קוד: שד"ל בראשית ח בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד
אל: מימון: בעילום שם
[א] ויזכור
: מיד אחר ארבעים יום ועיין בפסוק שאחר זה:
וישבו
: קל משורש שכך, כמו וחמת המלך שככה (אסתר ז' י').
[ב] ויסכרו וגו'
: זה היה מיד אחר ארבעים ימי הגשם, אז נעצר הגשם, והתלו המים לשוב, והטעם שהזכיר זה כאן, הוא כי תחילה רצה לסיים סיפור ההשחתה שגרם המבול, ואמר וימח את כל היקום וגו' ואמר שנשארה הארץ מכוסה במים ק"ן יום, ואח"כ התחיל סיפור שביתת ההשהתה, ואמר ויזכור אלהים וגו' ואמר שהדל הגשם וכו' וכו'.
[ג] ויחסרו המים
: שורש חסר אין ענינו גרעון, אלא ענין העדר, והוא פעמים פועל עומד כמו כאן, וכן די מחסרו אשר יחסר לו (דברים ט"ו ח' ), ושמן על ראשך אל יחסר (קהלת ט' ח'), ופעמים פועל יוצא, כמו לא חסרת דבר (דברים ב' ז' ) לא יחסרו כל טוב (תהלים ל"ד י"א), וכן חסר לב (משלי ט' ט"ז), נעדר שכל: וכאן הכוונה שנשארו קצת מקומות בלי מים, כלומר ההרים היותר גבוהים, אבל שיתחילו לחסור אחר חמישה חדשים מירידת המטר (כפירוש רש"י ) ושלא נתמעטו המים כלל במשך כל הזמן ההוא שפסקו הגשמים, זה מד הטבע, ואין לקבלו אחרי שלא נזכר בתורה.
[ד] על הרי
: על אחד מהם, כמו ויקבר בערי גלעד (שופטים י"ב ז') ועד היום הפרסיים קוראים להר אחד (י"ב מיל למזרח אריואן).
הר נח
: והנה בעצם היום ההוא, שנשארו מגולים המקומות היותר גבוהים, נחה התבה על הרי אררט, שאינם ההרים היותר גבוהים (וכן היא דעת
הרמב"ן ) והיו עדיין מכוסים במים כל אותו שיעור, שהיתה התיבה משוקעת במים, אבל בעל סדר עולם ואחריו רש"י האמינו, כי הרי אררט הם היותר גבוהים, והוקשה להם, כי בהכרה היתה התבה משוקעת במים שיעור מה, והיתה צריכה לנוה קודם שיהיה ראש ההר מגולה, לפיכך פירשו ויחסרו התחילו לחסור ולהתמעט, ולא שנעדרו המים; ומתוך כך הוצרכו למנות החדשים האמורים בפרשה הזאת באופן שאין הדעת סובלתו (בחודש השביעי הוא סיון שהוא ז' לכסלו, בעשירי זה אב שהוא י' למרחשון): ולפירושי הכול על מקומו יבוא בשלום.
[ה] הלוך וחסור
: היו חסרים יום יום משאר מקומות השפלים מהרי אררט.
ראשי ההרים
: ראשי שאר הרים השפלים מהרי אררט.
[ו] את חלון התבה אשר עשה
: חלון משורש חלל, ומלת חלל להוראת מקום פנוי נשמרה בלשון חכמים (כגון מעשר שני פרק ג' משנה ז') וממנה ג"כ מחלות עפר (ישעיה ב' י"ס ) והחלון הזה היה סגור עד עכשו, ופתחו נח אחר שהרגיש שהיתה התבה נחה, ונראה שהיה החלון צר מאוד, שלא היה נח יכול להוציא בו ראשו, ולראות פני האדמה, אלא להוציא בו עורב ויונה.
[ז] יצוא ושוב
: יצא וחזר ונכנס, וחזר ויצא וחזר ונכנס, כי לא רצה להישאר בחוץ, עד שייבשו המים והיה חוזר אל התבה, כי לא היה מנוח לכף רגלו: והמתרגם האלכסנדרי וכן הוולגאטה תירגמו ויצא יצוא ולא שב והוא שיבוש, כי מה טעם ולא שב עד יבשת המים? כאלו כשיבשו המים אז שב, והדעת נותנת ההפך.
[ח] וישלח
: עי' למעלה
ג' כ"ג , ומה שכתב כאן
רש"י אין זה ל' שליחות וכו' היה יכול לאמרו בפסוק הקודם, והטעם שכתבו בפסוק זה הוא מפני שכתוב כאן לראות הקלו המים שנראה כעין שליחות ששלח אותה לראות, לפיכך פירש כאן שלחה ללכת לדרכה כדי שעי"כ יראה ויבין הוא, אם קלו המים, שאם תמצא מנוח, לא תשוב אליו,
[י] ויחל
: קל משורש חיל, כמו ויחילו עד בוש (שופטים ג' כ"ה), טוב ויחיל ודומם (איכה ג' כ"ו), והנה ויחל בפלס וירב מן ריב, וחיל ויחל שני ש,-שים בענין אחד, ענין תובלת והמתנה.
[יא] והנה עלה זית טרף בפיה
: טרף תרגום של עלה, אלא שעלה שם כולל, וטרף שם לכול אחד ואחד בפרט ומקבל ריבוי כמו כל טרפי צמחה תיבש (יחזקאל י"ז ט' ) ורנ"ה וייזל (ואחריו ידידי החכם י' ש' ריגיו) סוברים, כי עלה ייקרא גם אחרי נפלו מן העץ אבל טרף הוא בעודו על העץ או אחר שנתלש ועודנו רענן, והנה ראה נח, כי העלה ההוא היה רענן (כי עץ הזית לא יבול עלהו כל השנה) והבין, כי לא מצאתו צף על פני המים, אך היא תלשה אותו מן העץ, א"כ בהכרח היו האילנות בלתי מכוסים במים, ומזה ידע כי קלו המים; ומלת טרף היא לדעתי כעין מאמר מוסגר: והנה עלה זית (כלומר עלה לח ורענן) בפיה, ודעת בעל הטעמים איננה כן.
[יב] וייחל
: נפעל משורש יחל, והיה משפטו בו"יו כמו יודע יועד יועץ, ובא ביו"ד כמו או ירה יירה (שמות י"ט י" ג), אמנם לפי הענין אין כאן מקום לנפעל; ואני לא אדע, למה לא ניקדו וייחל כמו וייצר וייקץ, ויהיה מן הקל, או וייחל ויהיה פיעל, כמו ולא ייחל לבני אדם (מיכה ה' ו').
[יג] בראשון באחד לחדש
: אחר ששלח את היונה המתין כשלושים יום קודם שיסיר את מכסה התבה, וכן היא דעת הרמב"ן, ובזה נשלמו השלושה חודשים שמאחד בטבת (למעלה פסוק ה') עד אחד בניסן, ואין אנו צריכים לומר כדברי רש"י (למעלה ד') הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה ולא לפרש החודש הי' והז' בדרך בלתי טבעי.
[יד] יבשה
: שורש יבש מוסיף ביובש על שורש חרב, ולפיכך למעלה שאמר פני האדמה ולא פנימיותה אמר חרבו, וכאן שאמר הארץ אמר יבשה.
[יז] הוצא
: איני יודע למה אמרו היצא קרי.
ושרצו בארץ
: נ"ל לשון תנועה יתנועעו ויתפזרו בארץ.
[יח] ויצא נח ובניו
: יצאו כסדר שנכנסו, אבל הצווי לא היה שווה בכניסה וביציאה, ורז"ל אמרו (סנהדרין ק"ח ע"ב) כי בהיותם בתבה נאסרו בתשמיש והותרו בצאתם, וכן אתה מוצא שכתוב על הבהמות (בפסוק שלמעלה) ופרו ורבו על הארץ, וגם לנח ובניו אמר אח"כ פרו ורבו, ותלמידי איגל אומר, כי מה שלא יצאו כסדר שאמר ה' לנח, אלא כסדר שנכנסו אל התבה, הוא ראיה, כי נח ובניו הבינו, כי המכוון הוא לא שיצאו באותו סדר, אלא שיתחברו איש לאשתו ויפרו וירבו.
[יט] כל רומש על הארץ
: כולל כל בעלי חיים, כמו ז' כ"א. למשפחותיהם: משפחות משפחות, חלוקים
למשפחותם
, כל אחד עם בני מינו.
[כ] ויעל
: הפעיל משורש עלה, כטעם בהעלותך את הנרות (במדבר ה' א' ) ע"ש שהאש עולה למעלה והגופות הנשרפים עולים כעשן.
[כא] וירח
: קל או הפעיל משורש ריח, ואמרתי או הפעיל, כי נמצא והריחו ביראת ה' (ישעיה י"א ג):
הניחוח
: משורש נוח מעניין והניחותי חמתי בך וסרה קנאתי ממך (יחזקאל ט"ז מ"ב) קרבן העשוי לשכך חמת האל. והנה המליצה הזאת הדבר ידוע שאינה אלא ע"ד דיברה תורה כלשון בני אדם לפי מצב בינת אנשי הדור שהנביא עומד בו; וכאן ראוי להתבונן כי שמואל
הנביא אמר לשאול (ש"א ט"ו כ"ב ) החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב, ומשם ואילך מצאנו הידיעה הזאת מפורסמת בישראל, דוד אמר (תהלים נ"א י"ח) כי לא תחפוץ זבה וגו' אם ארעב לא אמר לך (שם נ' י"ב), עולה וחטאה לא שאלת (שם מ' ז'), וכל הנביאים אשר בימי המלכים כולם הרחיבו פה על זה; מעתה הנה הדבר ברור כשמש, כי לא ייתכן, שיהיה ס' התורה נכתב בימי המלכים, או משמואל ולמטה, כי התורה דיברה כלשון בני אדם, אשר שכלם עומד במצב שפל מאוד ממצב ישראל בימי המלכים.
כי יצר לב האדם רע מנעוריו:
אין ראוי שאשחית כל בשר כל זמן שישחית האדם את דרכו, כי האדם קרוב לחטוא; כי יצר לבו רע מנעוריו, ואם הייתי בא להכות את כל חי בעבור האדם, הייתי צריך להביא מבול בכל דור (וכיוצא בזה מצאתי אח"כ לדון יצחק).
מנעריו
: כבר מזמן נעוריו ואילך לבו חורש ויוצר מחשבות רע (עיין למעלה ו' ה' ); והנה לא אמר כי לב האדם רע בטבעו, אלא כי מחשבותיו רעות מאז בימי נעוריו בלי שיהיה זה הכרחי וטבעי באדם.
[כב] עור כל ימי הארץ
: על דרך כימי השמים על הארץ (דברים י"א כ"א ).
זרע וקציר וגו'
: לדעת קצת תנאים (בבא מציעא ק"ו ע"ב ותוספתא דתענית פרק א' הלכה ז') הם ששה עתים של שני חדשים לכל אחד, חצי תשרי מרחשון וחצי כסלו זרע ואח"כ שני חודשים חרף, ואחריו קור, אחריו קציר, ואחריו קיץ, ואחריו חום (ונפלה טעות בלשון רש"י עיין רא"ם) וזה אולי יצדק בא"י, אך כאן הכוונה על כל העולם, לפיכך נ"ל שהכוונה על הזריעה והקצירה והקור והחום והקיץ והחרף, הדברים האלה לא ישבתו, ובכל מקום מן האדמה יהיה בכל שנה זרע ויהיה קציר ויהיה קור ויהיה חום, ויהיה קיץ ויהיה חרף, יהיה זה באיזה חודש שיהיה, לפי מקום כל מדינה ומדינה, ולא יהיה עוד כמו שהיה בשנה ההיא שלא היה זרע וקציר וקור וחום. ואמנם קיץ וחרף נ"ל שענינם זמן העדר הגשמים וזמן ירידת הגשמים, כי בקיץ היו מיבשים התאנים בשדות (עיין רש"י ), וזה לא ייתכן בזמן הגשמים, ובהפך זמן הקור נקרא ימות הגשמים ונ"ל כי שרש קוץ נגזר מן קיץ, כי תחילת מה שיקוץ האדם (בזולת סיבות מקריות) הוא כשהחום חזק ואין גשמים יורדים: וזכריה (י"ד ח') אמר שיצאו מים היים מירושלים, והוסיף בקיץ ובחרף יהיה, כלומר המים ההם יהיו גם בימות הגשמים וגם בזמן שאין גשמים יורדים; והנה כאן כוונת המקרא לומר כי לא ישבתו עוד הזריעה והקצירה והקור והחום והעדר המטר וירידת הגשמים.