אמצעי זיכרון לחסד ואמת

קוד: ביאור:משלי ג3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ג3 חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ;

 סגולות

מעשי חסד ואמת שאחרים עשו עמך - אל נא יעזבו את זכרונך!    כדי שלא תשכח אותם, קשור לך אמצעי-זיכרון על גרגרותיך (גרונך), וכתוב אותם על פנקס שאתה נושא על לוח לבך -

 מצודות

חסד ואמת - אל תהיה נעזב מהם, כי אחוז בהם;   קשרם על גרגרותיך (בכל עת תהא מדבר בם), כתבם על לוח ליבך (בכל עת תהא חושב בעניינם).


 עצות

הייתם חברים הרבה זמן, ואז רבתם ונפרדתם, ועכשיו כל מה שאת/ה רוצה זה לשכוח אותו/ה לגמרי, לא לחשוב עליו/ה יותר בכלל, ולהתחיל חיים חדשים. מה תעשה/י?

על-פי התורה, רוב הסיכויים שאסור לך בכלל לשכוח!

אחת ממצוות התורה היא ללכת בדרכי ה', ואחת מדרכי ה' שהתגלו למשה בהר סיני היא, שמות לד7: "נצר חֶסֶד לָאֲלָפִים". משמעותה של מידה זו היא, שה' שומר וזוכר את כל מעשי החסד שעושה האדם, למשך אלפי דורות, כלומר לנצח; ה' לא שוכח אף מעשה חסד. לפי זה, גם אנחנו חייבים להיות "נוצרי חסד לאלפים", כלומר, לזכור כל מעשה חסד שעשו לנו, ולא לשכוח אותו לעולם.

עד כמה צריך לזכור, ניתן ללמוד מדברי הנביא, ירמיהו ב2: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ; לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה": לפני כמה מאות שנים, בני ישראל הלכו אחרי ה' במדבר; זה נחשב למעשה חסד; וה' זוכר את החסד הזה, למרות שעכשיו בני ישראל רחוקים מאד מה'.

כך גם בבראשית יט29: "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט" - ה' זוכר את המעשים הטובים של אנשים, גם כשהוא שופט אנשים אחרים הקרובים אליהם.

גם החבר/ה בוודאי עזר/ה לך ועשה/תה עמך מעשי-חסד במשך התקופה שהייתם חברים; חובה לזכור מעשים אלה לטובה גם לאחר הפרידה.

בראש השנה נהוג להתפלל תפילה חגיגית, שאחד מחלקיה הוא ברכת "זכרונות" - ברכה הכוללת עשרה פסוקים מהתנ"ך העוסקים בזיכרון. אולי המטרה היא, שניזכר במעשים הטובים שעשו לנו אנשים אחרים במשך השנה האחרונה, ונשפר את יחסנו אליהם לקראת השנה החדשה.

אמצעי זיכרון -

לה' כמובן יש זיכרון בלתי מוגבל, אולם מה יעשה אדם - שהזיכרון שלו מוגבל - כדי שלא ישכח את מעשי החסד שעשו עמו?

לשם כך יש אמצעים מוחשיים שונים שעוזרים לזכור; גם החכם בספר משלי הציע להשתמש באמצעים מוחשיים, משלי ג3: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" - כדי שלא נשכח את מעשי החסד שעשו איתנו אנשים אחרים.

אולי ניתן להסיק מכאן, שכל אחד צריך להחזיק פינקס או מחברת, שבהם יכתוב את כל הדברים הטובים שאנשים אחרים עושים עמו, כדי שלא ישכח, ויקיים את המידה "נוצר חסד לאלפים".

כתיבת חסד ואמת בחברה אנארכית -

הסופר הבריטי אריק פרנק ראסל (Eric Frank Russel, 1905-1978) כתב סיפור מדע בדיוני, שבו הוא מתאר חברה חופשית לחלוטין - ללא כל חוקים או כפיה (And then there were none). בין השאר, הוא מתאר איך אנשים עושים עסקים: כשאדם א מבקש משהו מאדם ב, ואדם ב נותן לו, הוא כביכול "שותל מחוייבות" אצל אדם א. הוא יכול להשתמש במחוייבות הזאת אחר-כך כשירצה משהו מאדם א, או להעביר אותה לאדם ג, וכן הלאה. מי שאינו מכבד את המחוייבויות שלו - במשך הזמן אנשים יפסיקו לשתף איתו פעולה, הוא יישאר בודד ויגווע ברעב.

יש יסוד להניח, שהחברה הישראלית בימי המקרא, לפחות בימי השופטים, הייתה חופשית, שופטים כא25: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". אם כך, ייתכן שגם אצלם הייתה מערכת דומה של מחוייבויות הדדיות. הפסוקים שלנו מייעצים לאנשים, החיים בחברה חופשית, לכתוב את המחוייבויות שלהם כלפי אנשים אחרים, שעשו עמם חסד ואמת, על-מנת שימצאו חן ושכל טוב, גם בעיני אלהים וגם בעיני בני אדם אחרים בחברה.

 הקבלות

הכרת הטוב היא בסיס לקשר עם ה'

הפסוק נמצא בתחילתו של קטע המדבר על הקשר בין האדם לבין ה' (משלי ג 5-12): "בטח אל ה'... בכל דרכיך דעהו... ירא את ה'... כבד את ה'... מוסר ה' בני אל תמאס... כי את אשר יאהב ה' יוכיח...".   מדוע בתחילתו של קטע זה מופיע פסוק המדבר על זכירת מעשי חסד בין אדם לחברו?  

הסיבה היא שמידת הכרת הטוב היא תנאי מוקדם לקשר עם ה'. והראיה - המשפט הראשון שה' אמר לבני ישראל לפני שקיבלו את התורה, היה, שמות יט4-5: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ...".   ההנחה ביסודו של משפט זה היא, שבני ישראל יודעים להכיר טובה - הם זוכרים ומעריכים את העובדה שה' היכה את אויביהם והוציא אותם ממצרים.   

לכן ראוי לפתוח את פרקנו בקטע המדגיש את חשיבות הכרת הטוב.

זכירת החסדים היא הליכה בדרכי ה'

אחת ממצוות התורה היא ללכת בדרכי ה', ואחת מדרכי ה' שהתגלו למשה בהר סיני היא, שמות לד7: "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים". משמעותה של מידה זו היא, שה' שומר וזוכר את כל מעשי החסד שעושה האדם, למשך אלפי דורות, כלומר לנצח; ה' לא שוכח אף מעשה חסד. לפי זה, גם אנחנו חייבים להיות "נוצרי חסד לאלפים", כלומר, לזכור כל מעשה חסד שעשו לנו, ולא לשכוח אותו לעולם.

עד כמה צריך לזכור, ניתן ללמוד מדברי הנביא, ירמיהו ב2: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ; לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה": לפני כמה מאות שנים, בני ישראל הלכו אחרי ה' במדבר; זה נחשב למעשה חסד; וה' זוכר את החסד הזה, למרות שעכשיו בני ישראל רחוקים מאד מה'.

כך גם בבראשית יט29: "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט" - ה' זוכר את המעשים הטובים של אנשים, גם כשהוא שופט אנשים אחרים הקרובים אליהם.

לפי חז"ל, ה' לא רק זוכר את מעשי האדם אלא ממש כותב אותם בספר החיים, בהתאם לעצה שבפסוקנו.

שכחת החסדים גורמת לחורבן

כשיואש בן אחזיה מלך יהודה היה תינוק, סבתו עתליה עלתה לשלטון והרגה את כל בני המלך. יואש ניצל בזכות יהוידע הכהן הגדול, שהסתיר אותו בבית המקדש. לאחר מספר שנים, יהוידע הוציא את יואש ממחבואו והמליך אותו למלך.   אולם, יואש מלך יהודה לא קיים את העצה בפסוק זה ושכח את החסד שעשה עמו יהוידע הכהן הגדול. כשזכריה בן יהוידע מתח עליו ביקורת בשם ה', דברי הימים ב כד22: "וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ, וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ;   וּכְמוֹתוֹ אָמַר 'יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ'".  רצח זה של זכריה בן יהוידע, הכהן והנביא, נחשב לאחד הגורמים הרוחניים לחורבן הממלכה, איכה ב20: "אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא!": "רוח הקדש משיבתם: וכי נאה לכם שהרגתם את זכריה בן יהוידע... והיה כהן ונביא והרגוהו בעזרה?!" (רש"י שם).

כתיבת חסד ואמת במלכות פרס

במלכות פרס קיימו את העצה שבפסוקנו ונהגו לכתוב מעשי חסד ואמת שאנשים עשו עם השלטון, אסתר ב23: "וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (פירוט).   בזכות כתיבה זו ניצלנו מהשמדה, אסתר ו1: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (פירוט).    ולכן אסתר התעקשה שהדברים ייכתבו בספר, אסתר ט32: "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה, וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר".

כתיבה לזיכרון

העצה לכתוב ולקשור במטרה לזכור מופיעה כבר בתורה בפרשיות התפילין, כגון בשמות יג9: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם" ובדברים ו8: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ".   היא מופיעה גם בהמשך ספר משלי, משלי ו21: "קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ" (פירוט) ומשלי ז3: "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (פירוט).

 דקויות

חסד ואמת אל יעזבוך

חסד ואמת הם שני סוגים של מעשים טובים בין אדם לחברו: חסד נעשה בהתנדבות, כמו עזרה לאדם שלא מכירים;   ואמת נעשית מתוך מחוייבות, כמו קיום הבטחה לאדם שמכירים (הגר"א על פסוקנו. וראו פירושים נוספים במאמרנו "חסד ואמת").

והם נזכרו יחד פעמים רבות בתנ"ך, למשל בדברי עבד אברהם לבתואל ולבן, בראשית כד49: "אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי - הַגִּידוּ לִי" ובדברי יעקב ליוסף, בראשית מז29: "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (פירוט).

הפסוק אומר ששני אלה - החסד והאמת - אל יעזבוך. למה בדיוק הכוונה? איך מושגים מופשטים כמו חסד ואמת יכולים לעזוב, ולאן בדיוק יש להם ללכת?! כמה פירושים:

1. חסד ואמת אל יעזבוך = אל תפסיק לעשות חסד ואמת! אל תפסיק להיטיב עם הזולת! (ע"פ הגאון מווילנה ועוד).

בראשית כד27: "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי" (פירוט)

- אולם לפי זה היה ראוי לכתוב "חסד ואמת אל תעזוב".

2. חסד ואמת אל יעזבוך = החסד והאמת של ה' לא יעזבו אותך (כמו בבראשית כד27); ה' תמיד יעשה עמך חסד ואמת.  בפסוקים הקודמים נאמר שיש לזכור את התורה והמצוות, ובפסוק שלנו נאמר ששמירת התורה והמצוות תעדן את נפשך ותקנה לך מידות טובות של חסד ואמת (ע"פ גליה).

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב בלשון הבטחה "חסד ואמת לא יעזבך".  ועוד, פירוש זה אינו מתאים להמשך הפסוק הכתוב בלשון ציווי, "קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך".

3. ולענ"ד, חסד ואמת אל יעזבוך = אל תיתן למעשי חסד ואמת שהזולת עשה עמך לעזוב את זכרונך! אל תהיה כפוי-טובה, אל תשכח את הטובות שעשו לך!

קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח ליבך

הגרגרת היא הגרון;  לכאורה הפסוק מציע לנו לקשור את החסד והאמת לגרון כדי שלא יברחו... אבל איך אפשר "לקשור" מושגים מופשטים כמו חסד ואמת? ולמה דווקא לגרון?  ניתן לפרש לפי שלושת הפירושים למעלה:

1. אל תפסיק לעשות חסד ואמת;  בנוסף, אל תפסיק לדבר דברי חסד ואמת - הגרון הוא משל לדיבור;   ואל תפסיק לחשוב ולתכנן מעשי חסד ואמת - הלב הוא משל למחשבה: "שיהיו בפיך ובלבבך לעשותו, במחשבה ובדיבור ובמעשה" (הגאון מווילנה).

2. שמירת התורה והמצוות תעדן את מידותיך; היא תתן חוט של חסד בדיבור היוצא מגרונך ובמחשבות ליבך.

3. אל תשכח את החסד והאמת שהזולת עשה עמך; דבר עליהם בגרונך וחשוב עליהם בליבך.    בנוסף, השתמש באמצעי זיכרון - כתוב את החסדים שעשו עמך על תליון שאתה נושא על גרונך, כתוב אותם גם על פינקס שאתה נושא על לוח ליבך.

העצה בפסוק זה מועילה במיוחד ביחסים בין בני-זוג. לאחר שנים של זוגיות, עלול האיש לשכוח את התכונות הטובות של אשתו ואת החסדים שעשתה עמו (או להיפך), ולכן כדאי שיכתוב אותם על פנקס שאותו ישמור בכיס על לוח ליבו ויקרא בהן מדי-פעם לפני שהוא חוזר הביתה.

 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות