מאמרי חז"ל על המזל

קוד: מאמרי חז"ל על המזל בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: אביהו איתן חדד

אל:

יסוד מוסד הוא באמונתנו, שכל אשר לאדם תלוי בחשבון מעשיו, כדברי רמב"ן על שמות יג טז: “ יעשה המצוות ויצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו ". דהיינו: אם אדם ישפר מעשיו - יוכל לשנות כל מצב, ואם, חלילה, יקלקל דרכיו - יפסיד דברים נוספים.

לעומת זאת מצאנו שיש מזל לאדם. במסכת שבת (ע”ה.) אומר רש”י (ד”ה “לעיני העמים”): “ שחכמה הניכרת היא שמראה להם סימן לדבריו בהילוך החמה והמזלות, שמעידים כדבריו. שאומר שנה זו גשומה והיא כן, שנה זו שחונה והיא כן. שכל העיתים לפי מהלך החמה במזלותיה ומולדותיה במזל תלוי. הכל לפי השעה המתחלת לשמש בכניסת החמה למזל".

כך גם שנינו במסכת מועד קטן (כ”ח.), בשעת פטירתו של רבא, ביקש מאחיו שיאמר למלאך המוות שלא יצערו בגסיסתו, “ אמר ליה כיון דאימסר מזלא לא אשגח בי” [ כיוון שנמסר המזל לידו, אין הוא משגיח בי] .

הגמרא במסכת שבת (קנ”ו.) מאריכה לפרט את השפעות המזל על שעת לידתו של האדם ועל טבעיו. המזל בו נולד האדם משפיע על כל מהותו.

כך לומד רש”י בסוטה ב.: “ זִווג ראשון - לפי המזל ”.

גם בדיני נזיקין [בהפסדים שבגרמא], ובטענת בתולים [כשאישה טוענת שנאנסה], משתמשים חז”ל בביטוי “מזלך גרם”.

רואים אנו, לכאורה, שהמזל פועל בעולם, ולא יועילו כנגדו זכויות. לכל אדם נקבע מזלו עוד לפני לידתו, והוא לא תלוי במעשיו, ולכן לא ישתנה בגלל מעשיו לטוב או למוטב. כיצד דברים אלו יכולים להתיישב עם אמונתנו?

יש שניסו לתרץ סתירה זו לפי רש”י במסכת שבת (קנ”ו.) ד”ה “אין מזל לישראל” - “ דעל ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה”. דהיינו שלכל הדעות העולם מונהג על ידי ההשגחה לפי מזלות - טבע. אבל כאשר משתנה מצב זכויותיו של האדם, ישנו גם את המזל. יוצא שהמזל אינו סותר את ההשגחה, אלא מהווה כלי הביצוע של ההשגחה.

לכן, כשאמר הקב”ה לאברהם צא מאיצטגנינות שלך (שבת קנ”ו.), הוא לא אמר שהמזל לא נכון. אלא הסביר לאברהם שהוא יעביר את כוכב צדק ממערב למזרח ואז יוכל אברהם להוליד. דהיינו: המזל מבצע את גזרות ה', וכאשר משנים את הגזרה, מזיזים גם את המזלות.

כך גם נפרש את המקרים השונים בהם השתמשו חז”ל בביטוי “איתרע מזליה”, דהיינו השתנה מזלו לרעה בגלל מעשיו. כגון: (רש”י בברכות נ”ד:): “ חולה - שהורע מזלו ”; (שבת ל”ב.): “ נפל תורא חדד סכינא” [נפל השור, חדד הסכין לשוחטו] , ופירש רש”י: “הועיל ואיתרע מזלה, מזומנת פורענותה לבא” ; (רש”י יבמות ק”כ: ד”ה “מנחשי אינשי”): “ ש לא יטול זה מזלו ”.

אבל יתכן לומר שהדבר תלוי במחלוקת רבי חנינא ושאר התנאים ואמוראים (מסכת שבת קנ”ו.): “איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל.   רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל... ואף רב סבר אין מזל לישראל. דאמר רב יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל? שנאמר: “ויוצא אותו החוצה”. אמר אברהם לפני הקב”ה רבונו של עולם בן ביתי יורש אותי אמר לו לאו “כי אם אשר יצא ממיעך”. אמר לפניו: רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל...

ומדשמואל נמי אין מזל לישראל...

ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל...

ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל...”

ניתן היה לתרץ שרבי חנינא יחידי נגד רבי יוחנן, רב, שמואל, רבי עקיבא, ורב נחמן בר יצחק, ולכן אין הלכה כמותו. והמקומות שמשמע בהם שהמזל לא משתנה נאמרו לשיטתו ודלא כהלכתא.

אבל תרוץ זה לא יתכן, א) עדיין שיטת רב חנינא צריכה ביאור.

ב) כיוון שכבר במקום הביאו התוספות את דברי רבא במסכת מועד קטן (כ”ח.): “ אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא... ”. ואם רבא, שהוא אחרון, טען שגם גדולי האמוראים טוענים שמזל שאינו משתנה לפי זכויות, בודאי שכך מסקנת הגמרא.

מכוח קושיא זו אומרים תוספות למסקנה שבאמת יש מזל, ולכל הדעות לפעמים אף אין אפשרות לשנותו.   אבל לעתים, על ידי זכות גדולה, כן ניתן לשנות את המזל, ועל זה המחלוקת - עד כמה   שייך לשנות את המזל.

כך גם נוכל לתרץ את הסתירה בדברי רבא שם, שאמר על עצמו: “ הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי חדא לא יהבו לי. חוכמתיה דרב הונא, ועותריה דרב חסדא ויהבו לי. ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי” [אלו שלשה דברים בקשתי מהשמים, שנים נתנו לי, ואחד לא. חוכמת רב הונא, ועושר רב חסדא נתנו לי. ענונתנו רבא בר רב הונא, לא נתנו לי] .

אם רבא עצמו סובר שעושר תלוי במזל, מדוע ביקש, ואיך הצליח, לקבל נגד המזל?

אלא, חייבים לומר שיש מזל גם לישראל, אבל בזכויות גדולות יכולות לגרום לשינויו.

אולם מצאנו דברים קיצוניים יותר (תענית כ”ה.): “ רבי אלעזר בן פדת...כי אתער אמרו ליה מאי טעמא קבכית וחייכת? [רבי אלעזר נטה למות מחולשת רעבונו, וכאשר גסס בכה וחייך. כאשר התעורר שאלהו מדוע בכה וחייך?]

אמר להו: דהוה יתיב עמי הקב”ה, ואמרי ליה: עד מתי אצטער בהאי עלמא?

ואמר לי אלעזר בני ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר   דמתילדת בשעתא דמזוני? [נוח לך שההפוך את כל העולם מראשו, אולי תולד בשעת מזונות?]

אמרי לקמיה: כולי האי ואפשר?...”.

בדוגמא מבהילה זו רואים אנו, שכדי שהקב”ה יוכל לתת לרבי אלעזר מזונות, צריך להפוך את כל העולם ולברוא אותו מחדש. וגם אז רק אולי יוכל להולד במזל שבו יקבל יותר מזונות.

איה “יעשה המצוות ויצליחנו שכרו”, אם אפילו, כביכול, הקב”ה לא ישנה את מזלו?

והאיר עינינו בסוגיא סתומה זו הרב דסלר (מכתב מאליהו ד' עמ' 99): “ פשר הדבר הוא, שיש שחלקו הוא ענין מסוים בגילוי כבוד שמו ית', והעניות והעשירות ושאר הנסיבות והמצבים הם רק כלים לזה; ויש אשר העניות או העשירות הם מעצם חלקו בגילוי.

מי שחלקו, למשל, בתלמוד תורה, הרי שנינו “כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר”, ולהיפך (אבות ד, ט). היינו, שאם ממלא את תפקידו בשלמות יתכן ויתנו לו עוד כלים כדי שיוכל להמשיך בעבודתו, כענין “אוכל פירותיהם בעולם הזה”, שהפירות הם מתן כלים נוספים לאפשר לו להוסיף בעבודתו, כמו שכתוב “ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו'“ כמו שביארנו בכמה מקומות. וכן להיפך, אם אינו זוכה, ממעטים לו כלים.

והנה רבא שאמר “בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא” הוא עצמו מעיד שהוא התפלל שיהיה חכם כרב הונא ונענה, ושיהיה עשיר כרב חסדא ונענה (מועד קטן שם), כי על ידי התפלה יכול להתעלות ולהתרומם ולהידבק עוד יותר בשי”ת, ועל ידי זה יהיה ראוי לסייעתא דשמיא ולכלים שהוא מבקש. והיינו שכתבו התוספות שעל ידי   זכות גדול משתנה המזל.

אבל יש אשר חלקו בגילוי הוא, למשל, להיות עני ובעל יסורין, כי חלקו הוא קידוש ה' של קבלת יסורין באהבה. לאדם כזה לא תועיל תפילה וכל זכות לשנות את מזלו, ואפילו אם יתפלל בכל ליבו בדביקות גמורה שיתנו לו עשירות או בריאות, לא יתכן שישתנה מזלו על ידי זה. וזהו שכתבו התוספות “אבל פעמים שאין המזל משתנה כהא דר' אלעזר בן פדת”. ולזה התכוון רבא (מו”ק שם) כשהעיד שרבה ורב חסדא שניהם צדיקים גמורים היו, שניהם התפללו על גשמים וירדו, אבל רב חסדא חי תשעים ושתים שנה ורבה רק ארבעים שנה; לרב חסדא היו הרבה שמחות ושפע כל טוב, ולרבה הרבה אבל וחוסר כל; ומזה הוכיח רבא דבני, חיי, ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלה, היינו כאשר זה מעצם חלקו, כך נראה לי”.

דברים נפלאים אלו מלמדים אותנו שהשגחה אין פירושה שבעל זכויות יוכל לקבל כל שיחפוץ. יתכן ויתעלה האדם ביותר וודאי מגיע לו ש”יצליחנו שכרו”, אבל זה לא מחייב שהשכר יגיע במה שהוא רוצה.

ישנם חשבונות שמים רבים לכלל הבריאה, וממילא למרות שיש שכר מצווה ועונש עבירה מדוקדקים, עדיין צריכים כל החשבונות האישיים להתאים לכלל החשבונות של תיקון הבריאה, ודבר זה תלוי ב”מזל”, כלומר בתכליתו בעבודת ה' הנקבע מראש.

לכן גם במצבים שהמזל לא יכול להשתנות כדוגמת ר' אלעזר בן פדת, אין הדבר סותר את חשבון ההשגחה הפרטית של כל אדם. שכרו ישולם בדרך אחרת, או בעוה”ב, כפי שהראה   הקב”ה לרבי אלעזר. במצב זה ייסוריו הם זכויות גמורות, ולא עונש.

לעומת זאת, דברים שאינם ביעוד האדם אלא אמצעים, (“כלים” בלשון הרב דסלר), ישתנו בהתאם להשגחה האישית לגבי דרגתו וזכויותיו של האדם בחשבון מדוקדק.

באופן זה נוכל להבין גם מדוע “ משנה מקום משנה מזל ”. אם הכל לפי חשבון ההשגחה, מה עניין שינוי מקום המגורים לשינוי המזל?

מסביר שם ה”מכתב מאליהו”: “ו לא רק על ידי זכות יכול מזל כזה להשתנות. מרגלא בפומא דאינשי “משנה מקום משנה מזל” (והוא מירושלמי (שבת ו', ט') “פעמים... ששינוי מקום גורם (לשינוי מזל)”, וכבר הזכרנו זאת בקצרה במקום אחר (כרך ב', עמ' 158), ואפשר לתת דוגמא שתקל לנו להבין את הענין על בוריו. הרי ידוע שהכלים הם תמיד לפי התכלית. נניח, למשל, שתכליתו של יהודי אחד - חלקו בגילוי - הוא לסייע ללימוד תורה. אם הוא נולד בארץ שהפרנסה בה בדוחק גדול, יתכן שמזלו - על פי תכליתו - יגרום לו עניות, כי אז יצטרך להיות מלמד תינוקות ובזה תהיה לו הזדמנות נאותה למלא את תפקידו בעולם הזה, שהוא, כאמור, סיוע לתלמוד תורה. נסיונו יהיה אם ללמד תינוקות בנאמנות או לא.

אבל אם איש זה יבחר לעקור דירתו אל ארץ אחרת אשר שם אין “חדרים” שיוכל למלא בהם תפקיד מלמד תינוקות, איך ימצא אז את ההזדמנות הנאותה להשלים חלקו בבריאה?

יתכן שאז מזלו ישפיע לו - לפי תכליתו - עשירות; ונסיונו - אם להשתמש בעושר שנתנו לו לתמוך בלומדי תורה או לא. אם כן יעשה, הרי בא על תכליתו, שהיא, כאמור, סיוע לתלמוד תורה. ובזה נתקיים “משנה מקום משנה מזל” בלי שיהיה בזה כל שינוי בתכלית הרוחנית למענה נברא”.

בצורה זו נוכל לפרש גם מדוע שינוי השם מקרע את גזר דינו של אדם (ר”ה ט”ז:). מכיוון ששמו של האדם הוא גילוי לתפקידו, אזי אם מזל זה הוא לא במהות תפקידו, שינוי שמו - יוכל לשנות את המזל. לכן לדוגמא: אברהם ושרה זכו לבן אחר שינוי שמם.

כך גם הובא להלכה ברמ”א יו”ד של”ה י', שנהגו לשנות שמו של חולה, “ כי שינוי שם מקרע גזר דינו של אדם ” .

הערה: ענינים אלו עמוקים ונשגבים, וכל דברינו כאן אינם אלה להסביר במקצת.