"והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו"

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

נכתב ב: 13:25:54  29.12.2015, כתוספת/תגובה ל: עמוס ו

עמוס ו:

"ח נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּנַפְשׁוֹ, נְאֻם-יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת-גְּאוֹן יַעֲקֹב, וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי; וְהִסְגַּרְתִּי, עִיר וּמְלֹאָהּ.  ט וְהָיָה, אִם-יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד--וָמֵתוּ.  י וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ, לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן-הַבַּיִת".

 

הסבר יפה שמצאתי:

אלכסנדר רופא, מלאכים במקרא, עמ' 129-130:

"שניים הם הקשיים המפריעים עדיין להבנת עניינה של הפסקה הנזכרת בספר עמוס.

האחד הוא שבפס' 8 במילים "והסגרתי עיר ומלואה" נראה כאילו המדובר על הסגרה לאויב, כפי רוב שימושיו של פועל זה בתנ"ך, ואילו בהמשך, בתמונה המקברית של הוצאת פגרים מן הבתים , מסתבר שהצרה לא הייתה אלא מגפה נוראה שהשתוללה בתוך העיר . הקושי האחר הוא המאמר בפס' 9: "והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו"; ולא ברור האם עשרה אנשים בבית אחד מעט הם או הרבה. כלומר, המספר עשרה כאן אינו נותן כל הבנה על היקפו של האסון, הוא מספר סתום, שאינו מסייע לנו בהבנת העניין אלא מקשה עליו.

אולם שני הקשיים יחדיו מתבררים אם אנו משווים הנה קטע מהמנון לנרגל, אלוהי הדבר במסופוטמיה, בו כתוב:

...

כלומר: "דברו מחלה אנשים, מחליש אנשים/ דברו, במהלכו למעלה, מחלה את הארץ/ דברו, בלכתו למטה, מפזר את הארץ/ מטה ילך, את הארץ ילהט/ דברו, יום (אשר יש) חמישה בבית – חמישה יוציא/ נרגל הגיבור, יום (אשר יש) עשרה בבית – עשרה יוציא"... [בהערה מפנה ללוח 69 K]

בהמנון המתאר את כוחו הנורא של אל הדבר משתמשים אפוא בניסוח זה כדי להמחיש שאת כולם לוקח לו נרגל , והמספרים חמישה ועשרה אינם לא מספרים למיעוט ולא מספרים לרוב, אלא מספרים המדגימים שנרגל "מוציא את כל אשר ימצא".

תגובות