האם דין "גר תושב" נוהג בימינו?

קוד: גר תושב בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: אראל

אל: שיעור נח"ת שבת ס"ד

א. מהו דין גר תושב?

אחת השאלות החשובות בדורנו, לכל מי שרוצה לייסד את המדינה על חוקי התורה, היא שאלת היחס לערבים היושבים בתוכנו: האם בכלל מותר להם לשבת כאן, או שאנחנו צריכים לגרש אותם?

התורה ציוותה על בני-ישראל, שיגרשו את כל יושבי הארץ מפניהם (למשל שמות כג23-33: "כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי, לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וְהִכְחַדְתִּיו. לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם: כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.... כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ. לֹא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי; כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ"; ראו גרוש או חרם). אולם, המצוה הזאת נאמרה רק לאותו דור ועל אותם עמים שגרו בארץ באותו זמן (שבעת עממי כנען). האם יש מקום להרחיב את המצוה גם לערבים היושבים בארץ ישראל היום?

כדי לענות לשאלה, צריך ללמוד גם את הנימוק שמביאה התורה למצוה זו: בכל המקומות האלו, הנימוק לגירוש הוא, שהגויים עלולים להחטיא אותנו ולגרור אותנו לעבודת-אלילים, ולכן צריך לדאוג שהם לא ישבו בארצנו. מכאן נראה, שאם גויים אינם עובדים אלילים, מותר להם לשבת כאן. ע"פ התורה שבעל-פה, לא מספיק להתרחק מעבודת-אלילים - צריך לקיים את כל שבע מצוות בני נוח. חכמי ישראל הגדירו אדם שמקיים את שבע מצוות בני-נוח כ"גר תושב" (ראו רמב"ם, הלכות עבודה זרה י ו), ומכאן - רק לגר-תושב מותר לגור בארץ ישראל.

לפי זה, לכאורה, יש פתרון פשוט לשאלת היחס לערבים: אם הם מקבלים על עצמם לקיים את 7 מצוות בני נוח (שרובם - אם הם לא רוצחים - מקיימים ממילא), אז מותר להם לגור כאן.

ב. האם דין גר תושב נוהג בימינו - ע"פ הראשונים

אחת הטענות שמעלים נגד הפתרון הזה היא, שבימינו אין דין גר תושב, וכפי שכתב הרמב"ם שם (ודומה לכך כתב בהלכות איסורי ביאה יד ז):

מצוות היובל נוהגת רק כשרוב עם ישראל נמצא בארץ-ישראל; בימינו זה (עדיין) לא המצב, ולכן, לפי הרמב"ם, "אין מקבלין גר תושב", ולכן לכאורה יש לגרש את כל הערבים, אלא אם כן הם מחליטים להתגייר לגמרי ולהפוך ליהודים.

הראב"ד חלק על הרמב"ם, וכתב (שם): "איני משוה לו בישיבת הארץ", וכפי שהסביר כסף-משנה [תרגום לעברית]: "טעמו לומר, שאף-על-פי שאין מקבלין גר תושב בזמן שאין היובל נוהג, אם קיבל שבע מצוות - למה ימנעו אותו מישיבת הארץ? הרי אין לחשוש בו " פן יחטיאו ". ולדעת הרמב"ם נראה לומר, שאכן כך, אם מעצמו קיבל עליו שבע מצוות, אין מונעין אותו מישיבת הארץ, ולא בא לומר אלא שאין בית-דין מקבלין אותו", כלומר, לפי "כסף משנה" אין מחלוקת ביניהם, ושניהם מסכימים, שאם גוי מקבל על עצמו לקיים את מצוות בני נוח, מותר לו לשבת בארץ ישראל גם בימינו.

ג. האם דין גר תושב נוהג בימינו - ע"פ התלמוד

ובכל זאת, יש אנשים שטוענים שהכלל "אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג", המופיע גם בתלמוד הבבלי (ערכין כט.), מחייב אותנו למנוע לגויים כאלה לגור בארץ ישראל בימינו. אולם, כדי לבדוק את הטענה הזאת, נזכור שאי אפשר להבין את התורה שבעל-פה בלי התורה שבכתב: לפני שמסיקים מסקנות מפירוש של התלמוד על התורה, צריך לקרוא בעיון את הפסוק שאותו הוא מפרש. נקרא בגמרא שם: "אמר ר' שמעון בן אלעזר: אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג". הגמרא מסבירה מאיפה הוא למד את זה: מהביטוי "טוב לו", שמופיע גם בדין גר תושב וגם בדין עבד עברי: כמו שדין עבד עברי נוהג רק בזמן היובל, כך גם דין גר תושב.

אבל באיזה "דין גר תושב" מדובר? נקרא בתורה (דברים כג16): "לא תסגיר עבד אל אדוניו, אשר יינצל אליך מעם אדוניו. עימך יישב בקרבך, במקום אשר יבחר באחד שעריך, בטוב לו; לא תוננו". ע"פ הפשט, מדובר כאן רק בעבד שברח מאדוניו הנכריים למדינת ישראל (זהו אחד הפירושים בגמרא, גטין מה.; ע"ע "עבדים נכריים בתורה", סעיף 2). אך הפסוקית "אשר יינצל אליך מעם אדוניו" רומזת שמדובר כאן לא רק בעבד, אלא בכל גוי שברח מעמו ומאלהיו ובא אלינו. וכך פירשו בספרי שם. לפי זה, אם גוי כזה מוכן לקבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה - חייבים לאפשר לו לגור בינינו ואסור להסגיר אותו לעמו.

מהביטוי "בטוב לו" שנאמר בפרשה זו, אפשר להסיק שהדין הזה נוהג רק בזמן שהיובל נוהג, כלומר: בזמננו אין חובה להציל גוי שברח אלינו, ומותר להחזיר אותו למולדתו {הסיבה היא, אולי, שבזמננו המצב הלאומי של עם-ישראל עדיין לא מספיק מבוסס ויציב - רוב בני-ישראל עדיין לא נמצאים כאן, הארץ עדיין לא חולקה לנחלות ע"פ דיני התורה, וכו'. במצב כזה, אי-אפשר לדרוש מעם-ישראל לעזור לגויים נמלטים. מותר לעזור, אך זו לא חובה}.

אבל, כל זה בכלל לא מתייחס לגויים שכבר נמצאים כאן, ולכן זה לא רלבנטי לענייננו - לשאלת היחס לערביי ארץ ישראל!

זה כן רלבנטי לעניינים אחרים, למשל: מכיוון ש "דין גר תושב" הנ"ל לא נוהג בימינו, מותר להחזיר את אנשי צד"ל ללבנון, ומותר להסגיר משת"פים פלשתינים לרשות הפלשתינית {לדעתי לא צריך לעשות את זה מסיבה אחרת - הכרת הטוב ועשיית צדק עם אנשים שסייעו לנו; אבל זה אינו נכלל בדין "לא תסגיר עבד אל אדוניו"}.

בכל אופן, מכל המקורות שבדקנו עולה, שמותר להניח לגויים השומרים את מצוות בני נוח לגור בארץ ישראל, ואין צורך לגרש אותם.

לעיון נוסף: חוקי ההגירה למדינת התורה

תגובות