קוד: ביאור:ישעיהו ז2 בתנ"ך
סוג: הבדל
מאת: אראל
אל:
"לב נמס
" הוא ביטוי מקובל בלשון המקרא לתאר פחד. אולם פסוק אחד משתמש בביטוי אחר - הפסוק המתאר את פחדו של אחז מלך יהודה מפני הארמים:
ויוגד לבית דויד לאמור, נחה ארם, על אפריים; וינע לבבו ולבב עמו, כנוע עצי יער מפני רוח.
ויש הבדל בין שני הביטויים: הביטוי "לב נמס
" מתאר פחד שמביא לייאוש, פחד שמוציא לאדם את
כל הרצון לעשות משהו כדי להינצל. במקומות רבים נזכר ביטוי זה יחד עם
ביטויים אחרים שקשורים לחולשה או לחוסר-אונים:
אנה אנחנו עולים, אחינו המסו את לבבנו לאמור עם גדול ורם ממנו, ערים גדולות ובצורות, בשמיים; וגם בני ענקים, ראינו שם.
על כן, כל ידיים תרפינה; וכל לבב אנוש, יימס.
והיה כי יאמרו אליך, על מה אתה נאנח; ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידיים וכיהתה כל רוח, וכל ברכיים תלכנה מים--הנה באה ונהייתה, נאום ד' ה'.
בוקה ומבוקה ומבולקה; ולב נמס ופיק ברכיים, וחלחלה בכל מותניים, ופני כולם קיבצו פארור.
כמים נשפכתי - והתפרדו כל~עצמותיי; היה ליבי כדונג; נמס בתוך מעיי.
אבל הביטוי "לב נע
" מתאר פחד שמביא לפעולה מוגזמת בעוצמתה; במקרה
של אחז מלך יהודה, הפחד מפני ארם הביא אותו לכרות ברית עם מלך אשור, לשלוח
לו שוחד ולחקות את הפולחן האלילי שלו (ע' מל"ב טז 7-18).
ההבדל הזה נובע מהציור המקובל בלשון התנ"ך, המצייר את הלב כאיבר המכיל רוח:
כנוע עצי יער מפני רוח"), ואז האדם פועל בצורה מוגזמת, מתוך פחד מגורמים חיצוניים בלבד, ולא מתוך מחשבה;
ויימס לבבם ולא היה בם עוד רוח"), ואז האדם לא מסוגל לפעול בכלל.
ואחיי אשר עלו עימי, המסיו את לב העם; ואנוכי מילאתי, אחרי ה' א-להיי.
והוא גם בן חיל, אשר ליבו כלב האריה - הימס יימס: כי יודע כל ישראל כי גיבור אביך, ובני חיל אשר איתו.
ויספו השוטרים לדבר אל העם, ואמרו: 'מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו; ולא יימס את לבב אחיו כלבבו'.
משא מצריים: הנה ה' רוכב על עב קל, ובא מצריים, ונעו אלילי מצריים מפניו, ולבב מצריים יימס בקרבו.