פירוש שד"ל על בראשית פרק כה

קוד: שד"ל בראשית כה בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק כה'

[א] ויוסף אברהם וגו' : אין ספק, שהיה זה זמן הרבה קודם לכן, ולא אחר מיתת שרה. ואין מוקדם ומאוחר בתורה, כי המתין להזכיר ענין זה אחר בל קורות אברהם וסמוך למיתתו, מפני שאין לו שייכות עם עניני בני ישראל. ולא נכתב אלא להודיע כי ה' ברך את אברהם בריבוי הזרע ושברכת אב המון גוים נתתיך נתקיימה, כי מלבו ישראל אומות אחרות יצאו ממנו; ולפיכך נכתבו ג"כ בני ישמעאל. והנה האשה הזאת, אין ספק שלא היתה אלא פילגש, כי למטה (ו') הוא אומר ולבני הפלגשים אשר לאברהם; ולא מצאנו פילגשים לאברהם אלא זו והגר. וכן בדבר הימים (א' א' ל"ב) ובני קטורה פילגש אברהם.

[ג] את שבא ואת דדן : (למעלה י' ז' ) נזכרו בבני כוש; ואיננו רחוק שהיו האומות האלה מעורבות משני יוחסין. אשורים וכו ': שמות אומות בלתי ידועות ואינם שמות אנשים מיוחדים ולא נזכרו בדברי הימים.

[ד] ובני מדין וגו' : אולי שכנגד חמישה בנים אלה נחלקו המדינים לחמישה מלכים (במדבר ל"א ח' ).

[ו] אל ארץ קדם : אל ארץ הנקראה ארץ קדם והם נזכרים בשופטים (ו' ג' ) ועלה מדין ועמלק ובני קדם, ובאיוב (א' ג' ) גדול מכל בני קדם, ובמלכים (א' ה' י' ) מחכמת כל בני קדם, ובירמיה (מ"ט כ"ח ) קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם, ובישעיה (י"א י"ד ) וביחזקאל (כ"ה ד' י' ). ויש בני קדם אחרים, והם אנשי ארם נהרים, ככתוב וילך ארצה בני קדם (ברא' כ"ט א' ), מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (במדבר כ"ג ז' ), ובני קטורה לא הלכו לארץ קדם זאת השניה (כדעת מכלול יופי ור"ש דובנא), אלא נתישבו בארץ ערב שהיא ארץ קדם שהזכרתי ראשונה, וזה ברור.

[ח] ויגוע וימת וגו' : פטירת האדם נקראת דרך כלל מיתה, ותיקרא דרך פרט (כדברי דון יצחק) גויעה - בבחינת הגוף, אסיפה - בבחינת הנפש. ולשוא יתעקש המתעקש להכחיש זה, אחרי שמצאנו ואתה תבא אל אבותיך בשלום (למעלה ט"ו ט"ו ) שהוא נאמר בלא ספק על הנשמה, כי אברהם נקבר רחוק מבני משפחתו. ועיין רש"י למטה מ"ט כ"ט .

[ יג ] בשמותם לתולדותם : רש"י ואחרים פירשו שהם מסודרים כסדר לידתן, אך לפי זה היל"ל כתולדותם כמו בשמות כ"ח י'. ונראה יותר שהכוונה שהשמות האלה הם השמות שנשארו לתולדותם, כגון משפחת נביות קדר דומה. נביות : ממנו משפחת הערבים הנקראת נבטיים, ומזה העבודה הנבטית שהזכיר הרמב"ם במורה ח"ג פכ"ט.

[ טז ] בחצריהם : שהיו יושבים בחצרים אשר אין להם חומה סביב (ויקרא כ"ה ל"א ) ככתוב לקדר ולממלכות תצור וכו ' קומו עלו אל גוי שליו לבטה נאם ה' לא דלתים ולא בריח לו (ירמיה מ"ט כ"ח, ל"א). ובטירותם : מצאנו טירות במדין (במדבר ל"א י' ) ובבני קדם (יחזקאל כ"ה ד'), ונראה שהוא לשון מבצר ומצודה, ונגזר מן צור, בארמית טינרא.

[ יח ] מחוילה עד שור : זה הוא אורך החלק הצפוני מארץ ערב ממזרח למערב. אשר על פני מצרים : המקום אשר מחוילה עד שור הוא על פני מצרים והם שכנו משם עד בואכה אשורה. נפל : שכן, התפשט וקבע דירתו, ונראה כי לשון נפל מיוחד לבני ישמעאל על שם היותם תועים ופושטים כה וכה, כמו (שופטים ז' י"ב )         

ומדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק, וזה טעם על פני כל אחיו, שאחד מהן לא יכול למנעו מהתפשט כרצונו, עיין למעלה י"א כ"ח , וכל זה לומר שנתקיימה ברכת על פני כל אחיו ישכון (למעלה ט"ז י"ב ) ועיין אגרות ה ש' ריגיו ח' א' אגרת ט"ז.

[ יט ] ואלה תולדות יצחק : יעקב ועשו האמורים בפרשה (רש"י ), ואין "תולדות" קורות ומאורעות (רשב"ם למטה ל"ז ב'). ואם מצאנו כי לא תדע מה ילד יום (משלי כ"ז א') אין זו ראיה שהמאורעות תיקראנה תולדות סתם, או תולדות האדם, אלא תולדות הימים והזמן, כאילו הזמן יולד המאורעות הנולדים ומתהוים בו. ואעפ"כ אמת הוא כי בסיפור התולדות הכתוב מגיד ג"כ המאורעות והקורות. ומזה נמשך כי בלשון סורית שרבא, שענינו משפחה ושבט, מורה ג"כ סיפור המאורעות.

[כ] פדן ארם : שדה ארם (הושע י"ב י"ג ) פדן בל' ערבית שדה ובסורית מחרישה, ובערבית וארמית צמד בקר, (רש"י , ראב"ע).

[ כא ] ויעתר : נ"ל כי שורש עתר נגזר מן עטר, והר סיני עשן כלו (שמות י"ט י"ח ) תרגום ירושלמי עטר, ותמרות עשן (יואל ג' ג' ) תרגום סורי ועטרה דתננא, ומזה ועתר ענן הקטרת עולה ( יחז ' ה' י"א ), ונקראה התפילה כן כטעם תכון תפלתי קטרת לפניך (תהלים קמ"א ב') ובנפעל ענינו קבלת התפלה, כטעם וירה הי את ריח הניחח, (למעלה ה' כ"א ) והעתרתם עלי דבריכם (יחזקאל ל"ה י"ג ), ונעתרות נשיקות שונא (משלי כ"ז ו' ) ענין התנשאות כמו עשן. לנכח: כמשמעו לנגד, עיין שמות ט' כט ,

[ כב ] ויתרוצצו : משורש רצץ ענין הכאה ורציצה, כמו וירוצצו את ישראל (שופטים י' ח'). למה זה אנכי : מקרא קצר, למה הייתי מתאוה ומתפללת על ההריון לרש"י, רמבמ"ן), או למה זה אנכי הרה (אח"ם) ולמה נעתר ה' לי? ורמב"ן ורלב"ג פירשו למה זה אני בעולם, הלואי אינני. למה נבראתי, נוה לי שלא נבראתי. לדרוש את ה' : רש"י ורשב"ם פירשו לשאול את פי ה' מן הנביאים, וכי תירגם אנקלוס, וכן דעת רמבמ"ן; ורמב"ן פירש ענין תפלה. ונ"ל כי לדרוש את ה' עיקר ענינו תפילה ובקשת רחמים, כמו דרשתי את ה' וענני (תהלים לד ה') דרשוני וחיו (עמוס ה' ד'), וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים (ד"ה ב' ט"ז י"ב ) והעם לא שב עד המכהו ואת ה' צבאות לא דרשו (ישעיה ט' י"ב ) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ד' כ"ט ), נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני (ישעיה ס"ה א' ); והנה כל דורש ומבקש הוא מבקש למצוא, ומציאת האל היא באחד משני דרכים, אם שיושיע את הדורש ויצילהו מצרתו, ואם שיגיד לו העתיד, כי בשתיים אלה האל מגלה השגחתו ונמצא ונדרש לבני אדם הכול לפי המקום והשעה. והנה דעת רוב המפרשים שהלכה אצל אחד מהנביאים, קצתם אומרים אצל שם, וקלריקוס אומר אצל מלכיצדק; ולדעתי הלכה לאיזה מקום מיוהד לעבודה ולהתבודד (אולי, כדעת אח"ם אל באר לחי רואי) והתפללה אל ה', והיה לה דבר ה' דרך נבואה או בחלום.

[ כג ] שני גוים בבטנך : שני ילדים העתידים להיות לשני גוים. ממעיך יפרדו : כמו ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול (למעלה י' ל"ב ), ענין הסתעפות. ורב יעבוד צעיר : הגוי והלאום הנולד מן הבכור יעבוד לנולד מן הצעיר, והכוונה על אדום שנכבשו תחת יד ישראל בימי דוד ובימי הורקנוס.

[כד] וימלאו ימיה ללדת : כשנתמלא זמן הריונה והגיע זמנה ללדת. והנה תומים : אז נתאמת שהיו תאומים בבטנה. תומים : נפלה האל"ף כמו שלתך (ש"א א' י"ז ).

[כה] כאדרת : כתרגומו ככלן, והוא מלשון יונית והוא מלבוש עליון המחמם את הגוף (ר' וואלף היידנהיים בהבנת המקרא). אדמוני : ששערו אדום . כאדרת שער : מילת אדרת סמוכה לשער (לפי הטעמים ודלא כראב"ע) כמו ולא ילבשו אדרת שער (זכריה י"ג ד' ), ואין כל אדרת שעירה, כי אין ענין אדרת אלא דבר המקיף את הגוף (עיין פירושי בשמות ט"ו ו' ). עשו : ענינו בלשון ערבית בעל שער.

[ כו ] בלדת אותם : חוזר לרבקה אע"פ שלא נזכרה (כדעת אנקלוס ) ושיעורו בלדת היולדת אותם, וכמוהו אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כ"ו נ"ט ) שפירושו אשר ילדה אותה היולדת, וכן ואותו ילדה אחרי אבשלום (מלכים א' א' ו' ); או חוזר ליצחק, כמו ועירד ילד את מחויאל (למעלה ד' י"ח ) (כדעת ר"ש דובנא), אלא שלפי זה היה ראוי לומר בלדתו אותם (" א' אוסימו).

[ כז ] איום שרה : כטעם חית השדה, גפן שדה, פקעות שדה (מ"ב ד' ל"ט ), איש קשה ומדברי. איש תם : מילת תם נמצאת הרבה אצל ישר, כמו בתחילת איוב, וכן שמר תם וראה ישר (תהלים ל"ז ל"ז), ויעקב היה איש תם בערך אל עשו שהיה אוהב מלאכת הציד, שכולה נכלים, ויעקב היה יושב אהלים ורועה צאן (כטעם יושב אהל ומקנה, למעלה ד' כ' ), ואין סתירה לזה ממה שניכל לעשו וללבן, כי אמנם לא ייקרא איש תם מי שעיקר אומנותו היא נכלים, אבל גם איש תם וישר יוכל להתנכל לפעמים להינצל ממזיקיו, להרחיק הנזק ולקרב התועלת לפי צורך השעה, ולא דרך קבע והרגל, כמו הציד; ומן ציד נגזר שורש צדה ושם צדיה שענינו קרוב לרמיה.

[ כח ] כי ציד בפיו : הציד בכלל, כלו' אכילת בשר בהמות ועופות השדה, היה חביב לפיו, או שהיה הציד רגיל להיות בפיו, כי היה אוהב אכילתו; ולפי זה אין צורך לפרש שהוא כאילו כתוב צידו בו"יו, כתרגום אנקלוס והאלכסנדרי וכפירוש המפרשים; והכותים הגיהו: צידו.

[ כט ] ויזד : הפעיל משורש זיד, ונזיד הוא הנפעל, ומענין זה זד וזדון, עיקר ענינם רתיחה.

[ל] הלעיטני : לא נמצא עוד במקרא, אלא במשנה אבל מלעיטין (שבת קנ"ה ע"ב) הלעיטהו לרשע וימות (ב"ק ס"ט ע"א); וידוע כי הברת לע מורה על הבליעה בגרון וממנה לוע (גרון), בלע, עלע (איוב ל"ט ל') (ע' רד"ק שרש לוע), מן הארום האדום הזה: הכפל מורה על רבוי דברים נפרדים ובלתי מתערבים אלו עם אלו, כמו המונים המונים (יואל ד' י"ד), חמרים חמרים (שמות ח' י' ), וכן העדשים, הם גרעינים רבים בלתי מתערבים זה עם זה.

[לא] מכרה כיום : בתחילה קודם שאלעיטך, וכמוהו קטר יקטרון כיום החלב (ש"א ב' ט"ז ) ישבע לי כיום המלך שלמה (מ"א א' נ"א ), דרוש נא כיום את דבר ה' (שם כ"ב ה'), כולם ענינם בתהילה וקודם לדבר אהד. ותוכן המעשה הזה לדעתי היה, כי יעקב היה עוסק תמיד בצרכי הבית, ועשו היה אוכל בכל יום ממה שהיה מוצא בבית, ולא היה עוסק אלא בצידו, אשר בלא ספק לא היה בו למלאות צרכי המשפחה יום יום, אלא להביא לפעמים בשר תאוה לעשות מטעמים, אבל עיקר אומנות זרע אברהם היה במקנה הצאן והבקר, ועשו לא היה עוזר בה את אחיו כלל; ותלמידי יוסף ירא אומר שהיה עוזר לו (אף שלא בכוונה) בהרחקת האריות והדובים; ונ"ל שלא היה עשו עוסק בהריגת החיות הטורפות, אלא היה צד איל וצבי ויחמור לאכול את בשרם, ויעקב שהיה מיצר על זה שהיה כל עמל הנהגת הבית מוטל עליו בלא שום שכר, התחכם לשאול ממנו בשעה שהיה עיף שימכור לו את בכורתו, ויהיה זה שכרו. ואמנם מה היה המבוקש בבקשת הבכורה? יש אומרים שינחל פי שנים בנכסי אביו (דברים כ"א י"ז) או שהיה אביו מברך אותו ברכות יתרות על אחיו (למטה מ"ח י"ח ); וכל זה לא ייתכן, כי הגה ראינו כי יעקב לא הגיד מעולם ליצחק אביו ענין המכירה הזאת, שהרי אמר אנכי עשו בכורך (למטה כ"ז י"ט ) ועשו אמר (שם ל"ב) אני בנך בכרך עשו, א"כ מה הועיל יעקב בתחבולתו בהיות הענין בלתי ידוע לאביו? כי הנה עשו לא כתב לו שטר שהיה בידו לראיה, גם לא היו שם עדים ולא היתה שם אלא שבועה; וכיון שאנו רואים שעשו לא הדל לקרוא את עצמו בשם בכור בדברו עם אביו, וגם יעקב אמר אל אביו בכורך עשו, נראה ודאי שלא עלתה על לבו של יעקב לקנות שום יתרון על אחיו אצל יצחק ביום הנחילו את בניו או ביום ברכו אותם. על כן אומר אני שלא היה עניין המכר הזה אלא שנשבע עשו כי אחרי מות אביו יניח ליעקב שיהיה אפוטרופוס ומנהיג את הבית; ויעקב ביקש זאת בכוונה שלא יוכל עשו לגרשו מביתו ומארצו באופן שלא תוכל להתקיים בו ובזרעו ברכת אברהם על ירושת הארץ; ועניין זה לא היה צריך להודיעו ליצחק. והנה עשו קיים שבועתו ואחרי מות אביו הלך לו אל ארץ אחרת, ולא אמר ליעקב שילך הוא ויצא מביתו (וקצת מזה ג"כ בדברי דון יצחק).

[לב] הנה אנכי הולך למות : בכל יום אני יוצא לצוד ציד ואני מסתכן (ר' מאיר אבי רשב"ם וראב"ע ורמב"ן ), והסכנה הזאת איננה ראיה שהיה הורג החיות הטורפות, כי (כדברי תלמידי אלישע חיים זאמאטו) גם צידת הצביים ושאר חיות

בלתי טורפות יש בה סכנה, מפני שהם מדלגים על ההרים מקפצים על הגבעות. ולמה זה לי בכורה: שאין לה מקום רק אחרי מות אבי, ואולי הוא יחיה אחרי. אבל אח"כ, כשהיה יצחק זקן מאוד והיה נראה שמיתתו קרובה (וכמו שאמר

בלבו יקרבו ימי אבל אבי), והוא (עשו) עודנו חי, אז נתחרט על מכירתו ואמר ויעקבני, את בכרתי לקח (שם ל"ו).