פירוש שד"ל על דברים פרק יד

קוד: שד"ל דברים יד בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ א ] בנים אתם: לפי שאתם בניו של מקום, אתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים ( רש " י), כלומר אתם לגיון של מלך וראוי שיתראה בכם הוד והדר, והקרחה והגדידה מגנים ומבזים גופו של אדם, וחזר ואמר כי עם קדוש אתה וגו ' הכול על הקרחת; ואח " כ סמך לזה לא תאכל כל תועבה, כי גם אכילת השקצים היא גנאי לאוכל וגם שם חתם כי עם קדוש אתה לה ' אלקיך ( א ' אלול תר " ה). לא תתגודדו: מלשון גדוד שענינו תלם, תלמיה רוה נחת גדודיה ( תהלים ס " ה י " א), והנה לשון התגודדות לעשות חריצים, שריטות בבשר.

[ ד ] שור שה כשפים ושה עזים: ראיתי לפרש כאן השמות האלה והמתיחסים אליהם . " בקר " הוא שם המין . " שור " מורה איש אחד ממין הבקר, זכר או נקבה, והוא נחלק לעגל ועגלה כשהם קטנים, ופר ופרה כשהם גדלים . " צאן " הוא שם כולל שני מינים, מין הכשבים ומן העזים. איש אחד מן הצאן נקרא שה, בין מן הכשבים בין מן העזים בין זכר בין נקבה. מין הכשבים נקרא כבש וכבשה כשהם קטנים, ואיל ורחל כשהם גדולים ( רחלים מאתים ואילים עשרים, בראשית ל " ב ט " ו) וכשב וכשבה בין הגדולים בין קטנים ( לפיכך אומרים תמיד במדבר ז ' כבשים בני שנה, ולא גם פעם אחת כשבים בני שנה); מין העזים נקרא גדי וגדיה כשהם קטנים, תיש ועז כשהם גדולים ( עזים מאתים ותישים עשרים, בראשית ל " ב ט " ו), ושעיר ושעירה בין גדולים בין קטנים.

[ ה ] יחמור: חמר בערבית: אדום.

[ כב ] היוצא השדה: מה שיוצא וצומח בשדה.

[ כה ] וצרת: כן דרך הלשון לומר על נשיאת הכסף, על שם צרור הכסף ( משלי ז ' כ ').

[ כח ] מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא: בשנה ההיא אינו חוזר אל " תבואתך " אלא אל " מקצה ג ' שנים " ( וכן דעת בעל הטעמים), כלומר מקצה ג ' שנים בשנה ההיא בעצמה תוציא את כל מעשה תבואתך והנחת בשעריך; ולפי הפשט הוא הנשאר ממעשר שני שלא הספיק לאכלו בירושלים, מצווה לבערו בכל שנה שלישית ולתיתו ללוי ולעני. המתינה לו תורה עד ג ' שנים, שיאכלהו הוא עצמו בירושלם, ומה שנשאר בשנה השלישית יצטרך לבערו ולא ימתין עוד. וזה טעם סמיכות והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו, כי אע " פ שהמצוות לאכול מעשר שני בירושלם, מכל מקום אין רע שישאיר מ מנו להאכיל ללוי שבעירו עם שאר העניים. ועיין מה שכתבתי על כי תכלה לעשר ( למטה כ " ו י " ב).