פירוש שד"ל על בראשית פרק מה

קוד: שד"ל בראשית מה בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ליאת חומסקי

אל: מימון: אראל סגל

[א] ולא יכול יוסף וגו' : התחילה היה בליבו לעכב אצלו בנימין ולשלוח את אחיו בלי שיתוודע אליהם, ועתה כשאמר לו יהודה והיה כראותו כי אין הנער ומת, נכמרו רחמיו על אביו ומצא עצמו מוכרח להניח לבנימין שישוב אל אביו לבלתי ימות אביו, אך עם כל זה חשקו לקרב אליו בנימין נשאר בתקפו. והנה לא מצא תחבולה לשלוח את בנימין אל אביו וגם לקרבו אצלו, אלא כשיתוודע אליהם ויקראם כולם לבוא אצלו, או כדעת אח"ם, בראותו עוצם התאמצות יהודה להשאר הוא עבד תחת בנימין נכמרו רחמיו על אחיו והסכים להתוודע אליהם; אך היה מתאפק ומושל ברוחו שלא להתוודע אליהם בפני המצרים הניצבים עליו לבלתי ישמעו גנותם ששנאו את אחיהם ומכרוהו; ואולם בסוף מאמרו של יהודה נכמרו רחמיו כל כך שלא יכול עוד להתאפק והוכרח לזעוק הוציאו כל איש מעלי.

להתאפק לכל הנצבים: להתאפק כמו שהיה ראוי להתאפק בסיבת כל הניצבים עליו. להתאפק: כמו המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו (ישעיה ס"ג ט"ו ). הנצבים עליו: כמו וכל העם נצב עליך (שמות י"ח י"ד) .

[ב] ויתן את קולו בבכי: היה ראוי להנקד בבכי מפני האתנח, והנה לפי האמת אם היה האתנח תחת וישמעו מצרים היה ג"כ נכון, כי שמיעת המצרים היתה מיד ושמיעת בית פרעה היתה אח"כ. ואולי בעלי ניקוד היו מסופקים בזה וניקדו בבכי לפי השיטה האחת, ונתנו טעמים לפי השיטה האחרת.

[ג] העוד אבי חי : חתימת דברי יהודה החרידה את דמיונו ונדמה בעיניו כאילו אביו בסכנה, ע"כ צעק העוד אבי חי, אעפ"י שכבר אמרו לו שהוא חי (הכורם).

[ד] גשו נא אלי : ראה אותם נסוגים לאחור וקרא להם בלשון רכה ודרך חיבה (רש"י) , או לא היה רוצה לומר בקול רם אשר מכרתם אותי, שלא ישמעו המצרים (בעל הטורים). וא"א ז"ל אמר שלא רצה להשמיע ענין המכירה לבנימין, ולכך אמר שיגשו אליו כולם חוף מבנימין, וזה טעם והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין, פירט את בנימין, כי באותה שעה היה עומד לבדו רחוק מעט מהם. כי מכרתם אותי הנה: מכרתם אותי באופן שאבוא לכאן. כל הנה נאמר על תנועה למקום מה, לא לישיבה במקום.

[ז] לפליטה גדולה : פליטה אין ענינו תשועה וכיוצא בה ואיננו שם מופשט, רק הוא שם של הנמלטים הנשארים אחרי שמתו רבים.

[יא] פן תורש : תיכרת כמו להוריש גויים (ראב"ע), ואין לפרש תתמסכן כי לא יתישב על "וכל אשר לך", שהם העבדים והשפחות, והנה פן תורש חוזר למעלה, רדה אלי פן תכרת. ועיין אוהב גר ע' 46.

[ יב ] כי פי : בלא מליץ.

[יד] על צווארי : עיין למעלה כ"ז ט"ז

[ יח ] חלב הארץ: מדינה שהיא ארץ דשנה והיא הטובה במדינות מצרים, כמו החלב שהוא היותר שמן בבהמה.

[ יט ] ואתה צויתה זאת עשו : תחילה אמר לו: אמור אל אחיך זאת עשו טענו את העירכם, וזה היה בידם לעשות, ועכשיו מוסיף וזה אני מצווה אותך ואותם יחדו (כי אין הדבר תלוי בהם) זאת עשו וכו ' אתה והם.

[ועיניכם אל תחס: נראה כי תחילת הוראת שורש חוס כענין חוש וחשש בלשון חכמים, שענינו כאב והרגשה; לא תהיה עיניכם כואבת על אבדת כליכם; וכיוצא בזה ואין חולה מכם עלי (שמואל א' כ"ב ח' ).

[ כג ] בזאת : כמו כן (רשב"ם), ואין ענינו כחשבון הזה (כדעת רש"י) ויפה ננקדה הכ"ף שוא, ואין כמוה (כי כל השאר בקמץ) כי במקום הזה הוראת המילה הזאת משונה, ויפה ג"כ ננקדה המילה במפסיק קטן.

[כד] אל תרגזו בדרך : לשון רגז בלה"ק ענינו ניענוע ורעדה (רשב"ם), כמו ומוסדי הרים ירגזו (תהלים י"ח ח' ), ירגזון יריעות (חבקוק ג' ז' ), וירגזו ההרים (ישעיה ה' כ"ה ) והושאל על שאון והמית הנפש לכל סיבה שתהיה, כמו ורגזו וחלו מפניך (דברים ב כ"ה ) ופחדו ורגזו (ירמיה ל"ג ט'), לב רגז (דברים כ"ח ס"ה ), שהם על חרדת הפחד; מעצבך ומרגזך (ישעיה י"ד ג' ), וירגז המלך (ש"ב י"ט א ), שהם על חרדת העצבון; למרגיזי אל (איוב י"ב ו' ), ברגז רחם תזכר (חבקוק ג' ב' ) שהם על החימה והחרון. ובל' ארמית נאמר תמיד על החימה והחרון. וכאן הנכון כפירוש רש"י שלא יריבו זה עם זה על דבר מכירתו, וכדברי ר' יונה (הביאו רד"ק) אל תתקוטטו זה עם זה על מכירתי לאמר זה לחברו אתה גרמת מכירתו, וכן היא ג"כ דעת הרלב"ג.

[ כו ] ויפג לבו : מענין פיק ברכיים (נחום ב' יא ) וכן תפוג תורה (חבקוק א' ד' ) תמעד ונוטה בלי קיום משפט; וכן נפוגותי ונדכיתי (תהלים ל"ח ט' ) פקו כוחותי מרפיון; והושאל על ביטול והשבתה, כמו נגרה ולא תפוג (שם ע"ז ג' ), לא תשבות, וכן אל תתני פוגת לך (איכה ב' י"ח ) מאין הפוגות (שם ג' מ"ט ) (בן זאב באוצר השורשים), ומזה בלשון חכמים פקפוק גם ספק; ורזנמילר וגזניוס פירשו מלשון סורית וערבית נשאר קר, ולא נתפעל לדבריהם כי לא האמין להם; ואני מפקפק בזה, כי נ"ל כי גם בל' סורית עיקר ענין השורש הזה להיות תש כוח, לחסור, והוא קרוב לענין שביתה וביטול שהזכרתי למעלה, כמו וריחו לא נמר (ירמיה מ"ח י"א ) תירגום יותנן וגם בתרגום סורי לא פג, וכן בברית חדשה (מתיא כ"ד י"ב); וכן בלשון חכמים מפיגין טעמן (פסחים מ"א ע"א) (טעמם נחלש), שתפוג צינתו (תחלש צינתו שבת מ' ע"ב); וכן אונקלוס תרגם כאן: והוו מליא פייגן על לביה, הדברים (שהיו בניו אומרים לו) היו חלשים ובלתי נכנסים בלבו.

[ כז ] את העגלות : שלא היו עמכם בהליכתם. רוח יעקב: אחר כמה שנים שהיה מתאבל חזרה רוחו לקדמותו.

[ כח ] רב כוחי עוד יוסף בני חי : אחרי ראותו העגלות אמר די במה שהייתי עד היום ביגון ואבל כי עתה אין עוד ספק, כי יוסף בני חי, ומילת רב ראויה לזקף גדול. אלכה ואראנו: אלך לראותו ואשוב, לא אלך לראות את כבודו ואת גדולתו, ולא כדי שיכלכל אותי, רק אלכה ואראנו (דון יצחק).