קוד: ביאור:איכה א8 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
איכה א8: "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַים, עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ, כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ; גַּם הִיא נֶאֶנְחָה, וַתָּשָׁב אָחוֹר
"
ירושלים
חטאה שוב ושוב,
ועל-כן היתה
לנידה - נחשבה טמאה בעיני ה' ובעיני הגויים;
כל האנשים שבעבר
כיבדו אותה, עכשיו
מזלזלים בה, כי
ראו אותה מגלה את
ערוותה בהפקרות; גם היא
נאנחה מכאב כנידה,
ושבה לאחור מרוב בושה.
הפסוק מתמקד בירידת המעמד של ירושלים, מעיר נכבדת לעיר בזויה ומושפלת.
חטא חטאה - לא כתוב איזה חטא בדיוק; החזרה על השורש
חטא באה להדגשה ולחזרה - חטאה שוב ושוב
(כמו בפסוק 2: "בכו תבכה
" - בוכה שוב ושוב).
נידה - המילה מופיעה בכתיב זה רק כאן, ולפי הכתיב, היא מהשורש "נוד" שעניינו תנודה ונדידה, כמו
בראשית ד12: " נָע
וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ
"
(רש"י), וכמו שחזה אחיה השילוני על מלכות ישראל בימי ירבעם בן נבט,
מלכים א יד15: "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר
יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם; וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר, יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם מַכְעִיסִים אֶת ה'
" (פירוט).
אולם, צליל המילה דומה מאד למילה
נִדָּה, המציינת טומאה וגילוי עריות,
ויקרא יח19: "וְאֶל אִשָּׁה
בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ
",
ויקרא כ21: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו -
נִדָּה הִוא, עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ
";
במדבר יט9: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי
נִדָּה, חַטָּאת הִוא
";
יחזקאל ז19: "כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ, וּזְהָבָם
לְנִדָּה יִהְיֶה
";
יחזקאל ז20: "וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ, עַל כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם
לְנִדָּה
";
יחזקאל יח6: "וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא, וְאֶל אִשָּׁה
נִדָּה לֹא יִקְרָב
";
יחזקאל כב10: "עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ, טְמֵאַת
הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ
";
יחזקאל לו17: "כְּטֻמְאַת
הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי
";
זכריה יג1: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָים, לְחַטַּאת
וּלְנִדָּה
";
דברי הימים ב כט5: "וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, וְהוֹצִיאוּ אֶת
הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ
";
עזרא ט11: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ
נִדָּה הִיא,
בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם
". וייתכן שזו המשמעות גם כאן: ירושלים חטאה, ולכן נחשבה בין הגויים כ"מדינה טמאה" (pariah state), מדינה שכולם מתעבים אותה. וכן, בגלל החטאים שחטאה, היא התרחקה מה' "כנידה שמתרחקת מבעלה
"
(רמ"ד ואלי). וזה מתאים להמשך הפסוק:
כנגד הבושה, נאמר ב
יואל ב26: "וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם
"; וכנגד הריחוק מה', נאמר בפסוק הבא,
יואל ב27: "וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי, וַאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד; וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם
"
(ע"פ רמ"ד ואלי).