קוד: ברכת אברהם וברכת רבקה בתנ"ך
סוג: הבדלים1
מאת: עדי לנדאו (שאלה); אראל (תשובה)
אל: כפית ה'תשס"ב ניסן-תמוז
ולכם ודאי שמעתם על דסי רבינוביץ' ז"ל. בין השאר, היא גם בוגרת של התיכון בו אני לומדת. בשנה בה היתה חולה הגיעה דסי להרקדה של ראש חודש אדר בבית-הספר. המנהלת דאז, ברוריה סמט, לימדה את כולם שיר ורקדו אותו במעגל גדול של כל הבנות. מאז, כך מספרים, זו מסורת בנוה-חנה: ריקוד "ויברכוה" בראש חודש אדר. מילות השיר מקורן ב
בראשית כד60: "וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו
"
- הברכה שמקבלת רבקה בעזבה את ביתה להינשא ליצחק.
לרגל חודש אדר השקעתי קצת מחשבה במילות השיר, ושמתי לב שמילים דומות נאמרות לאברהם אבינו בסוף פרשת העקידה,
בראשית כב17: "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו
".
לא מצאתי בתנ"ך (בעזרת קונקורדנציה) ברכה דומה לאלו, מכאן שאלו ביטויים יחידאיים בתנ"ך.
השאלה שלי היא מה הקשר בין שתי הברכות?
השוואה קצרה בין שתי הברכות מדגישה את השאלה:
|
בראשית כ"ב |
בראשית כ"ד |
|
|
וירש זרעך את שער איביו |
וירש זרעך את שער שנאיו |
לשון |
|
נצחון הצאצאים על איביהם |
נצחון הצאצאים על שנאיהם |
משמעות |
|
אברהם |
רבקה |
המבֹרך |
|
מלאך ה' (פס' טו) |
אחיה ואמהּ (עפ"י פס' נה) |
המבָרך |
|
לאחר נס הצלת יצחק מעקדה |
כשעוזבת את הבית להנשא עם יצחק - בן אברהם |
הסיטואציה |
|
ברכת ריבוי צאצאים |
ברכת ריבוי צאצאים (פרשנים רבים מדגישים: ממנה ולא מאישה אחרת) |
שאר תוכן הברכה |
מלבד הברכה הניתנת, קשה למצוא דמיון בין שני העניינים. השינוי במלים: 'שנאיו-איביו' גם הוא מעלה תמיהה. שימו לב גם שזו ברכת הזרע לאישה - דבר מיוחד למדי בתנ"ך. פרשנים רבים מזכירים את הקשר בין הברכות, אך לא אמרו לגביו דברים שעזרו לי להבין מה הקשר בין שני העניינים.
אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי ולהציע פתרונות.
עדי.
אראל (תשובה חלקית):
אויביו" ובברכת המשפחה לרבקה נאמר "
שונאיו".
קומה ה', ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך": האויבים כבר מקובצים למלחמה, וכשיקום ה' הם יפוצו ויתפזרו; והשונאים אינם מקובצים למלחמה, רק שומרים שנאה בלב, והם לא יתחילו כלל להכין צבא מלחמה, אלא ינוסו מייד.
וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ, וְרַבּוּ שׂנְאַי שָׁקֶר": האויבים רוצים לפגוע בחיים, אבל השונאים לא.
אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר, שׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ עָיִן": האויב איבתו גלויה והוא שמח בגלוי כשקורה רע לאויבו, לכן אמר: "
אל ישמחו לי". והשונא הוא בלב, ואינו שמח בגלוי, רק קורצים בעיניהם זה לזה, לכן אמר: "
אל יקרצו עין".
כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ": האויבים הומים, כלומר - עושים מהומות, מתאספים בהמוניהם כדי להילחם; השונאים לא עושים מהומות כי הם לא רוצים להילחם - הם רק מתגאים ומתנשאים.
שונאיו".
אויביו". וגם בברכת יעקב ליהודה (בראשית מט8) נאמר "
ידך בעורף אויביך".
מאה שערים". עקב כך, הפלשתים התחילו לקנא בו ואף שנאו אותו, כמו שכתוב (בראשית כו27): "
ויאמר אליהם יצחק: מדוע באתם אליי; ואתם שנאתם אותי, ותשלחוני מאיתכם?!". בהתאם למה שכתבנו למעלה, יצחק לא נלחם בשונאיו אלא עזב אותם לנפשם, וכשבאו אליו להשלים איתו אף כרת עמם ברית-שלום.