פירוש שד"ל על דברים פרק א

קוד: שד"ל דברים א בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

הספר הזה נמשך אחר שלפניו וכולל עניני משה עם האומה בסוף ימיו. החלק הראשון (א' א' עד ד' מ') כולל התוכחה שהוכיחם בביאור מה שהיה רגיל להוכיחם קודם לכן: י"א יום מחורב וגו'. השני (ד' מ"א מ"ב מ"ג) כולל מעשה הבדלת שלוש ערי מקלט. השלישי (ד' מ"ד עד סוף כ"ח) כולל הזהרותיו ותורותיו (כלומר למודיו והוראותיו) לבני עמו על עיקרי התורה והמצוות, והוא הברית אשר כרת עם הבאים אל הרץ דוגמת הברית אשר כרת עם יוצאי מצרים בחורב, והחלק הזה אפשר לקרוא לו משנה תורה (ואעפ"י שאין זה ענין השם הזה בלשון תורה) ועל שמו קראו הספר כולו כן, וכן השם ביונית תרגומו תורה שניה או השנות התורה. הרביעי (כ"ט ול') כולל דיבור שני של הזהרות ויעודים שדיבר אל העם לחיזוק הברית. החמישי (ל"א עד סוף הספר) כולל פרידתו מן העם, ומצוות הקהל, לפירסום התורה בכל דור ודור, וצווי יהושע ע"י ה' בעמוד ענן (ל"א י"ד וט"ו) וע"י משה בדיבור (שם כ"ג), מסירת ספר התורה ואמירת השירה באזני כל העם, וצווי ה' אליו שימות, וברכתו את העם ומיתתו.

[א] אלה הדברים אשר דבר משה: פעם אחר פעם, פעמים רבות אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן וחצרות ודי זהב, כל אלה שמות מקומות שנתעכבו שם ישראל, ובכל אחד מן המקומות האלה דיבר משה אל כל ישראל, את כל הדברים האלה. ומה היו הדברים שהיה אומר להם? המאמר הזה לבדו" אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע, כלומר: המהלך אשר מחורב עד קדש ברנע אשר היא סמוכה לארץ ישראל, אינו אלא מהלך אחד עשר יום למי שילך בדרך הר שעיר. ואתם בחטאתכם גרמתם לכם שתתעכבו במדבר ארבעים שנה. זאת היתה התוכחה שהיה משה מוכיחם דרך רמז בכל המקומות שהיו מתעכבים שם, רק לא היה מבאר להם הדבר באר היטב פן יקוצו בתוכחתו ויוסיפו לחטוא; ואולם בארבעים שנה בעשתי עשר חודש, כלומר כאשר מלאו ימי פורענותם והיו קרובים להיכנס לארץ, אז ביאר להם המאמר ההוא ואז דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם, כי גם קודם לכן נצטווה להוכיחם ולהזכירם כי בחטאתם הם מתעכבים שם, והוא אמרה להם ברמז, ועכשיו ביאר להם הדבר, והיה זה אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן בהיות ישראל בעבר הירדן בארץ מואב, אחר אשר ריצו את עונם, והיה ה' עמם והיכה לפניהם שני מלכים אדירים, ולא היתה דעתו להוסיף להניחם במדבר, כי אם לכבוש לפניהם את הארץ מיד, וגם הם היו יודעים כן, על כן לא היו מואסים תוכחתו, כי ידעו כי סוף סוף חפץ ה' בם; על כן אז הואיל משה באר את התורה הזאת שהיה אומר להם, אחד עשר יום וגומר, והתחיל ואמר; ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה וכו', באו ורשו את הארץ וכו', כלומר לא משנאתו אותנו נתעכבנו כאן, כי באמת כך היתה כוונתו שנלך מחורב לארץ באחד עשר יום, אלא מי גרם? ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו', עד כי מזה נמשך: ותשבו בקדש ימים רבים ונסב את הר שעיר ימים רבים, ואחרי אשר הזכירם סיבת התמהמהם, כי לא היתה בשנאת ה' אותם, בא להודיעם כי כבר עבר זעם ושהם עתידים לבוא מיד לרשת את הארץ, והביא ראיה על זה משני המלכים האדירים סיחון ועוג אשר נתן ה' בידם; אבל קודם שיזכיר להם זה, ראה הנביא להסיר מלבם ספק עצום אשר אולי יטריד את לבם, והוא, שאולי יאמרו ישראל: הנה ה' מגרש מפנינו גויים רבים ונותן ארצם נחלה לנו, ומי יודע אם בדור אחר לא תעלה במחשבה לפניו לעשות לנו כאשר עשה להם לבער אותנו מן הארץ להביא בה עמים אחרים? לפיכך הקדים משה והזכירם איך נטו מעל אדום ולא התגרו בו מלחמה, כי ירושה ל עשו נתן ה' את הר שעיר, ואיך נטו מעל מואב, כי לבני לוט נתן ה' את ער ירושה, וכן מעמון; ומכל זה יתברר שאין הקב"ה נוטל מתנותיו ומעבירן ליד אחר, בזולת פשעים גדולים. ואחרי ההקדמה הזאת הזכיר להם כיבוש סיחון ועוג, ואגב גררא הזכיר לבני ראובן וגד שישמרו הבטחתם. אחרי כן הזכירם כי בא יומו ושלא יוכל הוא בעצמו להנחילם את הארץ, ושאמנם, אף על פי שלמחר הוא מת, ראוי להם שישמרו תורתו, כי היא חכמתם ובינתם לעיני העמים, ובפרט ראוי שיזכרו את יום המעמד הנורא, פן תשחיתון וכו'; אחר כן הודיעם, שאף על פי שאין הקב"ה מעביר מתנותיו מזה לזה, הנה אם ירבו פשעיהם יגרשם מארצו, ועדיין אם ישובו אליו ישוב אליהם, כי לא ישכח ברית אבות. הנה זה המשך התוכחה היקרה, אשר איננה רק ביאור התורה הזאת: אחד עשר יום מחורב: ואחר אשר השלים סיפור התוכחה הזאת אשר הוכיחם בשנת הארבעים בעשתי עשר חודש באחד לחודש, בא לספר דבר אחר שעשה בעת ההיא. והוא אמרו (ד' מ"א) אז יבדיל משה שלוש ערים; והרבה נדחקו המפרשים בענין המשך הפרשה הזאת, כי לדעתם שהספר כולו הוא משנה תורה, ושהביאור הנזכר במילות (א' ה'): הואיל משה באר את התורה הזאת, כולל ספר דברים עד סופו או עד קרוב לסופו, הנה הסיפור הזה חוץ למקומו. והאמת כי עד "אז יבדיל משה" תוכחה אחת היא, ושם נשלמה, ובא הסיפור הזה על מקומו בשלום. ואחרי סיפור המעשה הזה אשר עשה אז משה, יבוא סיפור הברית אשר כרת אתם בערבות מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב, ועל זה נאמר (ד' מ"ד): וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, אלה העדות והחוקים והמשפטים וכו' וכו', וזה הוא משנה תורה, לא ביאור התורה. - כל זה כתבתי ב"בכורי העתים" תקפ"ח עמוד קנ"ב וקנ"ג, ואחרי כן מצאתי כי בפירושי "לאחד עשר יום" כיונתי לדעת גדול, הוא ר' עובדיה ספורנו, כי גם הוא כתב שבכל אחד מהמקומות הנזכרים כאן היה משה אומר להם: אחד עשר יום מחורב וגומר, כלומר ראו מה גרמתם וכו' כפירוש רש"י; אך הוא ז"ל לא פירש "הואיל משה באר את התורה הזאת" כפירושו, שהכוונה לפרש ההוראה הזאת שהיה אומר להם ברמז, והיא מאמר "אחד עשר יום מחורב"; אך הבינו על הדרך שהבינוהו הקדמונים כולם, וכתב: הואיל לבאר מה שחשב שיפול בו ספק אחרי מותו והתחיל הבאור אחרי כן (ה' ב'): ה' אלקינו כרת עמנו ברית בחורב, ומכאן עד "אז יבדיל" הוא לדעתו הקדמה לביאור התורה; וזה אמנם לא ייתכן, כי (כאשר כתבתי ב"בכורי העתים" הנ"ל), אם יש בתורה מקראות סתומים, אין ספק שאינם מתבארים במשנה תורה, מלבד כי לא לחכמה תיחשב לאיש האלקים שיאמר דבריו דרך חידה ולבסוף יצטרך לחזור עליהם ולבארם. והנה ידוע כי זה אחד מן המקראות שאמרו עליהם קצת מן המתחכמים שלא כתבם משה, אבל נוספו בתורה אחר כמה דורות, כי מפני שלא הבינו ענינו אמרו שהוא נוסף; ועדיין יש לשאול מה היתה כוונת מי שהוסיף אותו ומה ראה להוסיפו? כי אמנם אחר שבאו ישראל לארץ, מה איכפת לנו לדעת בכמה ימים ילך אדם מחורב עד קדש ברנע בדרך הר שעיר? ואחרי אשר בדור הזה כבר נתפשטו ספרי שפיגוזה בעולם וכבר תורגמו בלשון אשכנז וצרפת, וכבר נכתבו שבחי האיש ההוא גם בלשון הקודש, וכל זה סיבה, שקוראי ספריו מתרבים גם בקרב ישראל גם בהמון העם, מוכרח אני להודיע כי שקר וכזב כתב שפינוזה בראש פרק שמיני מספרו T ractatus theologico-politicus באמרו כי ראב " ע כתב ברמז כי לא משה כתב ספר התורה. והנה אמת כי ראב " ע רמז דרך סוד ( כאן ובבראשית י " ב ו ', וכ " ב י " ד) כי יש בתורה קצת מקראות נוספים אחרי מות משה, אך אין בכל דבריו ובכל רמיזותיו שום מקום לחשוב עליו שלא האמין כי משה כתב ספרו. ובאמרו כאן : " ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתב משה, והכנעני אז בארץ, בהר ה ' יראה, גם הנה ערשו ערש ברזל, תכיר האמת " משמע כי דוקרא המקראות האלה הם ( לדעתו) נוספים, לא הספר כולו מזוייף. ואם היה בלבו שספר התורה לא משה כתבו, לא חסר תחבולות היה ראב " ע לרמוז מחשבתו כמו שהיא, בלי שירמוז סוד אחר שאיננו אמיתת מחשבתו, ושהיה גם הוא ( אם יבינוהו ההמון בימיו) תועבה גדולה, לא פחות מהמחשבה האחרת אשר שפינוזה מייחס לו. ובאמרו על והכנעני אז בארץ : " יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם איננו כן יש לו סוד, והמשכיל ידום " הרי הוא מסופק אם הפסוק הזה כתבו משה, ומה צורך לכל זה, אם גם כל התורה כולה לא משה כתבה? והנה הכל יודעים כי ראב " ע באמרו : " ואם תבין סוד השנים עשר ", כוונתו על י " ב פסוקים אחרונים שבתורה הכוללים סיפור מיתתו של משה, שהדעת נותנת שלא כתבם הוא עצמו, וגם שפינוזה ידע זה, אבל עשה עצמו כבלתי יודע, ואמר כי כוונת ראב " ע על מה שכתוב ( דברים כ " ז ח '): וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת, והאבנים לדברי רז " ל ( סוטה ל " ב ע " א) היו י " ב. ומזה יובן ( לדעתו) כי ספר התורה אשר כתב משה היה ספר קטון מאד, שייתכן לכתבו על י " ב אבנים. והיכן מצאנו ראב " ע סומך כל כך על דברי הגדה, עד שיזכיר השנים עשר בלי מילת אבנים וכוונתו על האבנים אשר לפי האגדה היו שתים עשרה? אבל שפינוזה עצמו ראה כמה רחוק הוא שתהיה זאת כוונת ראב " ע, לפיכך הוסיף פירוש שני והוא, שאולי היתה כוונתו על הי " ב ארורים ( דברים כ " ז ט " ו), ולבסוף הביא הפירוש האמיתי, והוא שהכוונה על ויעל משה ( דברים ל " ד) כמו שהבינוהו בעל מקור חיים והמוטוט. כל זה תחבולה משפינוזה, כדי למשוך את ראב " ע במצודתו ולהכניס בלבות הפתיים, שגם הראב " ע היה מאמין שכתב משה רק ספר תורה קטן מאד שייתכן לכתבו על י " ב אבנים. ואם היתה זאת מחשבת ראב " ע כי משה לא כתב אלא ספר קטון הנכתב על י " ב אבנים, היה לו לרמוז הסוד הזה בפרשת צווי הכתיבה על האבנים, אבל הוא בהפך כתב שם ( למטה כ " ז א ') וזה לשונו : " ויאמר הגאון ז " ל כי כתבו עליהם מספר המצוות כמו הכתובות בהלכות גדולות כענין אזהרות, ויפה אמר " ולא רמז כאן שום סוד. סוף דבר משפט הלבבות לאלקים הוא, אבל בכל מה שכתב ראב " ע - אין שום רמז שלא האמין כי ספר תורתנו משה כתבו; אבל שפינוזה, מלבד שטעה בחקירותיו, אין ספק שהיה גם כן מדבר בלב ולב ובכמה מקומות הטעה את קוראיו בערמה ובמרמה; והמקום ירחם על הקוראים ספריו ויפקח עיניהם להכיר שקריו. ובדברי ראב " ע על הפסוק הזה עוד שיבוש אחר נשתבש שפינוזה וייחס לראב " ע דבר שלא עלה על לבו, ואני לא אשפוט, אם היה זה בטעות או ברמייה, אך ראיתי כי גם החכם מוטוט נשתבש בזה, ואולי ממנו למד שפינוזה. הנה שפינוזה הביא דיבור ראב " ע כאילו כך הוא תחילתו: בעבר הירדן, אם תבין סוד השנים עשר וכו ', והבין מזה כי לדעת ראב " ע משה לא היה יכול לכתוב מילות " בעבר הירדן ", מפני שהוא לא עבר את הירדן; וזה שיבוש, כי מליצת עבר הירדן נאמרת בשווה על העבר המזרחי ועל העבר המערבי, וסומכין על הקורא, שיבין מהמשך הענין באיזה עבר מדברים; אבל לשון ראב " ע איננו כמו שהביאו שפינוזה, אבל כך הוא: הנה ביאר התורה שאמר בין פארן ובין תפל, כי רוב המצוות הם בספר הזה, וכן פירוש ככל אשר צוה ה ' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה, ואם תבין סוד השנים עשר וכו '. הנה הקדמונים ובפרט ראב " ע לא היו עושים נקודות וקוים להפריד הדיבור במקום הצריך, והיו סומכין על הבנת הקורא, וכן כאן " ואם תבין " הוא תחלת מאמר, וראוי לתת לפניו נקודה מפסקת, וכוונת ראב " ע היא לומר כי פסוק ג ' ענינו בשנת הארבעים דיבר משה אל כל ישראל ככל אשר ציוה ה ' אותו בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב, כי לדעתו שם נאמרו המצוות תחילה, ואחר כן נשנו בערבות מואב, וכמו שכתב מפורש: הנה ביאר התורה שאמר בין פארן ובין תפל. אבל " ואם תבין סוד השנים עשר " אין לושום קשר עם " בעבר הירדן ". ואם היה כדעת שפינוזה, כך היה ראב " ע כותב: בעבר הירדן אם תבין וכו ', לא: בעבר הירדן במדבר בערבה ואם תבין.

[ ב ] אחד עשר יום: אילו זכו ישראל, לי " א יום היו נכנסים לארץ, אלא מתוך שקילקלו מעשיהם גילגל המקום עליהם מ ' שנה ( ספרי דברים פיסקא ב '), וכיוצא בזה בתרגום ירושלמי בשתי נוסחאותיו, וכן רשב " ם כתב: כשנסעו מחרב ללכת דרך הר שעיר דרך ישרה היו יכולים ליכנס לא " י עד קדש ברגע בימים מועטים, שאין בהם כי אם מהלך י " א יום, אבל מקדש ברנע שלחתי מרגלים, ונשתהיתם מ ' שנה בחטאתיכם ; - אבל הפירוש המובא ברשב " ם בשם ר ' אליעזר מבלינצה שי " א יום הם ג ' ימים שהלכו מהר סיני ( ויסעו מהר ה ' דרך ג ' ימים) וז ' שישבו בחצרות בשביל מרים, וביום י " א באו מדבר פארן שהוא קדש לדעתו - איננו מחוור, כי משמעות י " א יום מחרב הוא מהלך י " א יום, לא י " א יום בין מהלך ועיכוב, מלבד כי בלא ספק יותר מי " א יום היו, כי בקברות התאוה שהו איזה ימים, אולי חודש ימים שאכלו השלו, ולפחות שני ימים, כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ( מוהר " ר קנטוני). ופירוש נתה " ש ( ואחריו י ' ש ' ריגיו) הוא בטל מעיקרו, כי איך יאמר אלה המצוות הכתובות בספרים הקודמים הם הדברים אשר דיבר משה באותם י " א יום אשר הלכו מחרב עד קדש ברנע? והלא כמה וכמה מצוות נאמרו בחרב אצל הר סיני סמוך למתן תורה, ולא אחר שנסעו מחורב, וכאן הוא אומר: ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון, ואח " כ: ונסע מחורב.

[ ה ] התורה: כמו ( איוב כ " ב כ " ב) קח נא מפיו תורה, ואל תטוש תורת אמך ( משלי א ' ח ').

[ ט ] ואמר אליכם בעת וגו ': הקדים הסיפור הזה להזכירם כי בעיניהם ראו שאיננו מתרשל בהנהגתם ובהשגחה על כל צרכיהם, ושגם מה שלא היה הוא לבדו מספיק לעשותו לטוב להם, היה נותן לב להפקיד עליו אחרים שיהיו כדאי לעשותו, לבלתי יחסר העם דבר. והנה אחר שראו כל זה, לא הוא גרם להם לשאול שישלח מרגלים, שאם היה צורך בדבר, היה עושה בעצמו, ולא הוא נתן להם פתח להיות נפתים אחר דברי המרגלים, לבלתי לכת אל הארץ ולבלתי סמוך על דברי משה, שהיה אומר להם: באו ורשו, כי כבר בחנו אהבתו אותם והשגחתו על צרכיהם.

[ יב ] טרחכם: טרח בל ' מקרא אין ענינו יגיעה, אלא כובד מושא, כמו ( איוב ל " ז י " א) יטריח עב, היו עלי לטרח נלאיתי נשוא ( ישעיה א ' י " ד).

[ יג ] הבו לכם: כמו הבי המטפחת ( רות ג ' ט " ו) שאין ענינו נתינה ממש. ברש " י כ " י שלי: מה ת " ל אנשים, צדיקים, נבונים, מבינים דבר מתוך דבר, כמו ששאל אדריאנוס את ר ' יוסי וכו '. ומה שכתוב ברש " י שבספרי הדפוס: חכמים כסופים, אינו אלא טעות, והוא לקוח מן הספרי ( דברים פיסקא י " ג), ושם כך הוא הלשון: מה ת " ל אנשים, וותיקין כסופים; ואח " כ דיבור אחר: חכמים ונבונים וכו ' וכסופים אולי פירושו: נחמדים.

[ יז ] כי המשפט לאלקים הוא: ואינכם אלא שלוחיו. ושמעתיו: אולי כמשמעו, ואולי ע " ד עמדו ואשמעה מה יצוה ה ' לכם ( במדבר ט ' ח ').

[ כח ] אנה אנחנו עולים: כי ' ש ' ריגין ¹. עם גדול וכו ' ערים וכו ' ראינו שם ( וכן ארנהיים).

[ לא ] אשר ראית: דבק עם " אשר נשאך ", כפירוש רש " י; ורמבמ " ן פי ' דבר עם " ובמדבר " והוצרך להשמיט " אשר " השני.

[ לב ] וכדבר הזה: כרש " י ולא כרמבמ " ן ².

[ לז ] גם בי התאנף: כיון שהוזקק להזכיר כלב הוצרך להזכיר גם יהושע, וכיון שהוצרך להזכירו רצה לחלוק לו כבוד לפני העם, כי קרב זמן שררתו, לפיכך אמר; כי גם בו התאנף ה ' לסיבה אחרת, ואמר לו כי יהושע יעמד תחתיו ( מדברי החזקוני).

[ לט ] אשר לא ידעו היום טוב ורע: שאינם בכלל אנשים ולא יאמרו דעתם בקהל, כי אין דברים נשמעים; והנה אין להם עון אשר חטאו בעצת הקהל. כל פחות מבן עשרים היו נחשבים בכלל הבנים ולא בכלל האנשים, כאילו לא ידעו לבחור בטוב ולמאוס ברע, אפילו היו ביניהם נערים חכמים ונבונים ( מוהר " ר קנטוני).

[ לט ] כימים אשר ישבתם: כלומר כמו שאתם יודעים ( רשב " ם), וכן תירגם רמבמ " ן; אבל דעת ראב " ע אינה אלא שיבוש, כי המרגלים הלכו ולא ישבו, ועוד א " כ ישבו בקדש מ ' שנה, והמבאר בנתיבות השלום הביא דברי ראב " ע והוא כמקיים אותם.