"ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע
" (קהלת ג16).
בחיים צריך איזונים. מול הדין באים הרחמים. נאמר, כי אלוהים חשב לברוא את העולם בדין, אך ראה שהוא לא יתקיים, אז ברא אותו ברחמים. אך גם ללא דין לחלוטין אי-אפשר, שאז יהיה תוהו-ובוהו, הפקרות. 'חסד' הוא גם מילה חיובית, אך גם מילה שלילית במקורות ולא בכדי. כך גם באדם, יש לו אב ואם, שמציינים דין ורחמים בהקבלה ורק בשילובם של שני אלה הוא נוצר ומתחנך. ושמעתי את הדעה, כי גם בדתות זה כך - הנצרות היא מטריאלית, האסלאם פטריארכלי והיהדות משלבת בין השניים. אף כי לדעתי בכל דת יש משני יסודות אלה ברמות משתנות. על-כל-פנים לכן הפסוק אומר, כי במקום המשפט שמה הרשע ולא רק זה שבא לדין, אלא אף ממקום הדיינים עצמם. כן אנו מכירים את מידת לפנים משורת הדין. יקוב הדין את ההר - זו היא מידת האכזריות במידה רבה.