חרף = ירה

קוד: חרף = ירה בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אביתר כהן

אל:

לשורש חרף כמה משמעויות שקשורות זה בזה
חורף = עונת הגשמים / היורה / מטר (להמטיר)
חרף = ירה / זרק / סקל / השליך
חרף = קילל / גידף   {אולי קשור ל: ירה – יריקה? בדרך כלל הקללה באה עם יריקה}    

קלס (חרפה) כנראה שיכול של סקל

רגם (אבן)
רגימת אבנים – יריה / זריקה / סקילה
לרגם יש גם משמעות של קללה (בערבית)

באוגריתית : רגם = דיבר / סיפר   (מזכיר את תרגום בעברית)
וכנראה גם קללה בהקבלה ללחישה (לחש-כישוף-קללה): " רגם עץ ולחשת אבן "

גם בעברית אנחנו משתמשים בביטוי " ירה את דבריו" (דיבר מהר)

רגם קשור לרקם (רוק – rock ) = סלע / אבן

בזק – עניינו בין השאר אבן וגם ספירה (יש קשר בין סיפור / דיבור לספירה)
שמואל א יא8: "ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף"

לדעתי העיר בזק = אבן בהן / אבן הגדולה (אגודל),
לכך רומז הפסוק:
שופטים א7: "ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני
כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים ויביאהו ירושלם וימת שם"

--
בראשית ח22: "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו"
עמוס ג15:      "והכיתי בית החרף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם ה' "
דברים יא14:   "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך"
הושע ו3:        "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ"

שמות יט13:   "לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר"
שופטים ה18: "זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה"   (השליך נפשו מנגד)

שמואל א יז25: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה.."
תהלים מד14:  "תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו"

נחמיה ז23-24:   בני בצי שלש מאות עשרים וארבעה. בני חריף מאה שנים עשר.
עזרא ב17-18:    בני בצי שלש מאות עשרים ושלשה. בני יורה מאה ושנים עשר.

ראו עוד תמרים - יהודה זיו --
עוד בעניין:
קללה              (בראשית יב3: "ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה")
ארירה / מארה   (בראשית ט25: "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו")
קבה              (במדבר כג8: "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' ")
חרף             (שמואל א יז25: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה..")
חסד (חרפה)   (ויקרא כ17: "ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא..")
גדף               (תהלים מד17: "מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם")
 
אותי מעניין הקשר בין חסד לגדף לשניהם יש גם משמעות של כנף (?)
איוב לט13:   "כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה "
יחזקאל יז3: "ואמרת כה אמר אדני ה' הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה.."

לפי אבן שושן: גדף בארמית נוצה, אבל נראה לי שלמעשה כנף.. בדומה לגף / אגף (גפיים)
חסד פירושו גם בור (באר, גוב) ולבן (בור = בורית = סבון = נקיון = טוהר = לבן)
לבן עניינו גם לבנה = אבן = רגם..

ראו מאמרי על: חסידה = ציפור לבנה

תגובות