קוד: שד"ל דברים כו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
פרשת כי תבוא
[ ג ] הגדתי היום לה ' אלקיך כי באתי אל הארץ: הנכון כדברי ר ' עובדיה ספורנו ובעל הרכסים לבקעה שהוא כמו כי הגד היום כי אין לך שרים ועבדים ( שמואל ב ' י " ט ז '), על ידי המעשה הזה, שאתה בוכה על בנך אבשלום המורד בך, אתה מודיע שאינך אוהב כלל את שריך ואת עבדיך הנלחמים בעבורך; אף כאן ואמרת אליו: הבאתי הבכורים האלה לאות כי באתי אל הארץ.
[ ה ] אבי: כולל כל האבות כאחד שהיו תועים מגוי אל גוי, והראשון בא מארם, וקרובין לזה דברי הרשב " ם.
[ יב ] לעשר: התיבה הזאת איננה מבנין הפעיל, אלא מבנין פיעל, כאילו היה כתוב לעשר. וזה אחד ממשפטי אותיות הגרון, עיין מה שכתבתי על בהשמה ( ויקרא כ " ו מ " ג); והנני מבטל מה שכתבתי על לעשר, בעשר ב " בכורי העתים " תקפ " ח עמוד קל " א . - כי תכלה לעשר: ענין הפרשה הזאת מבולבל מאד לשיטת רז " ל, שהרי לדבריהם ( מעשר שני פרק ה ' משנה י '; ספרי כי תבוא פיסקא ג ') היא מדברת בשלושה מיני מעשרות, אע " פ שהכתוב לא הבדיל ביניהם כלל; כי הנה לדבריהם ונתת ללוי - מעשר ראשון, ולגר ליתום ולאלמנה - מעשה עני, לא אכלתי באוני - מעשר שני; והנה הכתוב מזכירו תמיד בלשון יחיד, כאילו אינו אלא אחד: וגם נתתיו, לא אכלתי באוני ממנו וגו ', נראה שאינו אלא אחד. לפיכך נראה לי שאין הכתוב מדבר אלא במעשר אחד, והוא מעשר שני הנאכל לבעלים בירושלים, ומפני שהיה קרוב הדבר, שלא יספיקו הבעלים לאכלו כולו בירושלם, ציותה תורה שיוציאו אותו בעירם וייתנוהו ללוי ולעני. והנה בכל שנה שלישית היה בעל הבית לוקח עמו מה שהיה יכול לאכול בירושלים, והשאר היה מניח בעירו ומוציאו לעניים, ובהיותו בירושלים היה אומר: עתה השלמתי לבערו מביתי, כי קצתו אכלתי כמשפט וקצתו נתתי לעניים; והיה המאמר הזה כדברי רשב " ם לבלתי יעכבם לעצמו בביתו, כי כשהוא צריך להתודות על זה לפני ה ' בהיכלו, לא ימלאהו לבו לשקר; ועיין מה שכתבתי למעלה י " ד כ " ח. ונראה כי אחר שרבו הרמאים הגוזלים מתנות עניים והיו אומרים לעניים: אין לנו שום מותר מעשר שני לתת לכם, כי כבר אכלנוהו בירושלם - גזרו חכמים כי בשנה השלישית לא יפרישו מעשר שני, אבל המעשר שמפרישים יהיה כולו לעניים.
[ יד ] לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת: רגילים היו לעשות משתה לנחם את האבלים, כנמצא בשמואל ב ' ג ' ל " ה, וירמיה ט " ז ז ', ויחזקאל כ " ד י " ז וכ " ב, והיא הנקראת סעודת הבראה, והמעשר השני היה משפטו להיות נאכל בשמחה ובטהרה. אבל לפרש שלא אכל אותו ביללה ועצב על מות איזיס ( כדעת המבאר), לא נהירא, כי אמר באוני, כלומר באנינותי שהייתי אונן ממש, ולפי הפירוש ההוא בעצב היה לו לומר; וכן " ולא נתתי ממנו למת " מורה שעל מת ממש מדבר; מלבד כי אטו בעובדי ע " ז עסקינן?
[ יז ] האמרת: מל ' אמר בערבית שענינו ציווי וממשלה, אמיר הוא נשיא ומלך, וכן יתאמרו ( תהלים צ " ד ד ') והתעמר בו ( למעלה כ " ד ז ').