פירוש שד"ל על דברים פרק יז

קוד: שד"ל דברים יז בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ג ] אשר לא צויתי: הכוונה שהדבר הזה הוא הפך ממה שציויתי, על דרך שאומרים לא חכם והכוונה כסיל, ואומרים לא טוב והכוונה רע , ( אוהב גר 369 ועיין למטה י " ח י " ב).

[ ו ] או שלשה: כרמב " ן שמצווה לחפש אחר רוב עדים, ולא נאמר: מצאנו שנים די לנו. יומת המת: כמו למטה כ " ב ח ' כי יפול הנופל, ושמע השומע ( ש " ב י " ז ט '), מי שהיה, וכן ( במדבר ל ' ח ') ושמע אישה ביום שמעו, וביום פקדי ופקדתי ( שמות ל " ב ל " ד).

[ ז ] העדים: ע ' למטה י " ט י " ט.

[ ח ] כי יפלא ממך דבר למשפט: כבר ציוה להעמיד שופטים בכל עיר, אם כן ודאי, כי יפלא ממך דבר למשפט, אינו אלא כשחכמי העיר ( השופטים) חולקים בדבר, כמו שפירשו חז " ל ( סנהדרין פ " ז ע " א; נדה י " ט ע " א), אך אין זה נלמד ממילות דברי ריבות בשעריך, כי מחלוקת החכמים איננה ריב, ומילות דברי ריבות בשעריך, ענינן שבעלי הריב מתעצמים בטענותיהם עד שאין השופטים יודעים להכריע, מי חייב ומי זכאי, או שיודעים, מי הוא החייב ואין בידם להכריע, באיזה שיעור הוא חייב, ובאמרו: יפלא ממך, הדיבור חוזר אל העם כולו, כי כשהשופטים חלוקים, העם לא ידע מה יעשה, ואז מצווה על הקהל ההוא לשלוח שלוחים לבית דין הגדול. בין דם לדם: שלא ידעו השופטים להחליט אם ההריגה היתה בזדון או בשוגג. והנה ההפלאה והספק הוא בין דם לדם, שלא ידעו להבחין מה הוא הדם הזה. כלומר איך היתה ההריגה הזאת, אם בשגגה ואם בזדון. מליצת " בין ל ..." משמשת, כשהכוונה להבחין דבר מדבר, כגון אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ( יונה ד ' י " א) ובן טמא לטהור יודיעום ( יחזקאל מ " ד כ " ח). בין דין לדין: בין תביעה צודקת אם לא. ובין נגע לנגע: בעניני פצע וחבורה ( כפירוש ראב " ע ורמב " ן), ומצאנו נגע להוראה זו: נגע וקלון ימצא ( משלי ו ' ל " ג), שפירושו בצדו כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם.

[ ט ] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם: הכוונה שי לכו אצל מי שיהיה בימים ההם, אם שיהיה השלטון ביד בית דין של כהנים, ואם שיהיה ביד שופט יחיד, שאינו כהן, בכל הפנים צריך לשמוע דברי מי שהאומה נתנה השלטון בידו. ולכוונה זאת גם כן אחר שאמר: ובאת אל הכהנים הלוים, בלשון רבים, סיים ואמר: לבלתי שמוע אל הכהן, בלשון יחיד, כי בכל אופן שיהיה, ואפילו לא יהיה שם בית דין של כהנים, אלא כהן אחד, צריך לשמוע לו. והנה הנהגת העם אפשר שתהיה על פנים שונים, והתורה לא בחרה דרך אחד והרחיקה כל זולתו, אבל הניחה הבחירה ביד האומה לפי צורך הדורות, כלומר לפי הכונת העם ומעמדו הפנימי והחיצוני.

[ יד ] אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי: יש לשאול מה בין מלך לשופט, ולמה השופט נזכר למעלה כדבר מצוי וטבעי בישראל, והמלך נזכר כאן כדבר חדש וזר בישראל, ולקוח ממנהג שאר אומות? ונראה לי, כי ההבדל העצמי בין זה לזה הוא, כי השופט לא היתה שררתו ירושה לזרעו אחריו, אבל במות השופט היו בוחרים מקרב העם שופט אחר, יהיה מאיזו משפחה שיהיה, כמו שמצאנו בשופטי ישראל שהיו אחר יהושע. אבל הממלכה היתה ירושה מאב לבן. כמו שכתוב כאן: למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, ולפיכך כשהעמידו את אבימלך לראש אחרי מות אביו גדעון כתוב ( שופטים ט ' ו ') וימליכו את אבימלך למלך, וכן כשאמרו לגדעון ( שם ח ' כ " ב): משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך, היתה כוונתם שלא יהיה כשאר השופטים, אך יהיה מלך ככל המלכים. ומהחילוף הזה שבין שופט למלך נמשך עוד חילוף אחר ביניהם, והוא, שהמלך אשר נולד ונתגדל בבית המלך ומנעוריו ידע שהוא עתיד למלוך וגם זרעו עתיד למלוך, היה נוהג בגדולה וכבוד ורבנות ככל משפט המלך המפורש בשמואל ( א ' ח '). ולפיכך הוצרכה התורה להזהירו שלא ירבה לו סוסים ונשים וכסף וזהב. וכל זה לא היה מצוי בשופט שנולד ונתגדל בין ההמון והיה יודע שאין גדולתו עוברת לבניו אחריו. והנה התורה לא ציותה הקמת המלך וגם לא הרחיקה אותה, כי הכל תלוי במעמד האומה; יש זמן, שהעם כדאי להתנהג בעצת זקניו וכהניו ושופטיו, ויש זמן, שהוא צריך למנהיג יחיד, יש זמן שהוא צריך לשופט נבחר, ויש זמן שהוא צריך לממלכה מאב לבן, והתורה הניחה הדבר לבחירת האומה ואמרה כשתראו הצורך להעמיד עליכם מלך, העמידוהו מקרב אחיכם, רק לא ירבה לו וכו ' והיה כשבתו וכו '. והנה בימי שמואל ראו כל העם כי הוא היה זקן ובניו לא היו הולכים בדרכיו וייטו אחרי הבצע וייקחו שוחד ויטו משפט, והיה אפשר להם לבקש משמואל, שיעמיד להם שופט אחר שיהיה ממלא מקומו ולא יהיה כבניו. אבל כבר נשתנו הדורות וידעו זקני ישראל כי לפי מעמד העם בימים ההם ושינוי המידות שהיה גובר באומה ואהבת ההנאות והכבוד המדומה ( אטיציזמוס), היתה האומה צריכה למלך שיהיה לו ולבניו עושר וכבוד. לפיכך נתקבצו כל זקני ישראל אל שמואל וביקשו ממנו שישים להם מלך לשפטם ככל הגויים, ולא היה בדבריהם שום רע, כי לא דיברו אלא כדברי התורה כאן: ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. אבל הסביבה אשר הביאה את זקני ישראל לשאול כזאת, היא היתה דבר רע. והוא שינוי פנימי בדרכי האומה שלא היתה האומה כדאי להתנהג תחת שופט שאין לו עושר ומרכבה ופרשים, וזה ( ש " א ח ' ז '): " כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם ", כי מה שאמרו הזקנים היא ראיה שהעם כבר נטה מדרכי ה ' ופנה אל רהבים ואל הכבוד המדומה. ורלב " ג ( בשמואל) והמעמר ( כאן) חשבו שחטאו הזקנים במילת לשפטנו ( שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, שם שם ה '), שהיתה כוונתם שהמלך ישים משפטים וחוקים ככל הישר בעיניו; וזה איננו כלל משמעות מילת לשפטנו, אבל שורש שפט נאמר על גזירת הדיין אומר: פלוני זכאי ופלוני חייב ( וכמו שמצאנו במלכי יהודה וישראל, שהיו בעלי הריב באים לפניהם לדין), ונאמר על היציאה למלחמה להציל האומה מיד אויביה, וכמו שהיו השופטים שעמדו אחר יהושע, אבל קביעת החוקים והתורות לא היתה מעולם מלאכת השופט. ולדעתי זקני ישראל לא חטאו כלל, אבל העם כבר החל להשתנות, והיו צריכים למלך, כמו שראתה התורה אלקית מאז בימי משה.

[ טז ] ע ' שמות י " ד י " ג. והנה מוצא הסוסים יקרב ישראל אל המצרים ויבוא המלך לכרות ברית עם מלך מצרים וילמדו העם ממעשיהם; ולא אמר בפירוש: לא תכרות להם ברית, בעבור כי גר היית בארצו; וגם אסר ריבוי הסוסים, לבלתי יבטח בהם המלך, כי אמנם לא הרבה יועילו בא " י שהיא ארץ הרים.

[ יז ] ולא יסור: מלשון וסרח טעם ( משלי י " א כ " ב), שאבד ממנה השכל. וכסף וכו ': כראב " ע שלא יכביד עולו על עמו, וגם שלא ילמדו העם ממנו לכבד הזהב ולרדוף אחר העושר, כי בזה תישחת החברה.