קוד: ביאור:משלי כב17 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כב17: "הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי
"
הט אזנך ושמע, למד את דבריהם של חכמים רבים, והם יעזרו לך לשית (לשים) את ליבך, להבין את דעתי.
בספר משלי שלמה ישנם כמה קטעים שמיוחסים לחכמים אחרים (ראו משלי שלמה ומשלי חכמים אחרים). אחד מהם הוא, כנראה, הקטע המתחיל במשלי כב17 ומסתיים בסוף פרק כד. בתחילת הקטע ישנו קטע המסביר על החשיבות של לימוד מחכמים אחרים:
עליך להאזין ולהבין את דבריהם של חכמים אחרים, אבל את לבך (= מקום המחשבות שלך) תקדיש לדעתי, לדעת שאני מלמד אותך, דעת ה'.
על-פי רבי מאיר, הפסוק מתייחס אפילו לחכמים שהם רשעים: "רבי מאיר, היכי גמר תורה
מפומיה ד'אחר'? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן... אם דומה
הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר
ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש:
הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי
- "לדעתם" לא נאמר אלא "לדעתי". קשו קראי אהדדי! - לא קשיא: הא
בגדול, הא בקטן
"
(בבלי חגיגה טו ב). כלומר, מכיוון ששלמה המלך הרשה לעצמו ללמוד את דבריהם של חכמים אחרים,
שאינם בהכרח ישראליים או צדיקים, כדי לשלב את דבריהם בספרו, הרי שמותר לכל אדם לעשות אותו הדבר וללמוד דברי חכמה מאנשים שאינם צדיקים, ובלבד
שהוא אדם
גדול בדורו (כמו שלמה בדורו), שיש לו צורך ללמוד את דברי החכמה האלו כדי להביאם אל רשות הרבים. מותר לו
לשמוע את דברי החכמים האחרים - "הט אזנך ושמע דברי חכמים ", אך לא לתת להם להשפיע על ליבו. הלב צריך להיות מלא בדעת ה' - "ולבך תשית לדעתי ".
והוא ממשיך:
משלי כב18: "כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם
בְּבִטְנֶךָ, יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ
"
את דברי החכמים האחרים יש לשמור בבטן, כלומר מחוץ ללב; האדם צריך להבחין ולהפריד בין דברים שלמד מהחכמים הקשורים אל ה', לבין דברים שלמד מחכמים חיצוניים. יכונו יחדיו על שפתיך = עליך לשמור את דברי החכמים האחרים כך שתוכל לשלוף ולצטט אותם בקלות בשעת הצורך.
החכם מסביר לתלמידו, מדוע החליט שאפשר לחשוף אותו לחכמות חיצוניות:
משלי כב19: "לִהְיוֹת בה' מִבְטַחֶךָ, הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף אָתָּה
"
החכם מסביר לתלמידו, מדוע החליט שאפשר לחשוף אותו לחכמות חיצוניות: מכיוון שאתה בוטח בה', אין חשש שתושפע לרעה מהחכמים החיצוניים, ולכן החלטתי להודיע גם לך את דבריהם.
בהמשך מסביר החכם, שדברי החכמים החיצוניים הם כמו משרתים העוזרים להבין את חכמת האמת (פירוט).
הט אזנך שמע דברי חכמים - ללמוד תורה מחכם כל שהוא, ולבך תשית לדעתי - ואם רבך רשע, לא תלמוד ממעשיו" (רש"י).
הפירוש על פסוקים 18-19 הוא פירוש מקורי שבו ניסיתי להמשיך את הרעיון של פסוק 17.
2. לפי רוב המפרשים, פסוקים 18-19 מדברים על חכמת התורה, ומלמדים שיש לשמור אותה היטב בבטן וגם על השפתיים (ברגש וגם בדיבור), וכן שעיקר חכמת התורה הוא הבטחון בה'.
כי נעים יהיה לך לאחר זמן, אם תשמרם ותצפנם בבטנך, שלא תשכחם" (רש"י), "
כאשר כל דברי התורה יחדיו יהיו נכונים על שפתיך מבלי שגיאה ובלבול" (מצודת דוד).
2. ויש שפירשו
נעים = מתנועעים ומתנודדים: "כי אם
תשמרם בבטנך הם
נעים ונדים, כל עוד שלא תוכל להוציאם בשפתיך... אם יצאו מבטנך
אל שפתיך, להביעם בשפתי דעת, אז
ייכונו, לא יהיו נעים רק ימצאו כן ובסיס
"
(מלבי"ם).
-
בטן = מקום הרגשות המיידיים, שאינם נובעים ממחשבה; יש לשמור את דברי החכמים, לא רק בשכל אלא גם בבטן, באינטואיציה, כך שהם יהיו טבעיים ואוטומטיים עבורנו (ע"פ רמ"ד וואלי).
אני מודיעך שתבטח בה' ותעסוק בתורה, ולא תאמר 'איך אבטל ממלאכתי? ואיך אתפרנס?'" (רש"י), "
תבטח בה', אשר נתן חוקי החכמה, שהוא יודע סודם ואמיתתם, ואל תסתפק בהם מאומה" (מלבי"ם).
2. ויש שפירשו, שהבטחון בה' הוא
המטרה של לימוד התורה: "כוונתי בכל המוסרים אשר ערכתי לך - להגיע מהם אל הביטחון, כי כל המידות הטובות צריכות להגיע האדם אל היראה... והביטחון - מן המדרגות העליונות אשר ביראת חטא...
"
(רבי יונה), "ועיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בה'
"
(הגאון מווילנה).
רמ"ד וואלי פירש את המילה היום בשתי דרכים:
1. "בהיות מידת הביטחון כל-כך יקרה וחשובה, לפיכך...
חוזר להזהיר עליה בכאן, אצל האזהרה של שמירת דברי חכמים... אף-על-פי
שהודעתיו לך פעם אחרת, אני חוזר להודיעו לך גם בפעם הזאת
[היום],
מפני תועלתו הגדולה
".
2. "גם אמר
היום, לרמוז שלא יקוץ בבטחונו, אלא יתחזק בו
בכל יום ויום, שאם תבוא עליו צרה, יאמר בלב שלם ובפה מלא:
היום אני בוטח
בה' אלוקיי, כאילו ביטחונו חדש עימו בכל יום ויום, וכן בדוד הוא אומר
",
תהלים נו4: "יוֹם אִירָא, אֲנִי אֵלֶיךָ
אֶבְטָח
".