קוד: ביאור:משלי ל16 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי ל15-16: "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא
תִשְׂבַּעְנָה, אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן.
שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, אֶרֶץ
לֹא שָׂבְעָה מַּיִם וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן
"
- אותן בנות, שאינן שבעות לעולם, יגיעו בסוף לשאול (התאבדות) ועוצר רחם (עקרות), שתיית אלכוהול כמו ארץ אשר לא שבעה מים, וואנדאליזם והרס כמו אש אשר לא אמרה הון (די) -
/ ארבעה אמצעים יש לרשויות מוצצות-הדם לפגוע באזרחים: שאול (הוצאות להורג), עוצר רחם (אונס נשים), ארץ לא שבעה מים (גזל אוצרות טבע), ואש לא אמרה הון (שריפות והרס).
בין הארבע שאינן שבעות יש גם עוצר רחם:
1.
עוצר רחם = עצירת ההולדה, עקרוּת, כמו ב
בראשית כ18: "כִּי
עָצַר עָצֹר ה' בְּעַד כָּל
רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ
"
(מצודת ציון; וכן דעת מקרא פירוש ראשון). עקרוּת היא אחת המגפות הקיימות בכל דור ודור, "כמה נמצא אשר
נעצרה רחם האשה ולא תוליד בנים, והמה הולכים ערירים
"
(מצודת דוד), וכביכול היא אינה שבעה. גם האישה, שרחמה נעצרה, אינה שבעה מהולדה, ואומרת כל הזמן, כרחל ליעקב,
בראשית ל1: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי
".
פירוש זה מתאים ל
שמות כג25-26: "וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם,
וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת
מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ; לֹא תִהְיֶה
מְשַׁכֵּלָה
וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ, אֵת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא
": אם בני ישראל יעבדו את ה', הוא יסיר מהם את הקללות המנויות בפסוקים אלה - וביניהן קללת חוסר-המים, קללת העקרוּת, וקללת המוות (השאול).
- אולם, קשה לתאר את תופעת העקרוּת או את האישה העקרה כאישה האוכלת ואינה שבעה.
2.
עוצר רחם = "תאוות התשמיש שבאשה
"
(רמ"ד ואלי, וכן רש"י "תשמיש", וכן התרגום היווני "ארוס", וכן דעת מקרא פירוש שני);
עוצר מלשון חוזק והתגברות התאוה
(ר"ח ילון, "פרקי לשון", מובא בדעת מקרא), או מלשון עצירה -
הרחם של האשה
עוצרת ומחזיקה את הגבר אצלה כי אינה שבעה מיחסי-מין. והמסקנה המעשית לגבר היא, ש"לא יאמין לאהבת נשים ולפיתויין, כי היא אהבה התלויה בדבר למלאות תמיד את חסרונן, ומתוך ידיעתו ייזהר מריבוי התשמיש...
"
(רמ"ד ואלי).
פירוש זה מתאים למשל בדואי עממי הדומה מאד לפסוקנו: "ארבעה מא ישבעו מן ארבעה: אלעין מן אנדר, אלאד'ן מן אלח'כר, אלארד מן אלמטר, ולאנת'ה מן אד'כר
", כלומר: "ארבעה
לא ישבעו מארבעה - העין לא תשבע מראות; האוזן לא תשבע משמועות; האדמה לא תשבע מהמטרות (הגשמים); והאישה לא תשבע מהזכר (הגבר)
"
(מתוך:
המשל והפתגם כמשקפי התרבות הבדואית). ומעניין שבמקום "שאול" בפסוקנו, נמצאת "עין" במשל הבדואי, בהתאם להקבלה ב
משלי כז20: "שְׁאוֹל ואבדה[וַאֲבַדּוֹ]
לֹא תִשְׂבַּעְנָה,
וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה
" (פירוט).
- אולם, קשה לתאר תשוקה מינית במילה עוצר.
3. ייתכן שאפשר לשלב את פירושים 1 ו-2: עוצר רחם היא עצירת ההולדה באופן מלאכותי, ע"י אמצעי מניעה. אמצעי מניעה טבעיים היו ידועים לנשים גם בעת העתיקה; נשים שהשתוקקו לכך, יכלו לעצור את רחמן באופן טבעי כדי שיוכלו לקיים יחסי-מין בלי הגבלה.
4. המילה
רחם נזכרה בשירת ה"ניצחון" הדמיונית של אם סיסרא,
שופטים ה30: "הֲלֹא
יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שְׁלַל,
רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר
".
רחם שם הוא כינוי משפיל לאישה שבויה, הנאנסת על-ידי הגברים השובים. אם כך, ייתכן שהביטוי
עוצר רחם מציין כאן אונס המתבצע ע"י
העלוקות מהפסוק הקודם - רשויות השלטון הזר (אולי רמז ל"חוק הלילה הראשון").