פירוש שד"ל על שמות פרק כג

קוד: שד"ל שמות כג בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש שמות – פרק כג'

 

[א] לא תשא שמע שוא : לא תוציא מפיך שמועת שקר להוציא דבה (ראב"ע), עיין למעלה (כ' ז' ). אל תשת ידך עם רשע : הטוען את חברו תביעת שקר (רש"י ), ומפני שענין לא תשא שמע שוא נכלל בצד מה באיסור לא תענה ברעך עד שקר, עשו ממנו רז"ל אזהרה למקבל לשון הרע (פסחים קי"ח ע"א) ולדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבוא בעל דין חבירו (סנהדרין ז' ע"ב).

[ב] לא תהיה אחרי רבים לרעות : נראה שמדבר בערות כמו שהוא הענין במקרא הקודם ובסוף המקרא הזה ולא תענה על ריב, אלא שסוף הכתוב הוא במקום ריב ותחילתו שלא במקום ריב, כגון להעיד על ראובן שחילל שבת, ובזה אמר לרעות, כי במקום ריב מה שהוא רע לזה טוב הוא לזה, אבל להעיד על ראובן שחטא והוא לא חטא, אין בזה שום טוב אלא רע. ולא תענה על ריב : הנכון כראב"ע כשיהיה ריב בין אנשים, לא תעיד עדות על מה שלא ראית, ואין לך לסמוך על רבים המעידים ולהעיד מה שאתה לא ראית, כי אולי תצא מזה הטיית משפט; ואם תאמר: והלא כיון שיש שם רבים המעידים, תוספת עד אחד לא תטיב ולא תזיק; הנה ייתכן שזה הנוסף, אם הוא בחזקת כשרות, יגרום לדיינים שלא ירבו בחקירות ובדרישות כל כך כמו שהיו מרבים, אם לא היו שם אלא העדים האחרים. לנטות להטות: לשון הנופל על הלשון בשתי הוראות שונות, ע"ד כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה (למעלה כ"ב ד' ); ודרשת רז"ל (סנהדרין ב' ע"א, ע"ב) אחרי רבים להטות שמצווה לפסוק הדין אחרי הרוב, אסמכתא היא, ואין ספק כי אין דרך לפסוק הדין אלא ע"פ הרוב, כי רחוק הוא שתהיה דעת כולם שווה; אמנם המקרא הזה איננו מדבר בשופטים, אלא ביחיד הבא להעיד; ורש"י ז"ל עזב דרשת רז"ל וביקש ליישב המקרא על פי פשוטו, אלא שפירש גם הוא הכתוב בדיין ולא בעד והוצרך לפרש על ולא תענה פירוש דחוק מאד; ויש לתמוה עליו הרבה איך חשב שאם הנדון ישאל את הדיין על משפטו אין לדיין לענותו דבר הנוטה אחרי הרבים החולקים עליו, אלא יאמר לו הדין לפי מה שהוא לפי דעתו; והלא זה דבר הגורם תקלות הרבה, והלכה רווחת היא במשנה (סנהדרין פרק ג' משנה ז') וממין לכשיצא א' מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין, אבל מה אעשה שחברי רבו עלי, על זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד; ויותר יש לתמוה על בעל הסמ"ג שבלאו קצ"ה וקצ"ז העתיק דברי רש"י אלה ולא העיר עליהם דבר, וכן ר' אליהו מזרחי ואחרים לא העירו על זה כלום; ותלמידי מוהר"ר מרדכי מורטארה אומר כי המשנה מדברת בסתם דיינים, כלו' בכשרים, שאין כוונתם להטות משפט, אלא מזכים ומחייבים כפי מה שהוא האמת והישר לפי ראות עיניהם, אבל רש"י מדבר בדיינים רשעים, כמו שאמר אם ראית רשעים מטים משפט. ותלמידי מוהר"ר משה הלוי עהרענרייך אומר כי לדעת רש"י אין הפסוק כולו אזהרה לאדם אחד, אלא לשני בני אדם, לא תהיה אחרי הרבים לרעות היא אזהרה לדיין שבאו בעלי הדין לפניו וחבריו רוצים להטות משפט, ולא תענה על ריב אזהרה לחכם אחר שאינו דיין או שאינו באותו ב"ד אלא בב"ד אחר, וכוונת רש"י שאם הנדון היוצא מב"ד חייב יבוא אצל חכם אחר וישאלהו על   אותו המשפט ששפטוהו אותם הדיינים, אין לו לשאת להם פנים, אלא יאמר את המשפט כאשר הוא.

[ג] לא תהדר בריבו : שורש הדר בארמית ענינה חזרה לאחור, והכוונה לא תהיה חרד ונרתע לאחוריך מלחייבו בדינו אם הוא חייב, והנה התורה משתדלת לחזק הרגשת החמלה והחנינה ביחידים ואסרה אותה בשופטים, והטעם כי היחיד נותן משלו והשופט נותן משל אחרים.

[ד] השב תשיבנו לו : לא תתעלם ממנו ותניחהו על הדרך, אלא אעפ"י שהבעלים אויביך, תאספו אליך ותשלחהו לבעליו; והנה למעלה הזכיר ענינים שבהם האהבה מקלקלת השורה, אל תשתרך עם רשע, לא תהיה אתרי רבים וגו', ודל לא תהדר; ועכשו מוסיף ענינים שהשנאה מקלקלת השורה, והם כי תפגע וכי תראה, ואח"כ הוסיף לא תטה משפט אביונך, כי הבזיון הדבק באביון קרוב הוא לקלקל את השורה.

[ה] חמור שונאך: כאן אמר שונא ולמעלה אויב, כי אויב קשה משונא, ואולי היה ירא להתקרב אל אויבו שמא יהרגהו, לפיכך לא חייבתו תורה אלא בהשבת אבדתו, שאינו צריך להתקרב אליו, כי יוכל לשלוח לו האבדה ע"י אחרים; אבל בשונא ציותה להתקרב אליו ולהתחבר עמו בפריקת משא בהמתו, ואולי על ידי כך גם שונאו ישלים אתו. והיום י"ג אלול תר"ך אמר תלמידי יצחק קלינעבערג בי התורה חסה גם על הבהמה, לפיכך כשהחמור רובץ תחת משאו ויש שם צער בעל חיים, ציותה לכל מי שרואה אותו, אף אם רחוק משם, שיתקרב אליו ויעזור לבעליו לפרוק משאו, אבל כשהחמור תועה אין כאן צער בעל חיים, על כן לא אמרה תורה, שאם יראהו מרחוק, ילך אליו כדי להחזירו לבעליו, רק אם יפגע בו והוא קרוב לו, אז ישגיח עליו להשיבו לבעליו. מעזב לו, עזב תעזב עמו : לשון הנופל על הלשון בהוראות מתחלפות, דוגמת כי יבער איש וגו' (למעלה כ"ב ד' ). מעזוב לו : ענינו להניח לו שיעשה בלי שתעזרהו. עזוב תעזוב עמו : תפרוק המשא מעל הבהמה באופן שיפול המשא לארץ והבהמה תנוח מעט מיגיעה (ראב"ע ורמבמ"ן).

[ו] לא תטה וגו' : זה הפך לא תהדר (פסוק ג') והכוונה היזהר שלא תחייבהו בדינו   להיותו בלתי חשוב בעיניך מפני דלותו.

[ז] מדבר שקר תרחק : אזהרה לדיין שיהיה מפחד תמיד מלטעות בדין, ולחשוב בלבו, כי טוב שיזכה את החייב משיחייב את הזכאי. כי לא אצדיק רשע : כי כבר הרבה שליחים יש לי להמית החייב (רש"י ).

[ח] ושחד לא תקח : אפילו שלא בכוונה להטות משפט. ויסלף דברי צדיקים : יגרום לצדיקים שיהיו דבריהם מסולפים, כלומר שיעוותו המשפט.

[ט] וגר לא תלחץ : מדבר עם הדיין, ואחר שהזהיר על עיוות הדין הנמשך מפני קירוב דעת, הזהיר על עיוות הדין הנמשך מפני ריחוק דעת, כי לב האזרח (ובפרט בימי קדם) רחוק ולא קרוב אל הגר הבא מארץ אחרת, ובפרט כי על הרוב לא היה עשיר ולא היה יכול לקרב אליו דעת האזרח במתנות, ועיין שו"ת חוות יאיר ריש דף קכ"ו.

[י] ושש שנים : אחרי שהשלים עניני המשפטים, הזכיר מצוות התלויות בחנינה וחסד שהם לפנים משורת הדין, והנה בשמיטה אמר ואכלו אביוני עמך, ובשבת אמר וינפש בן אמתך והגר, וציוה ג"כ על החמלה על בעלי חיים, באמרו ויתרם תאכל היית השדה, ולמען ינוח שורך וחמורך.

[יא] תשמטנה : שלא תעבוד את האדמה. ונטשתה : שתעזוב תבואתה היוצא מאליה (רשב"ם).

[יב] בן אמתך : יליד בית, הנולד בעבדות, והוא הפחות והנבזה שבעבדים, כי הוא עבד מלידה ומבטן, וגם עליו ראוי לך לרחם.

[יג] בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וגו' : אחר שהשלים המצוות שבין אדם לחברו, חזר למצוות שבין אדם למקום, וסיים במה שפתח למעלה בסוף פרשת יתרו (כ' כ' ); והנה שם הזהיר על עשיית הצלמים וציוה על עשיית מזבח לכבודו ית' ואח"כ הזכיר המשפטים שבין אדם לחברו, ועתה חזר להזהיר על ענין האלילים ולצוות על כבודו ית'; והנה אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, והכוונה על לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב וכו' וכו' עד סוף הפרשה, ועוד אני מצוה אתכם שלא תזכירו שם אלהים אחרים לתהילה ולתפארת, על דרך שאמר בשמו ית' (שם כ"א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי, ועיין מה שכתבתי שם ; והוסיף לא ישמע על פיך, והוא כמשמעו לא יהיה שם האלילים נשמע על פיך, כלומר אפילו לפרקים ודרך עראי, אך לעולם הדבר למד מענינו שאין איסור אלא להזכיר דרך כבוד לתהילה ולתפארת או דרך תפילה ותחינה, ולא שתהיה הזכרת שם האלילים אסורה בהחלט, כי הנה משה אמר (דברים ד' ג' ): כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור וכו'.

[יד] רגלים : כמו פעמים, כי גם פעם ענינו רגל, כמו מה יפו פעמיך בנעלים (שיר השירים ז' ב' ) (רמבמ"ן).

[טו] חדש האביב : עיין פירושי למעלה י"ג ד' . ולא יראו פני ריקם : לא יהיו פני נראים, לא תבואו לראות את פני בידים ריקניות; הביאה לבית ה' נקראת ראיית פני ה', עיין פירושי בישעיה א' י"ב. וטעם המצווה הזאת, כי העולות המובאות בחגים מגדילות בעיני העם ענין החג והאל הנעבד, והשלמים הקרבים בהם מרבים השלום והאהבה בין אנשי הקהל.

[טז] באספך את מעשיך : גם התבואה הנולדת מעבודת האדם נקראת מעשהו, כי היוצא מן הפעולה מכונה גשם פעולה, וכן שכר הפעולה נקרא פעל ופעולה, כמו ופעלו לא יתן לו (ירמיה כ"ב י"ג ), הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו (ישעיה מ' י' ), [יז] שלש פעמים וגו' : כלל שאחר פרט והוסיף שהמצווה בזכרים והוסיף ג"כ שהוא ע"ד שהאריס הולך לראות את אדוניו בעל השדה, וזה כדי שיתרשם בלבבם כי לה' הארץ ומידו היא להם. אל פני: בקצת ספרים כתוב את פני, ועיין מה שכתבתי בישעיה א' י"ב.

[יח] דם זבחי : הוא קרבן פסת, ולמטה (ל"ד כ"ה ) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח; והגה לא תזבח על חמץ דם זבחי, אזהרה שיהיה החמץ מבוער קודם שחיטת הפסח, וזה כדי שיעשו הקרבן מוכנים ומקודשים לחג, לא דרך עראי, והכול להגדיל ענין החג אצל העם. ולא ילין חלב חגי עד בקר : שלא יתעצלו בשריפת חלבי הפסח, אעפ"י שהפסחים מרובים, לא ישאירו קצת מן החלבים עד הבוקר, אלא יהיה מה שהוא מאכל גבוה נאכל באותו לילה שהבשר נאכל להדיוט, שאם לא כן נמצא כי קצת מישראל אכל את פסחו קודם שיאכל המזבח את חלביו, והוא זילזול כלפי מעלה, דומה למעשה בני עלי. לא תזבח דם זבח י: יקשה איך יפול ל' זביחה על הדם; ונ"ל כי שורש זבח נגזר מן "זוב", וטעם זביחה הגרת הדם, וכן שורש שחט נ"ל נגזר מן "שחט" בסי"ן שענינו מיצוי והוצאת המשקה הנבלע בגוף, כמו ואשחט את הענבים (ברא' מ' י"א ), וכן רוב דיני השחיטה המכוון בהם הוצאת הדם.

[יט] ראשית בכורי : ראשית ענינו המובחר והיותר משובח, כמו ראשית גוים עמלק ( במדבר כ"ד כ' ), צאן ובקר ראשית החרם ( ש"א ט"ו כ"א ), ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו : מאומדן הדעת נ"ל שהיה מנהג קצת העמים או קצת אנשים גם מבני ישראל להקריב בכורות צאנם מבושלים בחלב אמם, כי כמו שנותנים לכהן ראשית הגז כן יתכן שיהיה טוב וראוי להקריב ראשית החלב, והנה היו שוחטים הבכור והיו מבשלים אותו בחלב אמו והיו מאכילים אותו לכהנים (או היו נותנים לו הבכור והחלב והוא היה מבשלם יחד ואוכלם, ואם תרצה אומר שהיו מבשלים ושורפים הכול על המזבח), ועל ידי כן היו נותנים לגבוה ראשית הנולדים וראשית החלב יחד, לפיכך אחר שהזכיר ראשית בכורי האדמה הזכיר ג"כ בישול הגדי בחלב אמו, ויובן ג"כ למה הזכיר הבישול ולא האכילה, כי בישול הוא העיקר ולא האכילה, ואם אין בישול אין אכילה. ואמנם הטעם למה נאסר המנהג הזה אעפ"י שהכוונה בו לשם שמים, הוא (כדעת רשב"ם וראב"ע ויוחן דוד מיכאעליס) מפני שיש בזה אכזריות לב לבשל הבן בחלב האם, והוא על דרך אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ( ויקרא כ"ב כ"ח ) ואעפ"י שאחר ששחיטת הגדי מותרת, מה איכפת לו ולאמו באיזה משקה יבושל? מכל מקום המעשה הזה מקנה תכונה רעה בנפש האדם העושה והרואה. הגע בעצמך שיהיה אדם עושה עצמות אביו תרוודות וגלגלתו קערה ויאכל בהם, הנה אין מזיק לאביו המת, ואעפ"כ מידת אכזריות היא והמעשה הזה מפסיד מידת החמלה והחנינה בו וברואיו, וקצת מן הקראים פירשו לא תניח לגדי הבכור שיתבשל ויגדל בחלב אמו, אלא ביום השמיני תיתנו לי. אמנם (באשר העיר ראב"ע) אם מצאנו שורש בשל בבישול התבואות שחום השמש מבשיל אותן כאילו הוא אש, מצאנוהו בגידול בעלי חיים שאין גידולם ע"י אש או חום חיצוני.

[כ] הנה אנכי שולח מלאך לפניך : הקדמונים פירשו מלאך רוחני ואתרים פירשו עמוד האש והענן, ולא יובן לפי זה מאמר ושמע בקולו; ונ"ל כדעת רלב"ג שהמלאך הוא נביא, והוא משה, ולפי שחטאו ונתעכבו במדבר, לא הביאם הוא אל הארץ ומילא יהושע את מקומו,

[כא] כי לא ישא לפשעכם : אעפ"י שהוא ענו וסבלן, אין הסליחה בידו, ואם תקניטוהו אני אענוש אתכם, כי חייבים אתם לשמוע בקולו מפני ששמי בקרבו וממני כל דבריו. שמי: אלהותי, ע"ד הנה שם ה' בא ממרחק (ישעיה ל' כ"ז ). כי שמי בקרבו : מחובר לראש המקרא, השמר מפניו כי שמי בקרבו (רש"י ), והוא נגד הטעמים, ולפי מה שפירשתי ייתכן גם לפי הטעמים.

[כב] אשר אדבר : כי כל דבריו דברי הם.

[כג] מלאכי : הנביא כמו למעלה, והנה לא אמר שהמלאך ישמיד האומות, אבל אמר והכחדתיו,

[כד] לא תשתחוה וגו' : כיון שהזכיר ביאתם אצל האומות עכו"ם, הזהיר שלא ילמדו ממעשיהם.

[כז] והמתי : עיין בפירושי לישעיה כ"ח כ"ח. רש"י ז"ל אחר שהשכיל מאד לפרש דקדוק "והמותי", טעה במילת ונתתי באמרו שהיה צריך שלשה תו"ין, שתיים ליסוד כמו ביום תת (יהושע ב' י"ד ), מתת אלהים היא (קהלת ג' י"ג ), והשלישית לשימוש עכ"ל; אמנם הדגש במילת ונתתי הוא במקום נו"ן לא במקום תי"ו, ובמילת תת אין התי"ו האחרונה מן השורש, אלא נוספת, כמו געת מן נגע, ומילת מתת אלהים היא במקום מתנת.

[ל] ער אשר תפרה ונחלת את הארץ : שורש נחל ענינו האחיזה בחלק מן הירושה המגיעה לכל אחד מן האחים, והנה אמר, כשתוליד בנים ובני בנים, תוכלו להאחז איש איש בחלקו בלי שתהיה הארץ שממה. ושורש נחל נגזר מן חול, מלשון יחולו על ראש יואב (ש"ב ג' כ"ט ), על ראש רשעים יחול (ירמיה כ"ג י"ט ), ונאמר על מי שנאחז בנחלתו,ומחזיק בה (מוהר"ר דוד חנניה ויטרבי); וב"בכורי העתים" אמרתי שהמילה נגזרת משורש חלק, והנני מבטל דברי.

[לא] ועד ים פלשתים : הוא חלק מהים הנקרא הים התיכוני, ולדעת בני אוהב גר עד עכו היה נקרא ים פלשתים, ומשם צפונה לבני צור וצידון. וממדבר : אמרו שהוא המדבר שהלכו בו ישראל, ולפי זה הוא מיותר אחר שהזכיר ים סוף; ונראה כדברי בני שהוא למזרח א"י, והוא קו אחד עם נהר פרת, כמו שש סוף וים פלשתים הם קו אחד. וגרשתמו: אני אתנם בידכם ואתם עשו את שלכם וגרשו אותם ולא תכרתו להם ברית. והנה נתן להם גבולים טבעיים, הים והמדבר

והנהר, כדי שיהיו מופרשים מכל האומות עכו"ם, ולולא היו מקיימים ביניהם אנשי הנכר, היו עומדים בארצם לבטח כל ימי עולם; אך הם מרו דברו. וסוף סוף כל מה שהיה איננו אלא מה שעלה במחשבתו ית', כי ע"י כן מלאה הארץ דעה את ה'.

[לב] ולאלהיהם : שאם תכרות להם ברית, על כרחך תכרות ברית גם לאלהיהם, כי תצטרך להניח להם שיקיימו אותם, כי אמנם להכריח אדם לעזוב יראתו אשר גדל בה לא ייתכן.

[לג] כי יהיה לך למוקש : העם, שאמר עליהם בלשון יחיד אגרשנו מפניך, אותו עם יהיה לך למוקש אם ישב בארצך.