טעם = תכונה פנימית המתגלה כלפי חוץ

קוד: טעם= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

טעם הוא החוש שבו אנחנו משתמשים כשאנחנו מכניסים מזון לפינו, והוא משמש בדרך-כלל במשמעות חיובית - מזון ערב ונעים לחך:
אבל בלשון המקרא יש לו משמעות נוספת - הוא מתייחס גם לתכונה נפשית:
מה הקשר בין שני ה"טעמים"?

ישנם שני פסוקים בספר איוב המקשרים ביניהם:

חוש השמיעה מאפשר לנו לבחון את דבריו של הזולת ואת ההגיון שיש בהם, כפי שחוש הטעם מאפשר לנו לבחון את האוכל ואת איכותו - אם הוא טוב או רע, טרי או מקולקל.

לפי זה, טעם של אדם הוא מידת ההגיון שיש בדבריו ובהתנהגותו: "הטעם יבוא על תכונת הנפש והמידות שיתגלו לחוץ... והושאל מן הטעם שבא על האוכל, שעל-ידו מרגישים, על-ידי החיך, אם המאכל מר או מתוק, טוב או רע, שכן ירגישו ע"י הרושמים והמידות והדיבורים את תכונת האדם וטבעו - טוב או רע, חכם או סכל..." (מלבי"ם על משלי יא22, ביאור המילות).

תגובות