פירוש שד"ל על דברים פרק כב

קוד: שד"ל דברים כב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ו ] כי יקרא קן צפור לפניך: כשאדם קרב אל הקן, אלמלא רחמיה על בניה היתה האם נמלטת לנפשה ועוזבת אפרוחיה, אבל היא מאהבתה את בניה תשליך את נפשה מנגד ותעמוד שם להצילם ולא תברח למלט את נשפה. על כן אין ראוי לקחתה, שאם יהיה אדם לוקחה, יהיה מעשה הצדקה והאהבה שאהבה את בניה גורם לה רעה. והנה המכוון במצווה הזאת היא לכבד המידות הטובות ולקבוע בלבותינו כי לא יצא מצדקה הפסד, שאם היה מותר לקחת האם תחת אהבתה את בניה, היה מתרשם בלב האדם כי החמלה ענין גרוע ומנהג שטות הגורם רעה לבעליו, ועכשו שלקיחתה אסורה לנו, יקר תפארת מידת החמלה יוחק בלבנו חיקוי עמוק.

[ יד ] דברים: מל ' דין ודברים, מי בעל דברים יגש אליהם ( שמות כ " ד י " ד) ועלילות דברים הם סיבות הריב. ועתה ( תרכ " א) נ " ל כי עלילות מענין להתגולל עלינו ( בראשית מ " ג י " ח) וכן תרגומו: תסקופי מלין, והוא תרגום של תואנה ( שופטים י " ד ד '), מתאנה ( מלכים ב ' ה ' ז ') ולהתנפל עלינו ( בראשית מ " ג י " ח), ועלילות דברים ענינו ותחבולות להזיק הנעשות בדברים.

[ יז ] ופרשו השמלה: דברים ככתבן ( דברי רבי אליעזר בן יעקב כתובות מ " ו ע " א) אם כן איך ייתכן שיוציא אדם שם רע, מאחר שיודע שהשמלה מוכחת? אבל כוונת התורה להרחיק שלא יהיה איש מוציא שם רע על אשתו, והאמינה ראיית הדמים, אף על פי שאולי יהיו מזוייפים, כדי לתת שלום בבית ולהציל ממיתה נערה שזינתה בבית אביה, אשר לפי התורה אין לה עונש, רק לפי מראה עיני אנשי הדורות ההם, אם היתה נישאת בחזקת בתולה, היתה זו מרמה שחייבים עליה מיתה, והתחכמה התורה להמתיק המידה הקשה הזאת בצוותה שנאמין לדמים, אעפ " י שהיא ראיה שיש אחריה פיקפוק.

[ כא ] לזנות בית אביה: לפי הפשט זינתה בבית אביה קודם אירוסין, ואחר שזינתה היה לה להודיעו שאיננה בתולה, והנה רימתה אותו בדבר שהיה גדול כל כך בעיניהם בימים ההם שהיה משפטה למות. ואם כדברי רבותינו ( ספרי כי תצא פיסקא ר " מ) היה לו לומר לנאוף . ( עיין בכורי העתים תקפ " ז עמוד ר " ב). ועוד הנה אם יש שם עדים שראוה מנאפת, אין ספק גם כן שראו עם מי ניאפה, והנה התורה לא הזכירה דבר על אודות הנואף, והיה לה לומר שגם את הנואף יהרוגו.