מאת: חגי הופר
אל: hoffer1 @ netvision.net.il
נכתב ב: 22:36:10 07.02.2010, כתוספת/תגובה ל: ירמיהו ו
השחתה, אם כך, יכולה להיות בפה והריהי כחרב לכל דבר ועניין. אל יראה לנו מוזר הביטוי המטאפורי, שכן התנ"ך רגיל בו. לכן גם אם יאמר לנו אדם, למשל, שהוא מרגיש ערום, בעוד הוא לבוש, אל נביט בו בעין רעה, אלא נפתח הבנה לסוג כזה של דיבור. אלה הדברים הרוחניים, גם אם הם מתייחסים לגוף, וכדי לבטא אותם אין דרך אחרת מאשר הביטוי המושאל.
ואם כך, זהו כנארה גם מה שמתכוון הכתוב -
ישעיהו א4: "הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור"
אף כי יש כתובים שבהם המשמעות הישירה היא יותר הגיונית, כמו -
ישעיהו נד16: "הן אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל" (פירוט)
ולפעמים שתי האפשרויות תיתכנה, כמו -
ירמיהו ב30: "לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית"
וישנו גם תיאור מופלא של תחושה, שהיום הייינו מכנים אותה פסיכיאטרית, של קלקול גופני, שהוא בעצם תחושה נפשית -
דניאל י8: "ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח".