קוד: חריש= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
חרישה היא פעולה חקלאית שמהותה חפירת חריצים באדמה, ריכוך האדמה והשוואת פניה, כהכנה לזריעה:
יש חרישה באדמה ויש חרישה בלב: "חפירה" בעמקי הלב, העלאת מחשבות ורעיונות נסתרים, השוואה וחיבור ביניהם עד שהם הופכים לתוכנית-פעולה. החרישה היא הכנה לזריעה - שהיא היוזמה, התחלת ביצוע הפרוייקט.
אדם שמלאכתו דורשת מחשבה ותכנון רב נקרא חָרָשׁ, למשל:
מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת"
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר 'לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ'..."
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'".
ולכן, בדרך-כלל, כשמדברים על "חרישה" במחשבות, מתכוונים לתוכניות שנעשות בסתר:
לַעַזָּתִים לֵאמֹר 'בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה', וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר; וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר 'עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ'" = זממו בסתר לפגוע בו.
אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה, וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ" (פירוט)
מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע, וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה" (פירוט)
הלא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע, וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב" (פירוט).
'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר'..." - גם חרש שהוא אומן העושה מלאכת מחשבת, וגם חרש העושה מעשיו בסתר.
שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ" - גם חרש העושה מלאכה בחכמה, וגם אדם המדבר חרש, בלחש.
פסוקים רבים בתנ"ך אוסרים
לחרוש רע וממליצים
לחרוש טוב (ראו
חורשי רע וחורשי טוב). כדי להבין את המשמעות המעשית של הנחיות אלו יש להבין טוב יותר את פעולת החרישה. מי שלא זכה להיות חקלאי וללמוד את הפעולה מניסיון, יכול ללמוד מדבריו של הנביא ישעיהו,
ישעיהו כח24-26: "הֲכֹל הַיּוֹם
יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ,
יְפַתַּח
וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ?! הֲלוֹא אִם
שִׁוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק, וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ. וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט, אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ
". הנביא מחלק את פעולת החרישה לשלושה חלקים:
החורש והחופר והחורץ - כולן מלאכה אחת הן" (תלמוד בבלי, שבת עג:),
מה דרכו של חורש - לרפויי [לרכך] ארעא" (תלמוד בבלי, מועד קטן ב:),
היתה לו גבשושית ונטלה... בשדה חייב משום חורש... היתה לו גומא וטממה... בשדה משום חורש..." (תלמוד בבלי, שבת עג:, ראו בפירוש רבינו חננאל),
התנא נמצא בארץ ישראל, ושם הזריעה קודמת לחרישה", ורש"י פירש, שאדמתה של ארץ ישראל קשה, ולכן יש לחרוש גם אחרי הזריעה, כדי לפורר את האדמה ולאפשר לזרע להיקלט.
החריש הוא משל לתכנון והזריעה היא משל לביצוע; הסדר הטבעי הוא שהתכנון קודם לתחילת הביצוע, אבל ארץ ישראל היא ארץ קשה, בארץ ישראל חייבים לפעמים להתחיל בביצוע לפני שמסיימים את התיכנון, וללמוד תוך כדי תנועה.
חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע, עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם, אֲכַלְתֶּם פְּרִי כָחַשׁ; כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ, בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ"
כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ"
תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע, בְּכָל עֵת מדנים[מִדְיָנִים] יְשַׁלֵּחַ"
לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה"
וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אמרפְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית"
וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף, מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם..."