנשה עורכים, תקצירי הרצאות, כנס "בני אדם וחיות באספקלריה היסטורית", (אוני' ת"א-אוני' חיפה, ט"ו-ט"ז טבת תשס"א, 11-10/1/2001), עמ' 40.הכותב משמש כראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל במכללה האקדמית אשקלון (בחסות אקדמית של אוניברסיטת בר-אילן) מחקר זה נתמך על ידי מרכז איגבורג רנרט ללימודי ירושלים, שבאוניברסיטת בר-אילן. תודתי והוקרתי למרכז, ולפרופ' יהושע שוורץ העומד בראשו, על תמיכתם במחקר.