כבד את ה' בכל סוגי הנכסים

מאת: אראל

→ג 8— משלי ג 9 — ג 10←

משלי ג9 : "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ;"

מצודות

כבד את ה' מהונך - להפריש ממנו צדקה, ומראשית כל תבואתך - לתת תרומות ומעשרות -

סגולות

כבד את ה' בכך שתתן לו חלק מהונך (הרכוש שכבר צברת) ומהחלק הראשון של כל תבואתך (היבול החדש שאתה מביא מהשדה) -


עצות

בעת העתיקה, אבותינו התפרנסו בעיקר מחקלאות, ולכן גם הקשר שלהם עם ה' התבטא במתנות מעולם החקלאות - ביכורים, תרומות ומעשרות מהיבול החקלאי, ראשית הגז מהצאן, ועוד. אך בתקופת שלמה המלך חלה צמיחה מואצת, ובני ישראל נהנו ממגוון רב הרבה יותר של רכוש - כסף, זהב ועוד. שינוי מסוג זה צריך להשפיע גם על הקשר בין האדם לבין ה', וכך אכן אמר שלמה:

כבד את ה' - והכבוד לה' מתבטא בשתי דרכים:

1. הון = רכוש רב מסוגים שונים;   כבד את ה' מהונך - זו הדרך החדשה - כבד את ה' בכך שתתן לו חלק ממגוון הרכוש שצברת.   בהמשך הספר מבואר, שהכבוד לה' מתבטא בכך שהאדם נותן מתנות לאביונים, משלי יד31: "עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן" - מי שחונן (נותן מתנת חינם) לאביון, מכבד את ה' (פירוט).

2. ומראשית כל תבואתך - זו הדרך הישנה - כבד את ה' בכך שתתן לו את החלק הראשון מתבואת השדה שלך (אם יש לך שדה). בתורה מבואר, שהכבוד לה' מתבטא בכך שהאדם מביא את הראשית לבית המקדש או לעובדי המקדש - הכהנים והלויים:

שמות כג19  שמות לד26: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ..." (ראו שמות רבה לא טז).

דברים כו10: "'וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאֶתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ".

ויקרא ב12: "קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לה', וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ" (נאמר על לחם חמץ).

ויקרא כג10: "וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאֶתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן".

במדבר טו20-21: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ...".

במדבר יח12: "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן, רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לה' לְךָ נְתַתִּים" - לכהן.

דברים יח4: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ" - לכהן הלוי.

וכן פירשו המפרשים: "מהונך - להפריש ממנו צדקה, ומראשית - לתת תרומות ומעשרות" (מצודות).

התורה מדברת רק על מתנות מתבואה חקלאית, אבל שלמה המלך ירד לעומק כוונת התורה, הוא הבין שהמטרה של המתנות היא להראות כבוד לה', וכדי להשיג את המטרה הזאת יש להשתמש בכל סוגי ההון והרכוש שנמצאים בידינו היום.

3. על-פי הפסוק שלנו, תיקנו חז"ל תקנה המחייבת את האדם להפריש חלק מנכסיו למצוות:  "נמנו באושא, שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוות. עד היכן? רבן גמליאל בן איניניא ורבי אבא בר כהנא, חד אמר: כדי תרומה וכדי תרומת מעשר, ואחרינא אמר: כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך - כמראשית כל תבואתך" (ירושלמי פאה א א). הם למעשה עשו "אקסטרפולציה", מתוך המצוות הכתובות בתורה על תרומה מתבואה חקלאית הם הסיקו מסקנות על תרומה מכל סוג של רכוש. בימינו מקובל להפריש "מעשר כספים" - לתת לנזקקים 10% מכל הכנסה.

4. יש שהרחיבו עוד יותר את המשמעות של הון, "מהונך - מכל מה שחננך; אפילו מקול ערב (אל תקרי מהונך אלא מגרונך)" (רש"י). לפי זה, הון הוא כל דבר שיש לאדם - כל דבר שה' חנן בו את האדם - אפילו קול יפה. מכאן, שמי שיש לו קול יפה, צריך להשתמש בו כדי לכבד את ה' ע"י חזנות, שירי קודש או נאומים חוצבי להבות...

5. ויש שהרחיבו עוד יותר את המשמעות של הון - לא רק כסף ותכונות אישיות, אלא גם זמן (ראו מעשר זמן). זמן הוא הרכוש האולטימטיבי - לכל אחד יש בדיוק אותה כמות של זמן, 24 שעות ביממה, וצריך להקדיש לפחות 10% מזמנו לכבוד ה'.

הקבלות

כיבוד ה' וכיבוד הורים

בעשרת הדיברות נזכרת החובה לכבד את ההורים, שמות כ11: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (פירוט).

בפסוק שלנו נזכרת החובה לכבד את ה' במילים מאד דומות. חכמי התלמוד למדו מכאן (ומפסוקים נוספים) על החשיבות הרבה שה' מייחס לכיבוד הורים: "תנו רבנן: 'נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך : השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום.

נאמר (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו, ונאמר (דברים ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום.

נאמר (שמות כא יז) מקלל אביו ואמו מות יומת, ונאמר (ויקרא כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו - השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום...

תנו רבנן: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני" (בבלי קידושין ל ב, בבלי בבא מציעא לב א, טור יורה דעה רמ).

עוד למדו מהקבלה זו, שיש לכבד את ההורים גם כאשר הדבר כרוך בהפסד ימי עבודה הגורם להפסד כספי: "נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך - מה להלן בחסרון כיס, אף כאן בחסרון כיס... מאי נפקא ליה מיניה? - לביטול מלאכה" (בבלי קידושין לב א).

ראשית

המושג ראשית נזכר לא רק בקשר לתבואה אלא גם בקשר לבני אדם, בראשית מט3: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז", דברים כא17: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה".

גם את הבנים הבכורים יש להקדיש לעבודת ה'. כך נהגו לפני חטא העגל; בימינו נהוג לפדות את הבכורות ולהקדיש במקומם את הכהנים.

כבוד ה' הוא שהאדם נותן לו את הראשית - לפני שהוא לוקח לעצמו; בניגוד למה שעשו בני עלי ובני שומרון בימי עמוס:

שמואל א ב29: "לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן, וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי?!" - עלי לא כיבד את ה' כראוי ולא דאג שבניו - הכהנים - יתנו לה' את החלק הראשון מכל מנחה.

עמוס ו6: "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ, וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" - העשירים לקחו לעצמם את הראשית, ולא דאגו לעניים.

דקויות

מה ההבדל בין הונך לתבואתך?

1. הון = רכוש דומם, כסף זהב ובתים;   תבואה = רכוש מן הצומח, דגן תירוש ויצהר.  כלומר יש לכבד את ה' מכל סוגי הרכוש (ראו מצודות; ראו גם "עצות").

2. הון = הרכוש שכבר צברת, החסכונות;   תבואה = הרכוש החדש, שאתה מביא מהשדה אל ביתך. כלומר יש לכבד את ה' גם מהחסכונות וגם מההכנסה החודשית.

לעיון נוסף

המאמר המקורי

מתי ראשית אינה מביאה כבוד

אראל : לא כל ראשית מכבדת את ה':
  • שמואל א טו21: " וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לה' אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל " - שאול חשב לכבד את ה' בכך שיקריב לו מראשית השלל שלקחו מעמלק, אך במקרה זה אמר לו שמואל שהכבוד האמיתי הוא לשמוע בקול ה': " שמוע מזבח טוב ".

רמי ניר ( 25.04.2007) : להלן קטע שלם המלמד, כי מי שנותן - מקבל, ומי שלוקח - לא מקבל, כי הוא כבר לקח; לכן, אלהים יקח ממנו: " וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים! כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר! יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' - וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ " (שמואל א' טו' 23-22)

דברי שמואל מוכיחים, כי יציאת מצרים התקיימה במטרה לבסס בחיי האדם יחסים של אמת, על בסיס של כבוד. ואמנם, מערכת הכבוד מושתתת על תנאי הכרחי - לדעת לתת, כדי שאפשר יהיה לקבל. כלומר, אלהים רוצה לתת לאדם שיודע לתת כבוד.

ראשית כבוד - " שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד ", ואומר שלמה המלך " יִשְׁמַע חָכָם " (משלי א' 5), ואומר שמואל הנביא " כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' ".

רק אח"כ יש מקום "לתת" מתת פיזי: " כַּבֵּד אֶת-ה' מֵהוֹנֶךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל-תְּבוּאָתֶךָ " (משלי ג' 9).

אז, בעתיד, כאשר "מקדש אחרון" בנוי יהיה, תתקיים מערכת יחסים של נתינה פיזית, כולל "כוהנים ולוויים". בינתיים, כל עוד המקדש אינו בנוי, על האדם להמנע מחטאים, כאשר "ראשית החטא" - "חַטַּאת-קֶסֶם" - " כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי ". בימינו, אדם הרוצה לקבל מאלהים "מענה", צריך לדעת "לתת" לאלהים "כבוד", צריך להמנע מביצוע "מֶרִי". אז יקבל מאלהים "מענה", כגון " וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ " (משלי ג' 10).

לכן, כל מי שלוקח, צריך לדעת כי אלהים יקח ממנו: " יַעַן מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר ה' - וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ ".

פסוקים נוספים

  • ירמיהו ב3: " קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם ה' "
  • יחזקאל כ40: " כִּי בְּהַר קָדְשִׁי בְהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ידוד שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם "
  • יחזקאל מד30: " וְרֵאשִׁית כֹּל בִּכּוּרֵי כָּל וְכָל תְּרוּמַת כֹל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ "
  • יחזקאל מח14: " וְלֹא יִמְכְּרוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמֵר וְלֹא יעבור[יַעֲבִיר] רֵאשִׁית הָאָרֶץ כִּי קֹדֶשׁ לה' "
  • דברי הימים ב לא5: " וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ "
  • נחמיה י38: " וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ "
  • נחמיה יב44: " וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת לָאוֹצָרוֹת לַתְּרוּמוֹת לָרֵאשִׁית וְלַמַּעַשְׂרוֹת לִכְנוֹס בָּהֶם לִשְׂדֵי הֶעָרִים מְנָאוֹת הַתּוֹרָה לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים "
  • תהלים קיא10: " רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ידוד שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד "
  • משלי א7: " יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת, חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ "
  • משלי ד7: " רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה, וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה "
  • משלי ח22: " ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז "
  • משלי יז14: " פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן, וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ "
  • קהלת ז8: " טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל


→ג 8— משלי ג 9 — ג 10←

תגובות