קוד: שד"ל בראשית מו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ליאת חומסקי
אל: מימון: אראל סגל
[א] ויבא בארה שבע ויזבח זבחים
: באר שבע היא גבול דרומי לא"י (כמו שכתוב במקומות רבים במקרא מדן ועד באר שבע), וקודם שיצא מא"י רצה לדעת רצון האל, שמא ימנענו כאשר מנע את אביו ואמר לו (למעלה כ"ו ב ) אל תרד מצרימה וזבח זבחים כדי שתבוא אליו רוח נבואה (רד"ק), ואולי היה דואג שמא בלכתו מצרימה עם כל בני ביתו לא יוכל עוד לרשת את א"י, ולכך אמר לו אל.
במראת:
באחת ממראות הלילה; ובתחילה עלה בדעתי לומר כי להיות התבה תירא מרדת מצרימה, כי שם תהיה לגוי גדול וזרעך ישובו הנה ויכבשו את הארץ. כתובה בלא וי"ו יתכן לקרוא במראת בפתח תחת האל"ף ועתה נ"ל שאין מקום לדבר זה שאם תהיה הקריאה במראת הלילה תהיה הכוונה במראה מיוחדת הנודעת כבר.
[ד] אנכי ארד
: משל על השגחתו.
אעלך:
את זרעך.
ויסף ישית ידו על עיניך:
במותך, כן מנהג החיים עם המתים (ראב"ע). כך היה מנהג הקדמונים שהבן או הקרוב יסגרו עיני המת.
[ח] ואלה שמות בני ישראל
: בני ישראל הוא שם המשפחה והאומה, וגם יעקב נכלל עמהם; וזה טעם יעקב ובניו, ושיעור הכתוב כך הוא: ואלה שמות הנקראים בני ישראל הבאים מצרימה, כלו' יעקב ובניו; ולכך במספר הראשון שהזכיר, והוא מנין בני לאה מנה גם יעקב, באמרו שהם ל"ג אעפ"י שאינם רק ל"ב, ואעפ"י שאמר כל נפש בניו ובנותיו, הכוונה כל נפש משפחתו, ויעקב עמהם, וכן אמר משה (דברים י' כ"ב ): בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ואין ספק שלא הוציא את יעקב מן המנין (רשב"ם וראב"ע). ואח"כ אמר (פסוק כ"ז ) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים,כי גם יעקב נכלל במשפחה הנקראת בית יעקב. רק באמרו כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה הפריד הבאים (שהם הבנים) מאביהם אשר אליו יתיחסו (הבאה ליעקב) ופירש שהם יוצאי ירכו, על כן אמר ששים ושש, ועם יעקב הם ס"ז, וחז"ל השלימו המנין עם יוכבד שאמרו (סוטה י"ב ע"א) שנולדה בין החומות בבואם למצרים. ואני בילדותי אמרתי כי אולי דינה נתעברה משכם וילדה בת והבת ההיא קראו שמה הכנענית, כי היה אביה כנעני, ולקח אותה שמעון על נשיו לא לאישה וילדה לו שאול, וזה טעם ושאול בן הכנענית (פסוק י' ) שלא היה צריך להזכיר שם אמו, אלא הזכירה להיותה גם היא מיוצאי ירך יעקב, ובה נשלמו השלושים ושלוש נפשות בני לאה. וכשבא לומר (פסוק כ"ו) וכל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב, הוציאה מן הכלל ואמר ששים ושש, מפני שגם היא אחת מנשי בני יעקב, ועמה היה ס"ז, ועם יוסף ובניו הרי שבעים, ודעת רשב"ם וראב"ע היא עיקר.
[כו] יוצאי ירכו
: כנוי לאבר המוליד (לפי שהוא בין הירכיים), וכן באשה ונפלה ירכה (במדבר ה' כ"ז ) כנוי לרחם (תשבי ערך אבר), ואיננו כמו מחלציך יצאו (למעלה
ל"ה י"א ) שאם כן היה לו לומר ירכיו.
[כז] הבאה
: ל' עבר, והה"א במקום אשר, עיין למעלה כ"א ג'.
[כח] שלח
: יעקב.
להורות:
כדי שיוסף יורה לו הדרך לגושן קודם בואו של יעקב.
[כט] וירא אליו
: תיכף כשנראה אליו נפל יעקב על צואריו (הרמב"ן ).
[ל] אמותה הפעם
: הלואי ואמות עתה, כלומר אין רע אם אמות עתה, אחרי ראותי שאתה חי, ואם עתה אמות, אמות בשיבה טובה ולא ביגון, כמו שהייתי אומר קודם לכן כי ארד אל בני אבל שאולה (ל"ז ל"ה ).
הפעם:
כמו זאת הפעם עצם מעצמי (למעלה ב' כ"ג ).
[לד] בעבור תשבו
: הם דברי יוסף, ומדבריו למדו לומר לפרעה (למטה מ"ז ד' ), ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן.
כי תועבת וגו':
כי המצרים היו עובדים קצת הבהמות ולא שוחטין אותן ולא היו נהנין מהן, וע"כ רצה יוסף שישבו לבדם ולא יתערבו עם המצרים, ובפרט כי ארץ גשן לפי הנראה ולפי דעת אחדים היתה קרובה לארץ כנענן, ואולי שלא היה מנהג יושביה כמנהג המצרים.