קוד: מבנה משלי ז בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
פרק ז כולו נאום אחד, המתאר איך אשה נכריה מפתה נער חסר-לב:
ב פסוקים 1-5 החכם קורא לנער לשמור על התורה והמצוה, ולעסוק בחכמה ובבינה, כי הן ישמרו עליו מפיתויים של אשה זרה.
ב פסוקים 6-23 החכם מספר סיפור מהחיים - איך הסתכל בעד החלון וראה נער מתפתה ללכת אחרי אשה זונה. הקטע בנוי במבנה סימטרי - החלק הראשון מדבר על הנער, השני והשלישי על האשה, והרביעי שוב על הנער:
עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ";
וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב";
זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי...";
הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם".
וב פסוקים 24-27 החכם מסכם את מוסר ההשכל מהסיפור שראה - הליכה אחר אשה זונה מביאה רק למוות.
הרעיון המרכזי בפרק הוא חשיבות הבית והמשפחה. המילה בית חוזרת לכל אורך הפרק. בלשון המקרא, בית הוא משל למשפחה, אבל הפרק מתאר ניתוק בין בית לבין משפחה - ניתוק המאפיין את האישה הזונה. זה גם אחד מגורמי הפיתוי שלה: האפשרות להיכנס לביתה של האישה הזונה, על כל ההנאות שבו, בלי האחריות ליצירת דור ההמשך של המשפחה:
משלי ז6: "כִּי בְּחַלּוֹן
בֵּיתִי, בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי
":
החכם נמצא בביתו - יש לו בית מסודר ומשפחה מסודרת, הוא מסתכל החוצה ורואה
את הבחורים שנמצאים מחוץ לחלון - הבנים שעדיין אין להם בית (פסוק 7) - "וארא
בפתאים, אבינה בבנים, נער
חסר לב
" (פירוט). מבין אותם רווקים, הסכנה הגדולה ביותר אורבת לנער
חסר לב (= שאינו מסוגל לחשוב):
הוא עלול ללכת אחרי
כל אישה שנותנת לו אשליה של בית, מבלי לחשוב כלל על התוצאות. ואכן, אותו
נער:
משלי ז8: "עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, וְדֶרֶךְ
בֵּיתָהּ יִצְעָד
" - הוא עובר ליד פינתה של אישה זונה, וצועד דרך ביתה (פירוט), בתקוה לקבל ממנה קצת חום ביתי; אולם האישה, שנמצאת באותו בית, לא רואה בביתה מרכז לבניית חיי משפחה, להיפך:
משלי ז11: "הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת,
בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ
" - היא
הומיה
= משמיעה דיבורים מפתים, שוטפים וכובשים,
וסוררת = סרה ומתנתקת ממשפחתה, אינה נמצאת
בביתה ואינה מתעניינת במשפחתה, יש לה מטרות אחרות; לאחר שהיא מפתה את הנער לבוא איתה (ראו
פיתויי האישה הסוררת) היא אומרת לנער:
משלי ז18: "לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים
" - נחשוב רק על הלילה הזה, רק
עד הבוקר;
בבית הזה אין צורך לחשוב על העתיד, אין צורך לחשוב על משפחה - אפשר לחשוב
רק על ההווה.
החכם מטיל את האחריות לא רק על האישה אלא גם על הבעל, גם הוא מנותק ממשפחתו ואינו נמצא בביתו:
משלי ז19: "כִּי אֵין הָאִישׁ
בְּבֵיתוֹ, הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק
" - הוא אינו נקרא "אישי" אלא
האיש - הוא סתם איש שגר בבית, אין לי קשר איתו, וגם הוא לא קשור לביתו; אנחנו
לא משפחה - אנחנו רק אישה ואיש ש"במקרה" גרים יחד באותו בית:
משלי ז20: "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ, לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא
בֵיתוֹ
" - הוא מתעניין יותר בכסף ובמסחר מאשר בבית ובמשפחה; הוא לא "ישוב" לביתו אלא
יבוא לביתו; וגם זה רק במועד קבוע מראש (ליום הכסא), כמו אדם שמגיע
לישיבה עסקית שנקבעה מראש. הבית בשבילו הוא עסקת נדל"ן ולא מקום לבניית
משפחה (פירוט).
בהמשך מתאר החכם איך הנער מתפתה והולך אל מותו הרוחני, ואז מסכם: בית כזה, שבו חושבים רק על ההווה, הוא בית של מוות - בית שאין בו המשכיות לחיים:
משלי ז27: "דַּרְכֵי שְׁאוֹל
בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת
".
פרק ה פונה, כנראה, אל אדם נשוי, ומייעץ לו לשמוח באשתו,
משלי ה18-19: "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ, אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן...
";
הפרק שלנו פונה, כנראה, אל נער רווק, שאין לו אשה לשמוח בה, ולכן החכם
מייעץ לו, בתחילת הפרק, להשקיע את מרצו בלימוד חכמה ובינה, שיהיו עבורו
מעין בית ומשפחה:
משלי ז4: "אֱמֹר לַחָכְמָה 'אחֹתִי אָתְּ',
ו'מֹדָע ' לַבִּינָה תִקְרָא
" (פירוט).