קוד: ביאור:קהלת ד12 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
קהלת ד12: "וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד - הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק
".
- ואם אויב יתקוף את האחד מהם - השני יבוא לעזור לו והשניים ביחד יעמדו נגדו (מולו) ויתגברו עליו; וכשיראה שהוא לא יכול לנצחם, יצטרף אליהם והם כבר יהיו שלושה, והחוט המשולש (שלושה חוטים קלועים יחד כחֶבֶל) יהיה חזק עוד-יותר מהשניים ו לא במהרה יתנתק.
מצודות: ואם מי מבעלי הזרוע יתקוף (יאנוס) את האחד מהם בחזקת היד - יבוא השני לעזור לו, ואם כן השנים יעמדו נגד האנס ויוכלו לו; והחוט המשולש (השזור בשלשה כפולות) לא במהרה הוא ניתק (נעתק ונקרע). ולמשל נאמר, ורוצה לומר: אם שלשה הם שנשתתפו יחד - אין למעלה מהם.
בפסוקים הקודמים נאמר טובים השניים מן האחד והובאו מספר נימוקים. הפסוק שלנו מוסיף נימוק נוסף - בטחוני. אם אחד תוקף, לשניים קל יותר לעמוד נגדו(= מוּלו) ולעצור אותו. יש כאן גם עצה מדינית - למדינה המוקפת אויבים, כדאי לכרות ברית עם מדינה נוספת כדי להתמודד עם אויבים משותפים.
החוט המשולש הוא מקלעת של שלושה חוטים היוצרים חבל. לפי הפשט, הכוונה שצוות של שלושה אנשים חזק אף יותר מצוות של שניים. - אולם אם כך מדוע דווקא שלושה - למה לא ארבעה או יותר?
1. נראה שהעצה הזאת מצטרפת לעצה המדינית-בטחונית מתחילת הפסוק: השניים אמנם יכולים לעמוד נגד האחד ולנצחו - אבל עדיף להם לצרף גם אותו לצוות כך שיהיו שלושה. שיתוף-הפעולה עדיף על המלחמה.
2. המספר 3 גם נותן עצה להתמודדות עם אתגרים רוחניים:
אמר רבי שמואל בר רב יצחק: שמר אדם עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך הקב"ה משמרו, דכתיב", איוב לג29: "
הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר". "
אמר רבי זירא, ובלבד שלא ישוב, מה טעם? דכתיב והחוט המשולש לא במהרה ינתק, לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק, אבל אם מטרחת עליו - מפסק הוא" (ירושלמי פאה פ"א סוף הלכה א׳).
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו - הוא בחזקת שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (בבלי מנחות מג ב); "
כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ - לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. אמר רבי זירא: ובלבד שלא ישוב, מאי טעמא? לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק, אבל אם מטרחת עליו - מפסק הוא" (ירושלמי פאה פ"א הלכה ט׳).
מי שהוא תלמיד-חכם, ובנו, ובן בנו - שוב אין תורה פוסקת מזרעו. וכן הוא אומר", ישעיהו נט21: "
וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה': רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה', מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (רש"י).
3. למספר 3 יש משמעות גם בהלכה:
"אדם שהחזיק בנכס חבירו כדרך בעלים שלוש שנים, והבעלים הקודם לא מחה - נאמן לומר שהוא הבעלים
" (ויקישיבה,
חזקת שלוש שנים).
"מקרה שקרה שלוש פעמים, אנו אומרים שזוהי דרכו, וכך יקרה גם בעתיד. לדוגמא, שור תם שנגח שלוש פעמים נעשה מועד (בבא קמא כג: במשנה). שלושה אחים שמתו מחמת מילה, לא ימולו את הרביעי (יבמות סד:). וסת של אשה נקבעת בשלוש פעמים (נידה סג: במשנה).
" (ויקישיבה,
חזקת שלוש פעמים).
4. ניתן להסביר את המשל גם על-פי תיאוריית האיזון ההכרתי של היידר:
"לפי התיאוריה, מערכת היחסים של כל אדם עם הזולת בנויה
ממשולש, שקדקודיו הם האדם (p), הזולת (o), ונושא או אובייקט (x) המעניין את
שניהם
"
(האוניברסיטה הפתוחה, "פסיכולוגיה חברתית", כרך ב', עמ' 145). "החוט המשולש הוא החוט הקשר ביני ובין חברי ובין האידיאלים המשותפים שלנו
" (חגי הופר,
החוט המשולש בראי הפסיכולוגיה).
בלשון המקרא, חוט משולש נקרא גם
עבות. לכן ב
ויקרא כג40: "וַעֲנַף
עֵץ עָבֹת
" הוא הדס משולש (פירוט).
בחבלים כאלה היו משתמשים למשיכת עגלות,
ישעיהו ה18: "הוֹי מֹשְׁכֵי העוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא,
וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה
". המלך השומרי גלגמש מדבר גם על משיכת ספינות בחוט משולש
(עולם התנ"ך, מגילות, עמ' 184).
בחבלים עבותים היו משתמשים גם לקשירת אסירים,
יחזקאל ג25: "וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנֵּה נָתְנוּ עָלֶיךָ
עֲבוֹתִים וַאֲסָרוּךָ בָּהֶם וְלֹא תֵצֵא בְּתוֹכָם
". חבלים כאלה הם חזקים במיוחד, וקשה במיוחד לנתקם.
אולם אדם אחד הצליח,
שופטים טז12: "וַתִּקַּח דְּלִילָה
עֲבֹתִים
חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם; וַתֹּאמֶר אֵלָיו 'פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן!'
וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר,
וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו
כַּחוּט
". שמשון הצליח
לנתק את
החוט המשולש.