יצר החיים ויצר המוות - בראי הפסיכולוגיה

קוד: יצר החיים ויצר המוות - בראי הפסיכולוגיה בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

בספר משלי החמה אומרת: 

משלי ח36: "וחטאי חמס נפשו כל משנאי אהבו מות"

ובכך מאפיינת נטייה אנושית ששמה אהבת מוות. 

לעומתה יש את אהבת החיים הבריאה, כמו בפסוק אחר: 

משלי יב28: "בארח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות"

והן מועמדות זו מול זו בפסוק: 

דברים ל15: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"

החיים מקושרים ליצר המין הבריא בפסוק:

קהלת ט9: "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש"

וכן ניתן ללמוד על כך מההשוואה בין שני פסוקים דומים:

משלי ח35: "כי מצאי מצאי חיים ויפק רצון מה'"

משלי יח22: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'".

שתי הנטיות האלה ידועות בספרות הפסיכולוגית:
בספר "פסיכולוגיה חברתית" של האוניסרסיטה הפתוחה, כרך ג', עמ' 229, נכתב כך:
"זיגמונד פרויד סבר שבאדם טבועים מלידה שני יצרים מנוגדים: יצר החיים, שאותו כינה 'ארוס', כשמו של אל האהבה מן המיתולוגיה היוונית, ויצר המוות – 'תנטוס' – על שם אל המוות. יצר החיים ממוקד בהנאה, בתשוקה מינית וברבייה, והוא מעורר את האדם לשמור על עצמו ולהתחדש; ואילו יצר המוות מבטא רצון עז לברוח מן הקשיים והמתח הכרוכים בחיים, כשהבריחה הסופית היא אל המוות... יצר המוות מעורר אפוא דחפים של הרס עצמי והוא עלול להביא את האדם לפגוע בעצמו (להתאבד במקרים קיצוניים) או לפתח מחלה, פיזית או נפשית.
פרויד סבר שהתוקפנות נובעת מאותו יצר מוות".

דברים אלה מובאים בפתיחת הפרק המוקדש לתוקפנות.

תגובות