ויתרם תאכל חית השדה

מאת: מורה לתורה משה דין

אל: daian1 @ 013.net

מאת מורה לתורה משה דין

אברהם אבינו היה מרחם על כל נפש חי על החיות שלו ועל הבהמות שלו על כן הבהמיות של אברהם עמדה במבחן כי גם בהיותו זקן בן מאה שנה התעוררה גבורתו וזכר את מצוות פרו ורבו כשבא על שרה בת התשעים שנה 

יש להותיר אוכל לחיות השדה כי ערומים הם

בראשית ג1: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה"
שמות כג11: "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ"
ישעיהו נח7: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:"

והלא חיות השדה ערומים הם על כן יש להותיר להם ממאכל ביתך אם זה נותר כל דבר מאכל או שאריות בשר לחתולים או לכלבים או לכל חיה אחרת אשר עשה אותה יהוה

 מורה לתורה משה דין