ורות דבקה בה

קוד: ביאור:רות א14 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

רות א14: "וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ"

דבקות של אדם באדם אחר היא בדרך-כלל תופעה שלילית (ראו ודבק באשתו); האידיאל של התורה הוא דבקות בה' בלבד - "ובו תדבק". אך במקרה שלנו, הדבקות של רות בנעמי היא הקדמה הכרחית לדבקות בה': מכיוון שרות היא מואביה, היא אינה מכירה את ה' ואינה יכולה לדבוק בו באופן ישיר; הדרך היחידה שבה היא יכולה להתקרב אל ה' היא על-ידי דבקות בבת-ישראל, שמייצגת עבורה את ה', כפי שהיא אומרת בהמשך (רות א16): "עמך - עמי, ואלהייך - אלהיי".

דרש

המילה "דבקה" מוטעמת במלעיל, ולכן ניתן לקרוא את סוף הפסוק, על דרך הדרש, "ורות דווקא באה": כשרות ראתה שערפה לא באה עם נעמי, היא החליטה "דווקא" לבוא, וזו ההוכחה הטובה ביותר שיש לה נשמה יהודית אמיתית...

תגובות