חנוך בן ירד - מהתנ"ך ועד ימינו

קוד: חנוך בן ירד - מהתנ"ך ועד ימינו בתנ"ך

סוג: כלל_דמות

מאת: יונתן

אל: http://www.tsedek.com/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9A-%D7%93%D7%99%D7%9F-%D


חנוך
תוכן עניינים אוטומטי מקושר עמ'
- 1 -
1. חנוך לפי פשט המקרא: - 1 -
2. חנוך לפי מגילות קומראן: - 2 -
2.1. חנוך מספר חנוך: - 3 -
2.2. הקבלות בין ספר חנוך למגילות קומראן אחרות: - 4 -
2.3. חנוך מצוואות השבטים: - 5 -
2.4. חנוך מספר היובלים: - 6 -
1.1. לוחות הזמנים שקיבל חנוך: - 6 -
2. חנוך לפי מסורות עמים אחרים: - 7 -
2.1. חנוך לפי עמי קדם - 7 -
2.2. מסורת מקבילה במיתולוגיה ה מסופוטמית - 7 -
2.3. דמיון למיתולוגיה היוונית - 8 -
2.4. חנוך לפי השומרונים - 8 -
2.5. חנוך לפי הנצרות - 8 -
2.6. חנוך לפי הדת המניאכיסטית בבבל - 8 -
2.7. המשמעויות התורניות וההיסטוריות לאי-אחיזה במסורות חנוך: - 9 -
3. חנוך לפי ספרות חז"ל (ללא היכלות והזוהר): - 9 -
3.1. נקודות מספר חנוך הדומות לספרות חז"ל: - 10 -
3.1.1. סילוק חנוך וניצחון רבי עקיבא: - 11 -
3.1.2. הבדלים בלוח השנה לאחר סילוק חנוך מתפקידו: - 12 -
3.2. התייחסות הפרשנים לחנוך: - 13 -
3.3. התייחסות לחנוך במדרשי אגדה: - 14 -
4. חנוך לפי ספרות ההיכלות: - 15 -
5. סיכום ותרומת ספר חנוך להוכחת התורה: - 16 -
6. ביבליוגרפיה: - 16 -

1. חנוך לפי פשט המקרא:

האדם השביעי בסדר הדורות הנמנים ב'ספר תולדות אדם' (בראשית ה', 3-33), שעלה לשמיים בעודו חי - היחיד כמו אליהו הנביא, אך סיפורו ותיאור חייו קצר, מעין רב הנסתר על הגלוי. יתכן והתורה בחרה להשאיר רק הד מפעילותו ודרכו, כדי לא להודות בדברים כאלה, שאינם לפי רוח התורה, ולכן מגלה טפח ומכסה טפחיים. בהשוואת הפשט לאליהו התשבי, נראה שהפסוקים מתארים אדם הנבחר בדרכו ובדורו, ועלייתו השמיימה מהווה כ'העלאה בדרגה'.
• "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת"
כתוב על חנוך פעמיים פועל בצורת בניין כבד – 'התפעל': "ויתהלך". תיאור זה כתוב גם על נוח: "אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ" (בראשית ו'), וההקבלה מעלה כי שניהם היו צדיקים בדורם. כמו כן, בפועל זה צווה אברהם אבינו כעיקר רצון ודרך ה': "וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים ". מעניין לראות שבשני הפסוקים הללו מופיע גם השם התואר 'תמים', עובדה שמצביעה על גדולתו של נח הצדיק, לצד חנוך. פסוקים נוספים המחזקים את קדושת החיים במעבר לעולם האמת, יחד עם הפועל 'התהלך':
"להתהלך לפני אלוהים באור החיים" (תהילים נו' 14);
"אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תהילים קטז' 8).
• "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים"
מקביל ל: בראשית לז' 30, מב' 13, מלכים-א כ' 40.
מנגד, מקביל למיתה: תהילים לט' 14; קג' 16; משלי יב' 7; איוב ז' 21; ח' 22, ועוד.
• מעבר לעולם הנשמות:
אליהו בסערה השמיימה (מלכים-ב ב' 3, ה' 10).
תהילים מט' 15: "אך אלוהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני".
תהילים עג' 24-25: "ואחר כבוד תקחני..כלה שארי ולבבי..וחלקי אלוהים לעולם"

2. חנוך לפי מגילות קומראן:

ספר חנוך נמצא במערה 4 בשפה הארמית, ולכן ההנחה שנכתב תחילה בארמית. בספר מתואר חנוך ככוהן הראשון "רעותה ויקרה ויתאמר…יתבחר לכהן עלמין" (Q545 3, 5–6), וסופר הצדק שעלה לשמיים Q369 1, 9–10'4)), כדי ללמוד ממלאכי הפנים (היובלים ד, יז-כה).
חנוך הפך ברצון האל לחי לעד. נבחר ונלקח לשמים כדי לראות, לשמוע וללמוד קריאה וכתיבה מפי המלאכים. הוא מצווה בידי מוריו השמימיים לשוב לארץ כדי להנחיל בעל פה ובכתב לממשיכי דרכו הכוהנים את אשר למד בשמים. מוריו המלאכים מתארים בקצרה את קורות תלמידם בספר היובלים שנמצא בקומראן: 'חנוך אחר אשר למדנוהו…ששה יובלי שנים […{שב} לארץ אל תוך בני האדם ויעד על כולם… ויכתוב את כול… שמים ואת דרכי צבאם ואת החודשים… אשר לא ישגו הצדיקים'.
המילה אמת כמו המילה צדק הנזכרת בתכיפות במסורות הכוהניות, מתורגמת בארמית למילה קושטא, מילה הנקשרת כאמור לעיל לגן עדן ולמקום מושבו של חנוך, היושב ב'פרדס קושטא' או בגן הצדק והאמת, בנוסח חנוך הארמי שנמצא בקומראן ומקבילה בספר חנוך א פרק עו יג-עז, ד ופרקים קו, קז DSSSE vol. 1, p. 436 4Q209, 23:9 59. הקשר של קשט קיים גם ב משלי כב' כא'. במגילה החיצונית לבראשית Paradise of Justice באנגלית מתורגם המושג כמסופר על מתושלח הפונה 'לחנוך אבוהי למנדע מנה כולא בקושטא' (שורה 22) ירושלים או ציון נקראת עיר האמת (זכריה ח,ג) ועיר הצדק (ישעיה א כו).
הכוהן שמעון בן סירא) מה ט-נ; נ, א- לו): מתאר את הכהונה הגדולה מבית צדוק בצביון הרמוני אידיאלי ואת הנהגתה בלשון תהילה שאין דומה לה מסכם את דבריו בקריאה: "הודו לבוחר בבני צדוק לכהן כי לעולם חסדו" (שם נא, כט'). "מעט נוצר על הארץ כחנוך וגם הוא נלקח פנים" (בן סירא מט, יד) "חנוך נמצא תמים והתהלך עם יי ונלקח אות דעת לדור ודור" (שם, מד טז(.
ספר הענקים: "פרשגן לוחא תנינא די איגרתא... בכתב די חנוך ספר פרשא", פונים לחנוך בביטוי כבוד ויקר: "עלין מן קודם הדר יקרך די כל רזיא ידע אנתה...מלכות רבותכה לשני עלמיא" [לפני הדר כבודך שכל רזים יודע אתה ומאום לא יקשה ממך ומלכות גדולתך לשנות עולם]. כמו כן מתואר כסופר המפרש ופותר חלומות: "חלמא...לחנוך לספר פרשא ויפשור לנא חלמא".
המגילה חיצונית לבראשית: "וכד שמע מתושלח פתגמיא אלן רט לחנוך אבוהי למנדע מנה כל קושטא..רעותה ואזל לארקבת לפרוין ותמן אשכחה לחנוך אבוהי" [כאשר שמע מתושלח דברים אלה רץ לחנוך אביו לדעת ממנו הכל באמת... רצונו והלך לקצה הארץ לפרוין ושם מצא את חנוך אביו]. "הוא רחים ורעי אלהא" [אהוב ורצוי לאל]. מתוארת ישיבתו בגן עדן GenApoc.
תפילת אנוש: "וקינן דור רביעי ומהללאל בנו, ומהללאל דור חמישי וירד בנו, וירד דור שישי וחנוך בנו, חנוך דור שביעי".
צוואת עמרם: חנוך מכונה "כהן עלמין".

2.1. חנוך מספר חנוך:

חנוך כתב 366 ספרי מוסר שהועברו לכל העמים (חנוך ב', י' 9): "הכל אני יודע והכל כתבתי בספרים" (שם, יג' 12).
חנוך בן ירד מכונה 'כהן עלמין', השביעי מהדורות האדם הראשון, יתכן וגם הראשון שלא נברא מן העריות (כורח מציאות מיעוט המשפחות שהתרבו מהאדם הראשון). זכה להיות מכונה בפי האל: "איש וסופר צדק" (חנוך א' טו' 1) ועלה לשמיים בא' לחודש הראשון (ניסן) ב: "מקום ארונה לאמר בטבור הארץ" (חנוך ב' טז', ג' כג') שזה מיקום העיר ירושלים: גורן ארונה בימי דוד המלך (שמואל ב' כד', דברי הימים א' כא'), נחל ספרים משבעה קדושים: "עתה חנוך, את אשר אמרתי לך ואת אשר הבינות ואת אשר ראית בשמים ואת אשר ראית בארץ ואת אשר כתבת בספרים... ולקחת את הספרים אשר כתבת אתה... ונתת להם את הספרים הכתובים בידך וקראו והכירו אותי... ומסרו את הספרים הכתובים בידך בנים לבנים ודור לדור ומשפחה למשפחה... ובאחרית הדור ההוא אראה להם את הספרים הכתובים בידך ובידי אבותיך, ושומרי הארץ יראום לאנשי אמונים עושי רצוני אשר לא יקראו בשמי לשוא." והיה המורה והמחנך (מכאן מקור שמו) הראשון בעולם, שהעביר את ידע המלאכים לבני האדם: "החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך. הוא היה הראשון מבני אדם הילודים על הארץ אשר למד את הכתב את הדעת ואת החכמה. ויכתוב את אותות השמים לסדר חדשיהם בספר, למען ידעו בני אדם את עת השנים לסדרי חודש וחודש במספרם. "והחל כך כתיבתו: "ועתה אומר לכם בני אהבו צדק ולכו בו כי דרכי הצדק ראויים לאחז בהם.. ובקשתם ובחרתם לכם צדק". פתח בחוכמת וידע הזמנים. חלוקת הזמנים הגלויה כוללת חלוקות זמן רבעוניות נצחיות פוריות שהן: ארבע עונות השנה (מכונות במגילות: "קציר, קיץ, זרע ודשא"), שנים עשר שערים שהשמש זורחת בהם, ומקבילים למזלות ולחודשים. כמו כן חנוך לימד את כל בני האדם דרך מוסר, חוקים ומשפטים רבים, למשל חוק הייבום והחליצה (חוק זה אף מצוין שנלקח מחנוך במגילת צוואת בני יעקב).
בתקופה ההיא ירדו מלאכים מהשמיים, מכאן שמו אש אביו של חנוך – ירד. המלאכים, בראשם עשו חרם בהר אליו ירדו, על כן נקרא שמו הר החרמון.
יתכן שספר חנוך השפיע רבות על הספרות האפוקליפטית, ומהווה את החיבור הראשון שבו מתואר מסע בין גן עדן לגיהינום, מקום השכר והעונש של הנשמות (כ-עב').
בספרי חנוך והיובלים: הסוד הועבר בפדר"א מאדם ראשון לחנוך וממנו לנח, שם מלכיצדק, אברהם, יצחק ויעקב (מהדורת אברהם ברודא, ירושלים תשל"ג, פרק ז עמ' כד).
דברי מלאך הפנים על חנוך בן ירד הנאמרים למשה על הר סיני, מביעים זאת בקצרה: 'הוא הראשון מבני האדם אשר נולדו בארץ אשר למד ספר ומדע וחכמה… הוא החל לכתוב עדות ויעד לבני האדם בתולדות הארץ' (היובלים ד, יז-יח והשוו שם, כד). בנוסח המגילות נאמר: 'ויכתוב בספר אותות השמים כחוק חודשיהמה למען ידעו בני אדם תקופות השנים כחוקות לכול חודשיהמה. 'ראשון הוא כתב תעודה ויעד בבני אדם בדורות הארץ שבועות היובלים (, 213 DJD XIII 11. Q12. frag. 4).
חנוך מציין את מרידת הכוכבים, שתואמים ל"חורים השחורים" לפי הידע האסטרונומי היום.

2.2. הקבלות בין ספר חנוך למגילות קומראן אחרות:

הקטע מספר חנוך קטע דומה במגילת קומראן
פרק א' פסוק ה': כינוי מלאכים עירים. יובלים ד' טו'.
ב' 1: התבוננו אל כל המעשים אשר בשמים, איך לא ישנו את דרכיהם ואל המאורות אשר בשמים.. צוואת נפתלי ג' 2.
ז' 3: הענקים בן סירא טז' 7, חכמת שלמה יד' ו', ברוך ג' 26-28, חשמונאים ג' פרק ב' 4.
ח': שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל. מגילת המלחמה: שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל.
ט' 7: המלאך רפאל מורה על תפקידו של מרפא. טוביה ג' 14-16, יב' 14-15.
פרק יא': המלאכים הרעים מסמלים את הרשעים שבבני האדם יובלים ד',ה', צוואת ראובן ה'.
יט' 2: "ונשי המלאכים הממרים תהיינה לשעירים". חזון ברוך א' י' 8: סירנות ובנות לילית כשדים יושבי המדבר.
כ' 7: רמיאל מופקד על המתבדלים. חזון ברוך א' נה' 3: תפקידו של המלאך רמיאל.
מב' 1: "החכמה לא מצאה מקום לגור בו וינתן לה מקום מגורים בשמים". ברוך ג' 15. בן סירא כד' 4.
ס' 8: "אשר משם לוקח סבי, שביעי אחרי אדם". בן סירא מד' 16.
סא' 12: המלאכים נקראים רוחי אור. סרך היחד ג' 25.
סז' 8: "המים ההם יהיו בימים ההם למלכים ולשליטים ולרמים וליושבי הארץ" יוסף בן מתתיה מלחמות ז', ו', ג' 186
סט' 11: "חכמת שלמה א' 13-14:
עא' 2: "אור האש הזה היה מזהיר כברקת". שמות רבה לח' 8-9: היו מזהים יקנתון בברקת.
עב' 32: "והשנה היא שלוש מאות ששים וארבעה ימים בדיוק" ביובלים: ו' 32, ואילך.
פא' 1-2: בלוחות השמיים כתובים על המאורעות העתידים להתרחש יובלים ג' 10, ועוד מקומות בספר.
צא' 4: "ואל תגשו אל הישר בלב כפול ואל תתחברו אל אנשי לב כפול". בן סירא א' 28; ה' 14-15.
צב' 1: תורת החוכמה.. שופטת כל הארץ" חכמת שלמה ז' 22-23 (לא במגילות)
צח' 4: החטא לא נשלח על הארץ, כי אם האדם בנפשו ברא אותו. בן סירא טו' 11-16.
קו' 1-12: סיפור לידתו של נח: למך פונה למתושלח וזה לנח לפשר בנו - נח. מגילה חיצונית לבראשית, דף 2: סיפור לידתו של למך: למך פונה לאשתו לברר אם הבן נח אינו בן של מלאכים.
רזי חנוך, ד' 2: "ויראוני ים גדול מאוד, גדול מים הארץ ומלאכים עפים בכנפיהם". צוואת לוי ב' 7.
רזי חנוך, ד' 2: "באמצע השמיים ראיתי צבא מזוין עובד ה'". צוואת לוי ג' 3: ברקיע השני נמצאים כל כוחות הצבא שתפקידם לענוש את רוחות השקר ואת בליעל ביום הדין.

שימוש במונח (פתיחה ומשלי חנוך): בחירי צדק לשון חוזרת במגילת ההודיות
שימוש במונח: בחירי קודש סרך היחד ה' 20, ברית דמשק כ' 2.
שימוש במונח:בית היחד סרך היחד ט' 6, ברית דמשק נג' 6.

2.3. חנוך מצוואות השבטים:

אחד המקורות המעניינים במגילות קומראן הנוגעים לספר חנוך, הם קובץ צוואות בני יעקב, שחלקם מזכירים את ספרי חנוך, בנוגע לשמירת מצוות וחוקים מסוימים שהיו בתקופתם (טרם מתן תורה). להלן מספר דוגמאות:
צוואת ראובן ה', ו': דומה לספר חנוך פרק ו' פסוק ו', עם שוני כי לא המלאכים היו יוזמי החטא, אלא בנות האדם פיתו אותם.
צוואת שמעון הבן השני ליעקב וללאה, ה' 4: "ואנכי ראיתי בכתבי ספר חנוך כי בניכם ישחתו בזנות ויצרו לבני לוי בחרב".
צוואת לוי הבן השלישי ליעקב וללאה, י' 5: "כי הבית אשר בו יבחר יי ירושלם יקרא ככתוב בספר חנוך הצדיק"; יד' 1: "ועתה אחי ידעתי מספר חנוך כי בקץ העתים תפשעו ביי ותשאו ידיכם לכל-פשע ואחי יבושו בכם ותהיו ללעג לכל-הגוים".
צוואת זבלון הבן השישי ליעקב וללאה, ג' 4: "כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו".
צוואת דן הבן השביעי ליעקב ובן בלהה, ה' 6: "כי הכרתי בספר חנוך הצדיק כי השטן נשיאכם וכל-רוחות רשע ורהב יקשרו ויאריכו ימים אצל בני לוי ויפעלו למען החטיאם לפני אלהיהם".
צוואת נפתלי הבן השמיני ליעקב ובן בלהה, ד' 1: "ואת-כל-אלה הנני אומר לכם בני קראתי בספר חנוך אשר גם-אתם תסורו מאחרי יי ותלכו בכל-חטאת הגוים ותעשו כל-רשעת סדום".
צוואת בנימן הבן השנים עשר ליעקב ובן רחל, ט' 1: "ואחזה והנה גם-מעשים לא-טובים יהיו בכם כאשר דבר חנוך הצדיק כי זנות סדום תזנו ונשמדתם כמעט ותחדשו את-הוללותכם עם-הנשים ומלכות יי לא תשכן ביניכם כי חיש מהר יסירנה"; י' 7: "ואז תראו את-חנוך ואת-נח ואת-שם ואת-אברהם ואת-יצחק ואת-יעקב עומדים לימינו בשמחה".

2.4. חנוך מספר היובלים:

[שנה 491]
"(יט) וביובל העשתי עשר לקח לו ירד לאשה את בכה בת רצוצאל בת אחות אביו, בשבוע הרביעי ליובל הזה. (כ) ותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך. (כא) הוא היה הראשון מבני אדם הילודים על הארץ אשר למד את הכתב את הדעת ואת החכמה. (כב) ויכתוב את אותות השמים לסדר חדשיהם בספר, למען ידעו בני אדם את עת השנים לסדרי חודש וחודש במספרם. (כג) ויכתב בראשונה עדות, ויתן לבני אדם עדות על משפחות האדמה, וילמדם לדעת שבועי היובלים, ויודיעם את ימי השנים, ויערוך את החודשים, ואת שבתות השנה הואיל באר להם כאשר הראינו לו לדעת. (כד) ואת שכבר היה ואת אשר בוא יבוא באחרית הימים ראה בחלומו, את אשר יקרה את בני האדם לדורותיהם עד יום המשפט. (כה) את הכל ראה והבין וכתב בספר לעדות, וישם אותו לעדות על הארץ לכל בני האדם ולדורותיהם.
[שנה 582]
(כו) וביובל השנים עשר בשבוע השביעי לקח לו לאשה את עדני בת דניאל בת אחות אביו, ובשנה השישית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא את שמו מתושלח. (כז) ויהיה בקרב מלאכי אלוהים שש שנים, ויראוהו את כל אשר על הארץ ובשמים ממשלת השמש, ויכתוב הכל בספר. (כח) וישם עדות לענות בשומרים אשר חטאו בבנות האדם. (כט) כי המה החלו להתערב ולהטמא בבנות האדם, ויקם חנוך לעד בכולם. (ל) וילקח מתוך בני האדם, ונביא אותו אל גן העדן לכבוד ולתפארת. (לא) והנהו כותב פה בספר את פתשגן הדין ואת העונש לצמיתות, וכל רעת יוצאי חלצי בני האדם. (לב) ובעבורו הביא ה' את המבול על הארץ, כי הושם לאות לעד והוא יענה בכל זרע בני איש להזכיר את כל מעללי הדורות עד יום המשפט. (לג) ויקרב קטורת לה' לרצון על הר הנגב, כי בארבע מקומות בחר ה' על הארץ. (לד) הלא המה גן העדן, והר הקדם, וההר הזה אשר אתה עומד עליו היום הוא הר סיני, והר ציון אשר יקדש בבריאה החדשה לקדושת הארץ. (לה) בו תתקדש הארץ מכל אשמה ומכל טומאתה לעולם ועד".

2.5. לוחות הזמנים שקיבל חנוך:

מספר שנות חייו מקביל למספר ימי שנת השמש.
ראשון בעלי הספרייה במסורת הכוהנית הוא חנוך, שנלקח אל המלאכים כדי ללמוד מהם את חלוקת הזמן השמימי האסטרונומי ואת חלוקתו ללוח מקודש המתחלק לארבע תקופות ושנים עשר שערים/חודשים ולכפולותיהם בצבא השמים וגלגל המזלות: 'וארא בצאת כוכבי השמים ואספור את השערים אשר בהם יצאו ואכתוב את כל מוצאיהם כל אחד ואחד למספרם ולשמותיהם מהלכם ומעמדם ומועדיהם וחודשיהם כאשר הראני אוריאל המלאך הקדוש אשר איתי. הוא הראה כל דבר וכתבם לי גם שמותיהם כתב לי וחוקיהם וחברתם')חנוך א לג, ג-ד). בספר היובלים מלאך הפנים מתאר את תבניתו השמימית של הלוח, הרשומה על ספר: 'כי ידעתי אני ומעתה הנני מגידך ולא מלבי כי ספר כתוב לפניי ותינתן בלוחות השמים חלוקת הימים')היובלים ו, לה).
הזמן המקודש קשור בתבנית שמימית, מכונה 'מרכבות השמים' או 'לוח השמש'. לוח השבתות והמועדים מחושב וקבוע מראש בן 364 הימים, כאשר כל יום, בכל שנה, חוזר ליפול באותו היום בשבוע שהוא אותו התאריך בשנה. לוח זה מפורט בהרחבה בספר חנוך א (פרקים עב-פב) ובסיפור המבול בספר היובלים (פרק ו (בנוסח המגילות) 4 Q252), בראש מגילת מקצת מעשי התורה, ושימושו הריטואלי מתואר של סיפור המבול במגילת המקדש ומודגם במגילת המשמרות, בשירות עולת השבת ובמגילת המזמורים.
חלוקה הרבעונית של העונות/תקופות החודשים/השערים הימים/קצים, מצטרפת לחלוקה השביעונית, היא החלוקה לשבתות (52בשנה), מועדים (7בשנה, בשבעת החודשים הראשונים מניסן לתשרי), שנים (בשנה 364 ימים, כל שנה מתחלקת ל 52 שבועות/שבתות), שמיטות (מדי 7שנים) ויובלים (מדי 7 שבתות שנים) המצטרפים למחזורים משביתים מקודשים.

3. חנוך לפי מסורות עמים אחרים:

3.1. חנוך לפי עמי קדם

הספריות הקדומות ביותר בעולם העתיק היו במקדשים ובהן נאספו בידי הכוהנים כתבי קודש, לוחות אסטרונומיים, מיתוסים ותעודות משפטיות בזיקה לבתי מלוכה וכהונה. בשירים מספריית אשורבניפל מלך אשור, מציין המלך חובב הקריאה שלמד מהאלים במקדש ומחכמים קדמונים מלאכת סופרים וסודות התכונה ואומר שאף מלך לא קדם לו בלימוד מלאכת הסופרים, ואף כותב שכונן את כסא מלכותו בספריית מקדש נבו שם כתב הגיה ובדק את כל שנוצר על לוחות.

3.2. מסורת מקבילה במיתולוגיה המסופוטמית

מסורת מסופוטאמית מספרת על המלך השביעי בשורת מלכים שמלכו לפני המבול (שבעת מלכי שומר הקדומים), Enmeduranki מלך סיפר (עיר מרכז עבודת אל השמש), והחכם שלו Utuabzu. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב לפני האלים שמש ואדד, שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם. על החכם שלו, אותואבזו נשתמרו מסורות, שלפיהן "עלה לשמיים". נחשב לאביהם של המנחשים, גם כאבי תורתם וגם כאביהם ממש.
עליית חנוך לשמיים דומה לעליית אתנפשתם: האלים לקחוהו והושיבוהו ב"פי הנהרות" והעניקו לו חיי נצח (עלילת גיגמש, לוח יא', 196). פי הנהרות מוזכר באותו ההקשר גם בספר חנוך החבשי כאחד המקומות בו סיירו המלאכים עם חנוך במרחבי העולם.

3.3. דמיון למיתולוגיה היוונית

במיתולוגיה היוונית הרמס הוא המקביל לחנוך, אשר הביא לעולם את המדע ‏.‏ הקבלה נוספת אך פחות קרובה, ניתן למצוא בסיפורו של פרומתאוס, האדם שגנב את האש מן האלים והביאה לאנושות. פרומתאוס נענש על מעשהו ביסורי נצח.
תרגום השבעים לבראשית ה' 24: "וחנוך נשא חן לפני האל אחרי הולידו את מתושלח מאתיים שנה.. והיו ימי חנוך שלוש מאות ששים וחמש שנה. ונשא-חן חנוך לפני האל, ולא נמצא, כי העביר אותו האל".

3.4. חנוך לפי השומרונים

בתרגום השומרוני לתורה מתפרשת הלקיחה לשמים בזיקה לאלוהים בנוסח אחד':ואתהלך חנוך את האלוהים וליתו הלא אנסביתה אלהים', ובזיקה למלאכים בנוסח השני: 'ואתהלך חנוך עם האלוהים וליתו, הלא נסבתה מלאכיה' (התרגום השומרוני לתורה, מהדורת א' הטל, בראשית ה' 24).

3.5. חנוך לפי הנצרות

ספר חנוך נחשב מחשובי הספרים האפוקאליפטיקה מימי בית שני. ראשוני הנוצרים ראו בספר חנוך נבואה אמיתית, ועד המאה ה-3 לסה"נ נחשב הספר כאחד מכתבי הקודש, אבל לאחר מכן הופקע מקדושתו ונעשה אחד מהספרים החיצוניים, ונשמר במלואו רק בכנסייה ובתרגום החבשי.
פתיחת ספר חנוך מובאת באגרת יהודה (פס' יד') שבברית החדשה, ופסוק ו' באגרת מרמז על פרק י' בספר. לפי תיקון חוקרים, האיגרת הראשונה של פטרוס (ג' 19) מרמזת על ספר חנוך. האיגרת החיצונית של בר-נבא (טז' 5;ד' 3) מביאה מספרי חנוך (עט' 56-58).
יתכן והעובדה שחנוך, על פי המסורת, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו כביכול השמיימה.

3.6. חנוך לפי הדת המניאכיסטית בבבל

כיום בידינו מספר מס מני, מייסד הדת המניאכיסטית בבבל במאה ה-3 לספירה, חונך בילדותו בקרב כת האלכסאים, כת-נטבלים יהודית נוצרית, ששמה ללעג את עולם השדים הפרסי. כאשר החל מני להתנבא הוא הוריד את מעמדו של משה כנביא והדגיש את מעמדם של הדורות הראשונים לעולם ובהם אדם, חנוך, מתושלח ונח. שימת הדגש על שושלת צאצאי אדם שמה דגש על חשיבותם של אברהם, יצחק ויעקב על פני משה. מני מת בשנת 276. מאמיניו המשיכו לחיות בעיקר בעיר חירה שעל חורבותיה בנה עלי בן אבי טאלב את העיר כופה הדת המניכאית התפשטה בעיקר למרכז אסיה (טורקמניסטן) ונגזרות דואליסטיות שלה התקיימו בבלקן עד המאה ה- 15 ורות של ספר חנוך: ממגילות קומראן, תרגום השבעים, וחלק מזרמי הנצרות שבעיקרן האתיופים (געזי).

3.7. המשמעויות התורניות וההיסטוריות לאי-אחיזה במסורות חנוך:

ביקורת המקרא פיתחה גישה כפרנית (הסותרת כביכול את התורה משמיים), כאשר אחת הטענות המרכזיות של ביקורת המקרא היא שמכוון שלעמי קדם יש מסורות דומות של מיתולוגיות חוקים ומצוות, הקודמות לתורה, ומכוון שעמי קדם קודמים בזמנן למתן תורה, המסקנה המתבקשת היא שהתורה היא (חלילה) אוסף רישומים ממסורות עמי קדם (לכאורה, לפי שחזקת המקוריות נמצאת אצל הקדום יותר, והוא הנכון והצודק). 

והנה, במבט מאמין שחנוך אכן מסר מסורות על עצמו וחוקי מוסר ומצוות, הרי שאם נניח שכל אלו הם חלק מהתורה (לאחר הרחבתה), אזי במצב זה, דווקא מסורות עמי קדם, מחזקות את אמיתות התורה בהיסטורית העמים, ומוכיחה שהשפעתה של התורה (-מסורות חנוך) נפוצו ונשמרו בקרב עמים רבים. מענין שהדבר דומה גם לתקופתנו כיום, בה רוב העולם לקח מצוות מוסר וחוכמה מהתנ"ך, אך עם שיבושים (תוספות ומחיקות) והזנחת תורת משה על חוקיה ומצוותיה, ואינם מכירים בעם ישראל כעם הנבחר.

4. חנוך לפי ספרות חז"ל (ללא היכלות והזוהר):

"כל השביעיים חביבים" (פסיקתא דר"כ, הוצאת באבער, דף קנד'קנה'), ובעוד מקורות, נאמר גם בהקשרו של חנוך, בהיותו דור שביעי מהבריאה.
ספרי תואמים לספרות חז"ל מסורות ובשניהם תיאורים שמימיים רבים: תיאורי העולם הבא, הפרדס, גן עדן של מעלה. ב'ספר הישר' ובספר היובלים יש תיאור דומה לחיו של חנוך. בספר היובלים יש תיאורים דומים על חטא המלאכים בבנות האדם. בז'אנר הספרות הפרושית, ספרות ההיכלות של רבי ישמעאל, מצויים הקבלות רבות לספר חנוך בפרט, ולמגילות קומראן בכלל. הכתיבה על עבודת המלאכים, שמותיהם, שירתם ועוד.
על פי מדרש אחר, חנוך היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן, המדרש המצביע על כך כי חסידי אומות העולם יורשים גן עדן: "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי."

4.1. נקודות מספר חנוך הדומות לספרות חז"ל:


המקור והקטע בספר חנוך המדרש והקטע הדומה בספרות חז"ל
פרק ו' פסוק ג': מדרש אבכיר בילקוט שמעוני בראשית רמז מד': שני מלאכים שמחזי ועזאל קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות. הם חשבו שיוכיחו לקב"ה שאין להם יצר הרע, אך כשלו.
פרק ז' פסוק א': וילמדו אותם להכין סמים זהר א' נח, א'.
ח': שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל. קבלה: שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל.
ט' 4: "ופחת את המדבר אשר בדדואל" משנה יומא ו' 8: בית חידודו. תרגום יונתן ויקרא טז 21-22.
יג' 7: מי דן הוא אחד מנחלי המים תחת החרמון שמהם נוצר הירדן. קדמוניות היהודים ה' ג' א' 178: הירדן הקטן.
לב' 3: עץ החיים ועץ הדעת מוצגים לחנוך. זהר פרשת בשלח חלק ב' דף נה 1: נאמר בשם ספר חנוך כי הקב"ה הראה לחנוך את עץ החיים "ואת העץ עליו צוה אדם" – כלומר עץ הדעת.
לב' 4: "ופריו כאשכולות גפן נחמדים". בראשית רבה טו' 7: ר' יהודה סבור שהעץ היה גפן.
לז' ב': אדון הרוחות. חשמונאים ב' ג' 24: כנ"ל.
ס' 7-8: "ושני יצורים נפלאים יהיו נפרדים ביום ההוא: אחד נקבה ושמו לויתן לשכן בתהום הים, על מעינות המים. ואחד זכר ושמו בהמות, הממלא בחזזהו את המדבר הגדול הנקרא דנדאן ממזרח לגן.." בבלי בבא בתרא עד' ב': סרס הקב"ה את הזכרים והרג את הנקבות.
עב' 37: השמש והירח שווים במידותיהם. בבלי חולין ס' ב': השמש והירח נבראו בגודל שווה, אולם אחרי כן הירח נתמעט.
קו' 2: כאשר נוח נולד ופקח את עיניו הבית האיר כשמש. שמות רבא א' 20: סיפור דומה על לידת משה רבינו.
רזי חנוך, ג' 1: "וישאוני אל הרקיע הראשון ויניחוני שם". חגיגה יב' ב': רקיע וילון.
רזי חנוך, ז' 1: "ויניחוני ברקיע השני". חגיגה יב' ב': רקיע סתם.
רזי חנוך, ח' 1: "ויעלוני אל הרקיע השלישי". חגיגה יב' ב': רקיע שחקים.
רזי חנוך, ח' 3: "ועץ החיים במקום ההוא אשר בו ינוח אלוקים בבואו לגן והעץ ההוא אין לספר על ריחו הטוב ביותר". מסכת היכלות ה' 172: "מיום שגרש הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון מגן עדן היתה שכינה שרויה על כרוב תחת עץ החיים".
רזי חנוך, יא' 1: "ויביאוני אל הרקיע הרביעי". חגיגה יב' ב': רקיע זבול.
רזי חנוך, יד' 2: "וכאשר הוא יוצא משערי מערב, לוקחים ארבעה מלאכים את כתרו ומביאים אותו אל ה' והשמש מסובב את מרכבתו ויורד בלי אור ומשיבים לו את הכתר בשערי מזרח". פרקי ר' אליעזר ו': השמש רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן.
רזי חנוך, יח' 1: "וישאוני אל הרקיע החמישי". חגיגה יב' ב': רקיע מעון.
רזי חנוך, יט' 1: "וישאוני אל הרקיע השישי". חגיגה יב' ב': רקיע מכון.
רזי חנוך, יט' 4: "ומלאכים אחדים.. ומלאכים אחרים". חגיגה יב' ב': ברקיע השביעי, ערבות, ישנם כמה מיני מלאכים.
רזי חנוך, כ' 3: "וכל צבא השמיים עומדים במעלות במעלות ומשתחוים לפני ה'". רמב"ם, הלכות יסודי התורה ב'.
רזי חנוך, כד' 1: "ויקרא לי ה' ויניחני לשמאלו ליד גבריאל ואשתחוה לה'". פרקי ר' אליעזר ו', מסכת היכלות ה' 172: מחנהו של גבריאל נמצא משמאל לאלוהים.
רזי חנוך, כט' 3: "מן האבנים הוצאתי אש גדולה ומן האבנים עשיתי את כל הצבאות חסרי גוף ואת כל צבאות הכוכבים ואת הכוכבים, השרפים והאופנים ואת כל אלה הוצאתי מן האש". פרקי דר' אליעזר ד'; בראשית רבא ג' 8: דעת ר' יוחנן שהמלאכים נבראו ביום שני או בחמישי. פסיקתא דרב כהנא פסקא א': המלאכים נבראו מהאש.
רזי חנוך, ל' 8: ברסה הארוכה של התרגום היוונית שם האדם הוא נוטריקון של ארבע רוחות השמיים. מדרש תנחומא פקודי ג'; תרגום יונתן בראשית ב' 7.
מנגד, יתכן שמאחר וחנוך היה דמות מוערצת לחוג כוהני, שבמגילות קומראן הם בני צדוק הכוהנים, שאולי הם הצדוקים – הזרם המתנגד לפרושים, הפרושים פירשו אותו באופן שלילי, נידו אותו מתפקידו והענישו אותו קשות:

4.1.1. סילוק חנוך וניצחון רבי עקיבא:

יש לעיין ברקע בסנהדרין לח ע"ב, ואז לעבור למדרש על ארבעה תנאים שנכנסו לשדה (חגיגה יד':, טו'.), בו חנוך-מטטרון קיבל את העונש החמור ביותר שניתן אי פעם (בגמרא): שישים פולסא דנורא, מכיוון שאחד מהארבעה (אלישע בן אבויה) השתגע לאחר שראה את מטטרון יושב וכותב ספרים, כיוון וחשב בטעות כי ישנם חלילה יש "שתי רשויות המה?" בשמיים, כאשר המנצח, הוא מנהיג הפרושים בתקופה החדשה, בתיאור ולשון השמורה במשנה יומא ז', ד' ובתפילת מוסף של יום כיפור לתיאור הכוהן הגדול ביום הכיפורים היוצא בשלום מן הקודש, ובכך יתכן ומרומזת הכוונה שהחליף את הנבחר - חנוך לשמש את הקב"ה, המתואר כמי ש'קשר כתרים לראשו" (לקונו), הכתר שהיה שמור עד אז רק למטטרון, ו"כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (סינופסיס, סעיפים 16-17), הוא שהקדוש ברוך שאהבו וחיבבו יותר מכל בני מרומים.
חטאו של חנוך מספרות זו: לאחר כל התכונות הנוספות הניתנות למטטרון, הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי (§20), שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור (§13) ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם (§16). הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן" (§15(. יתכן ואילו הביאו את רבי עקיבא והתנאים, להרחיק את חנוך מקרבה לגדולת הקב"ה, ולהרחיק אפשרות שעדיין ניתן להבין כי יתכנו שתי רשויות בשמיים.
להלן השוואה באירועים בין חנוך לרבי עקיבא:
חנוך רבי עקיבא
גיבור מסורת כוהנית עתיקה גיבור ללא ייחוס - גר
מייסד תורה שבכתב לפני תורת משה מגדולי תורה שבעל פה לאחר תורת משה
השר הממונה על הפרדס עד כניסת רבי עקיבא המנצח בפרדס מבין ארבעה תנאים וחנוך מסתלק מתפקידו, ויושב במתיבתא דרקיע
הביא ספרים משמיים הביא מסורות שירת מלאכים משמיים (היכלות רבתי, ס' 106)
הביא סודות ורזים מעולם המלאכים מגלה נסתרות (אבות רבי נתן, נוסח ב' יב')
בעל האותות וכותב האותיות "קושר כתרים לאותיות" (מנחות כט')
מציין את א' בניסן לראש השנה מציין את א' בתשרי לראש השנה
מביא את לוחות השמיים והזמנים במחזוריות מתמטית קבועה ומעגלית דורש את סדר עיבור החודשים ומעבר חודשים רצופים
ספר עיקרי במגילות קומראן המצוטט במגילות רבות אחרות דורש שהקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין י')
זוכה למראות אלוהים בהיכלות "האל...שהוא נעלם מעיני כל הבריות ונסתר ממלאכי השרת נגלה לו רבי עקיבא"; "וכל יקר ראתה עינו – זה רבי עקיבא" (פסיקתא דרב כהנא, פסקה ד')

4.1.2. הבדלים בלוח השנה לאחר סילוק חנוך מתפקידו:

הדחת הסופר הכותב, חנוך מטטרון, בעל מסורת הלוח של הזמן המקודש, יתכן וגם קשורה ליכולתו של רבי עקיבא לעבר שנים רצופות - "רבי עקיבא עיבר שנים זו אחר זו" (סנהדרין יב'), ולדרוש על הפסוק: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג'), "בין בזמנן ובין שלא בזמנן" (משנה ראש השנה ב' ט', בבלי כה').

תאריך הנידוי של חנוך ע"י רבי עקיבא, גם מסמל את השוני בין הקווים השונים של מסורת חנוך למסורת חז"ל: הזמן המקודש לפי חנוך, המקרא ושאר מגילות קומראן, הוא לוח השמש שתחילתו בא' בניסן (ראש השנה המקראי), ואילו חנוך נענש בראש חודש תשרי (דיוס בכפייה היוונית בימי בית שני), שנקבע לראש השנה בהלכה.
המקום המקודש וזכות שושלתית מקודשת המצויה במוקד מסורת לוח השמש, חנוך נזכר כמי שנהרג בידי האל בראש השנה, בא' תשרי – לא בד"ו ראש השנה.

4.2. התייחסות הפרשנים לחנוך:

{כב} וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
אונקלוס וְהַלִּיךְ חֲנוֹךְ בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת מְתוּשֶׁלַח תְּלַת מְאָה שְׁנִין וְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן.
תרגום יונתן: וּפְלַח חֲנוֹךְ בִּקְשׁוֹט קֳדָם יְיָ בָּתַר דְאוֹלִיד יַת מְתוּשֶׁלַח תְּלַת מְאָה שְׁנִין וְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן.
רש"י ויתהלך חנוך. (ח) צדיק היה, וקל (ס"א וקבל) בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו (שם כה, א.), וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו.
שפתי חכמים (ח): ר"ל כיון דכתיב ויתהלך חנוך את האלהים, א"כ היה צדיק ולמה מת קודם זמנו, אלא שקל בדעתו היה וכו'.
אבן עזרא חנוך בן ירד: נכתב עליו ויתהלך חנוך את האלהים כטעם אחרי ה' אלהיכם תלכו וכן כתוב על נח את האלהים התהלך נח. ויש מפרשים התהלך נח כמו הרגיל.
ספורנו ויתהלך חנוך את האלהים: התהלך בדרכיו להיטיב לזולתו בצדקה ותוכחת.
הנציב: "כך היה רגיל להיות דבוק ושקוע באהבת ה'.. פעם אחד היה מתבודד ומשקיע עצמו באהבת ה' עד שהגיע לעלות לרקיע"
חתם סופר: "התהלך והתבודד בחדרי חדרים ופירש מדרכי העולם עד שנעשה מלאך, אך אין זה חפץ ה' ית' אלא להתערב בין הבריות ולהשיב בים מעון כאברהם אבינו"; "הוא עצמו הלך בדרך הטוב, אך לבני דורו לא דאג.. לכן.. נשכח מן הלב לא השאיר מי שילך בעקבותיו. בל אברהם, שדאג גם לזולתו, גם זכרונו חי וקים לעולם."
{כג} וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה
רבינו בחיי: "היו כל ימי חייו שס"ה שנים כמנין ימות החמה, לא פחות ולא יותר, כי הצדיק הזה ידע והשיג מהלך השמש וכוחותיו העצומים והכיר בחכמתו כי יש סיבה עליונה על הכל ונדבק בה. וכבר הודעתיך למעלה כי יש מאורות למאורות וכלן נמשכים מן האור העליון אשר הצדיק הזה זכה אליו, וזהו שהזכיר בו לשון 'ויהי' מה שלא תמצא בדורות הראשונים שלא הזכיר באחד מהם אלא 'ויהיו', כדי לרמוז שנתעלה באור העליון שכתוב בו: יהי אור ויהי אור, ומצינו גם במשה ע"ה כלשון הזה, הוא שכתוב: ויהי משה בהר, ומזה זכה לאור התורה שנתנה על ידו וזכה לקרון עור פנים, והבן זה"
{כד} וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים:
אונקלוס: וְהַלִּיךְ חֲנוֹךְ בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ וְלַיְתוֹהִי אֲרֵי (לָא) אֲמֵית יָתֵהּ יְיָ.
יונתן: וּפְלַח חֲנוֹךְ בְּקוּשְׁטָא קֳדָם יְיָ וְהָא לֵיתוֹהִי עִם דַיְירֵי אַרְעָא אֲרוּם אִתְנְגִיד וְסַלִיק לִרְקִיעָא בְּמֵימַר קָדָם יְיָ וּקְרָא שְׁמֵיהּ מִיטַטְרוֹן סַפְרָא רַבָּא.
רש"י כי לקח אותו: לפני זמנו, כמו הנני לוקח ממך את מחמד עיניך (יחזקאל כד, כז.).
אבן עזרא 'כי לקח אותו אלהים': מת וכן קח נא את נפשי. הנני לוקח ממך את מחמד עיניך ואחר כך פירש מה היה ותמת אשתו וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה. ולא וימת. והטעם אשר כתוב בדברי אסף ואחר כבוד תקחני. וכן במזמור בני קרח אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה. והמשכיל יבין.
רד"ק: "ויתהלך, כמו: אר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מח' מט'), כלומר שם כל חשקו באהבת האל והתעסק בחוכמות והכיר את בוראו משהגיע לחמש וששים שנה, אף על פי כן התעסק עוד בפריה ורביה באותן שלוש מאות שנה שחיה אחר כן שהחל להתעסק בחכמות ולהשתדל באהבת האל עד שמאס הגוף, לפיכך סלקו האל בחצי ימיו. וזהו שאמר: ואיננו כי לקח אותו אלהים, אמר ואיננו כי לא חלה ולא כאב בעת מיתתו ולא עלה בדעת בני דורו שימות בחצי ימיו אלא יאריך כמו האחרים הדומים לו, ולא הרגישו עד שמת. זהו שאמר ואיננו. ואמר לקח אותו אלוהים, כלומר לקח נפשו והעלה אותה אל העליונים, וכן: ואחר כבוד תקחני (תהילים עג' כד'), כי יקחני סלה (תהילים מט' טז'. ונפש הרשע לא יקח אותה אלוהים אלא תרד שאול מטה. ואין כן הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד' טז')"
רש"ר הירש: "גם חכמינו נחלקו בהערכת אופיו של חנוך (בראשית אבה כה' א'), - אף על פי שמילים אלו נאמרו על נח, והן מציינות שם את מעלתו הגדולה. אולם, התבודדות והתנזרות מבני אדם אינה דרך יהודית"
הכוזרי: "אמנם רוצה היה להגיע למעלת חנוך, שנאמר בו: ויתהלך חנוך את האלוהים, או למדרגת אליהו, להפנות מעסקי העולם הזה ולהתייחד עם חברת מלאכים, שאז לא היה חש ביחידות ובבדידות, כי היה מוצא לו צות המלאכים, ולהפך! מצטער היה להמצא ברב עם, כי תחסר לו בתוכם ראית מלכות השמים, שעמה אינו צריך לא למאכל וללא למשתה. אכן לאנשים אשר כאלה ראויה הבדידות הגמורה, - גדולה מזאת! הללו מתאוים למות, כי כבר הגיעו למדרגה אשר אין מדרגה למעלה ממנה שיקוו לעלות אליה."

4.3. התייחסות לחנוך במדרשי אגדה:

רש"י מביא מסורות בפירושו על בראשית ה' כד': "ויתהלך חנוך- צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו [וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו: כי לקח אותו – לפני זמנו] ".
במדרש אגדה, מהדורת ש' בובר, וילנא תרנ"ד, על בראשית פרק ה ד"ה ויתהלך חנוך, נזכר דוקא חנוך מביא לוח השמש במסורת הכוהנית בזיקה לסוד העיבור המאפיין את הלוח הירחי ממסורת חכמים: "ויתהלך חנוך את האלוהים, עם המלאכים הלך שלוש מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור תקופות ומזלות וחכמות רבות…"שם עמ' כג. בילקוט שמעוני פרק ה על הפסוק 'זה ספר תולדות אדם' נאמר: הקב"ה עיבר את השנה ואחר כך מסר לאדם הראשון שנאמר זה ספר תולדות אדם. אדם הראשון מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור… חנוך מסר לנוח ועיבר את השנה.
מדרש אגדה על בראשית ה כד": 'ואיננו כי לקח אותו אלהים ", "לפי שהיה צדיק הקב"ה לקחו מבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרון". וכן על זה הדרך מדרש אותיות דרבי עקיבא אות א.
במדרש במדבר רבה (פרשה יב, ד"ה להקים את המשכן): "בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן, ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן, והוא משכן הנער ששמו מטטרון שבו מקריב נשמותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותן".
פסיקתא דרב כהנא– מהדורת י' תאודור וח' אלבק, ירושלים תשכ"ה, עמ' 238: חנוך] אינו נכתב בתוך טימוסן [ספרם] של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים…חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו…אמר ר' איבו בראש השנה דנו בשעה שהוא דן כל באי עולם …"(פסיקתא דרב כהנא, מהד' מנדלבוים, פרשה כג, כל השביעין חביבין).

5. חנוך לפי ספרות ההיכלות:

ספרות היכלות הינה ספרות כוהנית, התואמת לספרות קומראן, הטוענת לכהונת בני צדוק. המסורת כינתה את עצמה "יורדי המרכבה", ומכונה בשמות רבים.
הספר מספר את כיצד זכה חנוך לחיי נצח כברייה שמימית המכונה מטטרון, היושבת בפתח ההיכל השביעי, בפרדס, וכותבת עדות וזיכרון, ומחוננת בשיעורים קוסמיים וביופי והדר שמימיים שאין מושלם. הקבלות רבות נראות בין חנוך לכוהן הגדול, לצד הכרובים והמרכבה.
"אמר ר' ישמעאל, אמר לי מטטרון מלאך שר הפנים, כשלקחני הברוך הוא מן בני דור המבול העלני בכנפי רוח שכינה לרקיע העליון והכניסני לתוך פלטורין גדולים שברום ערבות רקיע ששם כיסא הכבוד של שכינה ומרכבה... והעמידני לשמש כל יום ויום את כיסא הכבוד." (סינופסיס לספרות ההיכלות).
מלבד ספר היכלות, מטטרון מופיע גם בחלקים רבים אחרים של מסורת המרכבה וההיכלות, ובכולם הוא מדריך של החכמים שמבקרים בשמים ומלאך חשוב בהיררכיה השמימית.
ספר הזוהר מסביר שחנוך קיבל את עונשו החמור כיוון שלא עמד כאשר נכנס אלישע בן אבויה, ומשכך יש לו אשמה, שכך התיאור בסינופסיס לספרות ההיכלות:
"בתחלה הייתי יושב על כיסא כבוד גדול בפתח היכל שביעי ודנתי את כל בני מרומים... וכיון שבא אחד להסתכל בצפיית המרכבה ונתן עיניו בי... כשראה אותי שאני יושב כיסא כמלך ומלאכי השרת היו עומדים כעבדים, באותה שעה פתח את פיו ואמר ודאי שתי רשויות בשמים... באותה שעה בא ענפיאל ה' השר הנכבד... משליחות של הברוך הוא והכני ששים פולסאות של אור והעמידני על רגלי"
שיאו וגדולתו המתוארת של מטטרון בספרות היכלות, עולה וכופרת בספר חנוך שבמסורת וברוח מגילות קומראן, עד שנראה זו הסיבה להענשתו: ניתנו לו תכונות נוספות, הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי (§20), שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור (§13), ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם (§16). הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן" (§15).

6. סיכום ותרומת ספר חנוך להוכחת התורה:

• הוכחה כי חוקים דומים המצויים בעמי קדם קודם לתורת משה ודומים לתורה, נתנו מה' עוד טרם מתן תורה - תשובה גדולי לחוקרי המקרא/ביקורת המקרא.
• חשיבותו של חנוך, כשמו כן הוא (פירוש המילה 'חנוך' –חינוך), בעולם העתיק ולהיום.
• חקר לוחות זמני הקודש ומעגלי השנה ממקורות כתבי קודש.
• התנגדות של הפרושים ל'חנוך' ולכהונה מבית צדוק, שיתכן והצדוקים הם קבוצה שניסו לשמר חלק ממסורותיהם ואת שמם.
• פירוש וטעמי מצוות לפי ספר חנוך, למשל: שעיר לעזאזל, קורבנות.
• חנוך מציין את מרידת הכוכבים, שהם ה"חורים השחורים" בידע האסטרונומי היום.

7. ביבליוגרפיה:

• מבוא ותרגום ספר חנוך, כהנה
• תרגום ופירושים לספר חנוך, פרופ' א.ש. הרטום
• חנוך וספר מאתר 'דעת': http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1191
• מטטרון מאתר ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%98%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9F
• אנציקלופדיה מקראית למקרא, ערך 'חנוך'
• פירוש 'עולם התנ"ך' על המקרא
• מגילות קומראן, מהדורה דיגיטלית מאונ' עברית
• פרופ' רחל אליאור על חנוך: http://pluto.huji.ac.il/~mselio/enoch.pdf
http://pluto.huji.ac.il/~mselio/elior-scholem_memorial_vol_I.pdf
http://pluto.huji.ac.il/~mselio/mahshevet-22-pp-3-52-elior.pdf

תגובות