קוד: דם= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם - מִיַּד אִישׁ אָחִיו - אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם - בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם": הרוצח, כמובן, חייב עונש מוות גם אם הצליח להמית את הנרצח בלי לשפוך את דמו, למשל ע"י חניקה.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן 'אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אַל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אֶל תִּשְׁלְחוּ בוֹ' לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" - כלומר, אל תהרגו אותו בידיים (האחים דווקא כן "שפכו דם" - דם ממש - אבל לא את דמו של יוסף: בראשית לז31: "
וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם". בפסוק זה, כמובן, המילה "דם" היא כמשמעה - הנוזל שזורם בגופו של יצור חי - ולא משל).
אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים", וכן במדבר לה27: "
וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם" - לפורץ ולרוצח בוודאי יש דם בעורקיהם; הביטוי "אין לו דם" משמעו "אין לו זכות לחיים", כלומר, מותר להרגו (כמו בביטוי המקובל בלשון ימינו "התיר את דמו").
לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'" - כלומר, אל תעמוד ותשתהה כאשר רעך נמצא בסכנת חיים, אלא רוץ מהר להציל את חייו (כמובן, אין זה משנה אם דווקא הדם שלו נשפך, או שנשקפת לו סכנת חיים אחרת כלשהי).
הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" - בלעם כמובן לא התכוון לברך את בני ישראל שישתו דם ממש, אלא שיהרגו את אויביהם; וכן דברים לב42-43: "
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדַּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדָּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ"
גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא ימתנו" - "גואל הדם" הוא כינוי לקרוב-משפחה של אדם שנרצח, שתפקידו להרוג את הרוצח; שוב אין הכוונה דווקא לנוזל האדום, אלא לחיים של הנרצח, שהרוצח כאילו "שדד" ולקח לעצמו, וכאשר הקרוב הורג את הרוצח, הוא "גואל" ופודה את החיים מידיו.
וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" - שוב הכוונה לחיים של הנרצח ולא דווקא לנוזל האדום.
פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום...
ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים... ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת... לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך", וכן דברים כא7-9, דברים כז25 יהושע כ3-9 - כנ"ל.
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" - אין הכוונה, כמובן, שאסור לשים דם על קירות הבית (הרי בני ישראל במצרים שמו דם של שה על מזוזות ביתם - שמות יב); אלא, הכוונה היא, שבית שאין בו מעקה, נושא באחריות עקיפה למותם של האנשים שיפלו מהגג; הבית כאילו רצח אותם, ונושא באחריות לחייהם שאבדו. ולכן, אדם שאינו שם מעקה לגגו, כאילו הופך את ביתו לרוצח, ו"שם בו דמים".
אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ" - ייתכן שהנביא מתאר מקרה שקרה בזמנו, שבו נרצחו שני אנשים באותו מקום, והדם של נרצח אחד נגע בדם של נרצח אחר; אבל ייתכן שגם כאן מדובר במשל - הרציחות הן כל-כך תכופות, שהחיים של הנרצחים כאילו נוגעים זה בזה; מייד לאחר שאדם אחד נרצח, כבר נרצח אדם אחר (לא דווקא באותו מקום).
בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה" - אין הכוונה שהמנהיגים השתמשו בנוזל הדם כטיח בבניין, אלא שהם בנו את ירושלים תוך רציחות ורמאויות; וכן חבקוק ב12: "
הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה" (על בבל)
אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ, עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ" = אדם שעושקים אותו בגלל שרצח אדם אחר (פירוט).
כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר"; כלומר, מכיוון שחייו של כל יצור חי תלויים בדם, משתמשים במילה "דם" כמשל לחיים.
הדברים האלה ברורים וידועים, אבל חשבתי שכדאי להדגיש אותם, כי יש אנשים שעלולים להסיק מהפסוקים הללו, שאסור, כביכול, לתרום דם. זה כמובן לא נכון: האיסור הוא לקחת חיים של אחרים; אין כל איסור על תרומת דם, שמטרתה הפוכה בדיוק - להציל חיים.
וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.
וירף ממנו אז אמרה חֲתַן דָּמִים למולת"
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים"
וְעַתָּה אֲדֹנִי חַי ידוד וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ידוד מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ וְעַתָּה יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה...
וברוך טעמך וברוכה את אֲשֶׁר כלתני היום הזה מִבּוֹא בְדָמִים והשע ידי לי"
וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל.
השיב עליך ידוד כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתו ויתן ידוד את המלוְכֹה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי אִישׁ דמים אתה"
וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָוִד אֶת פְּנֵי ידָּוִד וַיֹּאמֶר ידָוִד אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים"
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ"
כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ"
הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע"
עֲשֵׂה הָרַתּוֹק כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס"
וַיֹּאמֶר אֵלַי עון בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ עָזַב ידוד אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ידוד רֹאֶה"
וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ"
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ידוד אוֹי עִיר הַדָּמִים סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל"
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ידוד אוֹי עִיר הַדָּמִים גַּם אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה"
אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם"
הוֹי עִיר דָּמִים כֻּלָּהּ כַּחַשׁ פֶּרֶק מְלֵאָה לֹא יָמִישׁ טָרֶף"
הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים וְהָעָם נָסוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים"
וַיְהִי עָלַי דְּבַר ידוד לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי"
וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ"
תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ידוד"
כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עניים[עֲנָוִים]"
אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי"
הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהֵים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ"
וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ"
הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי"
וַיִּשְׁפְּכוּ דַּם נָקִי דָם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים"
אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי"
דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם"
אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ תָם, וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ"