סיפורים מבראשית - מקץ

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

סיפורים מבראשית – מקץ

בפרשתנו יוסף מועלה מהכלא, פותר את חלומות פרעה ועולה לגדולה כמשנה למלך. בהמשך, אחיו באים לשבור שבר במצרים ויוסף מתזז אותם כהוגן. לא ברור לגמרי האם הוא מנסה להעניש אותם או להעמידם בניסיון, לראות האם הם מתחרטים והאם שינו את דרכם.

שני נושאים מרכזיים כאן בעיניי: חלומות, חלימתם או פתירתם – היכן עוד הם מופיעים בספרות? או עלייה לגדולה – היכן היא מופיעה? והטוב ביותר הוא שילוב בין השניים – עליה לגדולה בעקבות חלום, ממש כמו בסיפור יוסף.

לחלופין, אפשר להתייחס לנקמה באחים, או העמדתם בניסיון, או כל נושא אחר שאתם מוצאים בפרשה.

תרומתי: בכבלי השכחה (1945) - מסתבר כי רופא חדש בבית חולים לחולי נפש (גרגורי פק) הינו מטורף בעצמו וחולה שכחה. סרט זה ידוע במיוחד בזכות סצנת החלום שעוצבה על ידי סלבדור דאלי בסגנון הסוריאליזם. כן תזכר בסרט הופעתו של השחקן מייקל צ'כוב (אחיינו של המחזאי אנטון צ'כוב) בדמות הפסיכאטר הזקן. (מתוך ויקיפדיה).

 

והפעם, התכתבות מעניינת:

 

גאולה: נזכרתי בסיפורו של יוסף בן מתתיהו ב"מלחמות היהודים" שבו הוא חזה בחלומו שהמצביא אספסינוס יעלה לגדולה ויהיה קיסר רומי. אספסינוס התייחס לחלומו של יוסף שהיה היחידי שנשאר בחיים מבין קבוצת לוחמים שהתאבדו - בספקנות, אך משהגיעה הבשורה מרומי הוא שינה את יחסו לבן מתתיהו ובנו, טיטוס, שנשאר לפקד על המלחמה במרד אחריו (אספסינוס כמובן שב לרומי) אף הוא התייחס ליוסף בן מתתיהו בכבוד גדול. והנה לנו יוסף שני שחלם חלומות על גדולה שהתגשמו, אלא שיוסף זה פנה נגד אחיו ונתפס כבוגד. ועם זאת, נזכור לו את חסד ספריו שהותירו בידינו מידע אמין לרוב על תקופות סוערות והרות גורל בתולדות עמנו.

 

חגי: תודה גאולה, מרתק! אוסיף כי לפני כשבועיים נעשה בהולצר ספרים משפט פומבי ליוסף בן מתיתיהו, עם יוסף עצמו, סנגור, קטגור ושופט. השאלה שנשאלה היא - נביא או בוגד? הסנגור, שניסה לטעון שהוא נביא, הביא בין היתר כמה מחלומותיו שהתגשמו. ממש יוסף השני, פותר החלומות. בסוף נערכה הצבעה בין המשתתפים והנה תוצאותיה: מי חושב שיוסף הוא בוגד? 0. מי חושב שיוסף הוא נביא? 0. אז אולי הוא בכל זאת לא נביא, אך דומני שגם אין לדון אותו לחומרה כבוגד, בסך הכול הוא הציל את עורו באופן שלא פגע באף אחד, ולעומת זאת תרומתו לעם היהודי בספריו לא תסולא בפז!

 

גאולה: תודה על דבריך המעניינים, חגי. בתור מפקד המרד בגליל לכניעתו של יוסף בן מתתיהו לרומאים ותמיכתו בהם כנגד "הקנאים" היתה משמעות מורלית חשובה (מעבר לכך שיתכן שהוא מסר להם מידע שסייע להם בלחימה). אין ספק שהרומאים השתמשו בו כדי להמס את לבות אחיו והוא ידע על כך והסכים עם זאת. אם איני טועה הוא מספר בספרו על מקרים שבהם פנה לאחיו בדברים וקרא להם להיכנע (אם אני טועה, אנא תקן אותי, קראתי את ספרו לפני שנים רבות). אני רואה בו בוגד, אך איני "כועסת" עליו. לא הייתי בנעליו והוא תרם תרומה אדירה להיסטוריוגרפיה של עמנו.

 

חגי: במשפט שנערך אכן נאמר שהוא עמד בירושלים והטיף לעם להיכנע, ובנקודה הזו השוו אותו שם לירמיהו, שגם הוכיח את העם להיכנע ובוודאי לא נתפש היום כבוגד (בזמנו כנראה שכן). כמו כן הוא חזה במדויק את מספר הימים שעירו תעמוד עד שתיפול. וכן ניצל בניסים בכמה מקרים. אם בוגד או לא, זה יכריע כל אדם לעצמו, אך בוודאי שהיה דמות מעניינת וייחודית.

 

גאולה: מסכימה איתך, חגי. שהיה אדם מרתק. העם היהודי הפסיד אולי מצביא חשוב, אך הרוויח היסטוריון דגול. זאת ועוד, גם המצביא היהודי הדגול ביותר לא יכול היה להביס את הרומאים באותה תקופה.

 

חגי: מסכים איתך לגמרי. הוא היה איש חכם ובעיניי החליט החלטה נכונה, במה הייתה מועילה התאבדותו? זה היה רק עניין של כבוד, ולא אסטרטגיה. ובמבט לאחור בוודאי שאם נשאל מה הועיל יותר לעם ישראל, אז הישארותו בחיים הועילה יותר, ואם הייתי יכול לחזור אחורה הייתי ממליץ לו לעשות בדיוק מה שעשה!

 

גאולה: לא מסכימה עם כל מילה שלך במקרה הזה, חגי, שכן לא הייתי ממליצה לו לנאום בפני אחיו על כניעה ובוודאי שלא הייתי ממליצה לו לבשר בשורות משמחות לאספסינוס, אך בכל הנוגע לכתיבת ספריו - אני מצטרפת אליך בהתלהבות.

 

חגי: כמו שאמרתי, גם ירמיה הטיף לכניעה ומעריצים אותו על כך, אם זו הייתה דעתו - שהתבררה כנכונה - זכותו לומר אותה. וגדולתו היא שלמרות שחשב כך התגייס להיות מצביא, כדעת הרוב. וכן, בשורות טובות לאספסיאנוס בישר גם רבי יוחנן בן זכאי, ואין איש המגנה אותו על כך. "תן לי את יבנה וחכמיה", כזכור, הוא אמר אח"כ. אבל לגיטימי לא להסכים על כל הנקודות.

 

רבקה: יש חלומות רבים בתנ"ך. מסרים מובאים אל אנשים בחלום, ידוע חלומו של יעקב בבית אל. כמו כן ידוע חלומו של שלמה בגבעון, בקשותיו מאלוהים וקיום ההבטחות. ה' היה נגלה בעיקר לנביאים בצורות שונות, אחת הצורות הוא התגלות בחלום.

עולה בדעתי כעת השורות הקשות של משורר השואה יצחק כצנלסון "חלום חלמתי.......מין תחושה חזקה על העם היהודי שאיננו עוד", כשכתב שיר זה עדיין לא ידע עד כמה תחושתו הייתה קרובה לאמת. הוא מת בגיטו ורשה לפני המרד הגדול.

התרגשתי מאד בהתוודעות יוסף אל אחיו, הוא סולח להם ונותן להם מקלט ותנאים טובים, המשפט הבנאלי "דם הוא לא מים" כנראה נכון. יוסף מתגלה כאן בכל גדולתו, בעיניי.

 

לי-את: ראשית חגי אוהבת את השרשור השבועי הזה שלך.

שנית, זוכרת סצנת חלום כמדומני באחד מסרטיו של אלמדובר בו הגיבור מוצא עצמו קטן ומטייל על גוף ענק של אשה... מישהו יכול להזכיר לי מאיפה בדיוק. פשוט זוכרת שהקטע מקסים. ומאז שחגי העלה את סיפור החלומות מנסה לנבור במוחי ולחבר את הנקודות ולא מצליחה.

 

גאולה: אולי החלום הזה הופיע בסרט "דבר אליה"? אולי ב"הכל אודות אמא?". אני לא זוכרת, אך מנסה לירות באפלה.

 

לי-את: חושבת שזה היה בדבר אליה

אבל לא סגורה על זה

לפחות שמחה שאת יודעת על מה אני מדברת ושאני בכיוון.

 

חגי: תודה לי-את, אני כמעט בטוח שזה בדבר אליה, אכן (יש לי את הסרט בבית), וזו אכן סצינה בלתי נשכחת.