יהונדב בן רכב, שלמות התנך, וטעם מצוות כבוד אב

קוד: יהונדב בן רכב, שלמות התנך, וטעם מצוות כבוד אב בתנ"ך

סוג: תכלית

מאת: דוד אקסלרוד

אל:

א. שלמות התנ"ך

מלכים ב י15: "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה: וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַה' וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ:"
מי הוא זה יחונדב בן רכב אשר הזמין יהוא לראות בקנאתו לה'? למה זה היה חשוב ליהוא להראות ליהונדב את קנאתו?

אירוע זה הוא היחידי אשר האיש יהונדב בן רכב מופיע בו, כך שהזכרתו מעלה רושם של פרט מיותר אשר כמוהו אפשר לעלות הרבה, כמו מה אכלו שניהם באותו יום ומה לבשו.

האיש יהונדב בן רכב אינו מוזכר עוד, אך שמו מוזכר בספר אחר:
ירמיהו לה1: "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְקֹוָק אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן... וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן: וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם:"

כעת אפשר לענות על שאלות אשר שאלנו: יהונדב בן רכב היה, ככל הנראה, אדם ידוע בחסידותו במקומו ובזמנו על כן ראה יהוא חשיבות להפגין לפניו את קנאתו לה'.

הצלבה של שתי מקורות אלה מאפשרת לחוש, שאף על פי שספר מלכים ב וספר ירמיהו הם שני ספרים, היה מאחוריהם מחבר אחד.

ואכן, על-פי חז"ל (בבא בתרא טו), ירמיהו הוא שחיבר את ספר מלכים.

עוד שתי הערות באותה הזדמנות:

ב. טעם מצוות כיבוד אב

כבוד אב נהוג בצורה זו או אחרת אצל כל העמים, אך ביהדות הוא כמעט חסר גבולות. הרי יהונדב בן רכב ציווה על בניו הנהגות חסידות די רחוקות - לא לשתות יין ולא לגור אלא באוהל, והתוצאה היא:
ירמיהו לה16: "כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי: לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ: וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם: לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים."

הטעם האפשרי לחומרה זו, ככל הנראה, כי ה' הציב מצווה זו כתרגיל הכשרה לכבודו, כלומר מצוות כבוד האב המוחשי היא מאין "שק אגרוף" לקראת קיום מצוות כיבד "אב רוחני"- ה'. והדבר כתוב כמעט בפירוש: "(טז) כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי:(יז) לָכֵן... הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ: (יח) וּלְבֵית הָרֵכָבִים..יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם:(יט) לָכֵן... לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים:"
זה לעומת זה, זה כמו זה.

מה זאת אומרת "לֹא יִכָּרֵת אִישׁ עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים"? ואם יחטאו?

מובטח שלא, כי עמדו בביצוע "התרגיל" על 100+.

ג. הצלחה חינוכית

מבין אישי התנ"ך, יהונדב בן רכב הוא כנראה היחיד אשר בניו הלכו בדביקות אחריו. לא משה, לא שמואל, לא גדעון ולא דוד.

סיכום טבעי ומפורש נמצא בקהלת יא6: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים"

החינוך לא נוטל מאדם את  הבחירה החופשית. לכן, אחרי הכל,  "... אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה..."