חשבון נפש - הפקת לקחים מצרות ואסונות

קוד: חשבון נפש בתנ"ך בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

אחת הדרכים שבהם יכול כל אדם לקבל מסרים מעשיים מה' היא, להתבונן בצרות ובייסורים שבאים עליו, ולעשות חשבון נפש. חשבון נפש זה הוא חובה שנזכרת במקורות רבים:

• בתורה (ויקרא כו23-28): "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם... וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם"; קרי = במקרה, כלומר, כשבאות צרות על עם ישראל, צריך ללמוד מהן מוסר השכל, ולשמוע בקול ה', לא לחשוב שהצרות באו במקרה.
• במגילת איכה (איכה ג39-40): "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר - עַל חטאו[חֲטָאָיו]. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד ה'"; הרעיון דומה, רק שהוא מתייחס לאדם הפרטי.
• בתלמוד: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו. פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה" (ברכות ה.).
• בהלכה: "מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר (במדבר י9) על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, ידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן, ככתוב (ירמיהו ה25) עוונותיכם הטו אלה לכם, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם" (רמב"ם תעניות א).
  

אולם, כשבאים ליישם עיקרון זה במציאות, נתקלים בכמה שאלות מעשיות, והגדולה שבהן היא, איך יודעים מה בדיוק לתקן? והרי אפשר להגיע למסקנות מנוגדות - אפשר להגיד שהחטא קרה בגלל שהיינו "יותר מדי X" או בגלל שהיינו "פחות מדי X". למשל, כשקורה אסון לציבור בעל השקפת עולם ציונית, הוא יכול להסיק שהאסון קרה כי היו יותר מדי ציוניים (ולכן צריך מעכשיו להיות חרדים), או להיפך - כי היו פחות מדי ציוניים (ולכן צריך להתחבר יותר לכל הציבורים השונים במדינה); ניתן למצוא דוגמאות רבות לניגודים מסוג זה במאמרים שנכתבו בציבור הדתי-לאומי בעקבות ההתנתקות.

כמובן, אפשר להביא נימוקים לכאן ולכאן כמו בכל דיון, אולם, אם בסופו של דבר אנחנו מתנהגים לפי הנימוקים האלה, אז לכאורה אין שום תפקיד לאסון שקרה לנו, במסגרת הנימוקים, כלומר - היינו יכולים להגיע לאותה מסקנה בדיוק, גם ללא האסון!

ייתכן שהאסון באמת אינו מהווה נימוק בדיון. האסון נועד רק לעורר אותנו לכך שצריך להיות דיון, שצריך לתקן משהו. אכן היינו יכולים להגיע לאותה מסקנה בדיוק ללא האסון, אבל היינו עסוקים בדברים אחרים, והאסון גרם לנו לעצור ממרוץ החיים ולחשוב אם אנחנו רצים בכיוון הנכון ובצורה הנכונה.

כך פירש רמב"ן את דברי חז"ל שהובאו למעלה: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו", כלומר, יבדוק אם עשה מעשה רע, אם עבר על מצוות לא-תעשה; "פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה", כלומר, יבדוק אם ביטל מצוות-עשה (ע"פ הרמב"ן, שער הגמול). מי שייסורים באים עליו צריך פשוט לעבור על כל המצוות ולבדוק אם עבר על אחת מהן.

במאמרים הבאים ננסה למצוא תשובות נוספות לשאלה זו.