על "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי?" מאת שלמה זנד

קוד: על "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי?" מאת שלמה זנד בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

מתי ואיך חדלתי להיות יהודי?/ ביקורת מאת חגי הופר

לאחר שקראתי את ספרו של פרופ' שלמה זנד "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" וגם כתבתי עליו, לקחתי את שני ספרי ההמשך שלו – "מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל?", ו-"מתי ואיך חדלתי להיות יהודי?" (כנרת ז"ב, 2013). מכיוון שהאחרון הוא דק יותר וגם קליל יותר התחלתי לקרוא דווקא בו ולהלן רשמיי.

 

המיוחד בספר הזה שאת ההגות שלו המחבר מסמיך לאירועים שונים שקרו לו בחייו. אמנה כמה מהם.

למשל, אישה צרפתייה שאלה אותו מדוע צרפתי אתיאיסט אינו נחשב נוצרי בעוד יהודי חילוני נחשב כיהודי לכל דבר. הוא השיב לה תשובה ארוכה, שהסתיימה ביחס לשואה, אך הרגיש בעצמו שתשובתו חסרה. כאן הוא שואל איזה תוכן יהודי יש ליהודי החילוני ופונה לדיון בגניוס היהודי – נכון שמרקס, פרויד ואיינשטיין היו גאונים יהודים, אך אין שום דבר יהודי ב"קפיטל" של מרקס, לא בפסיכואנליזה של פרויד ולא בתורת היחסות של איינשטיין. אולי זה לא מקרה שכולם יהודים – שכן היהודים פנו תמיד לעולם הרוח ועתה ניתנה בפניהם ההזדמנות להוכיח את כישוריהם בעולם הכללי, אומר המחבר – אבל תוכן הגותם הוא לגמרי לא יהודי. ואם כך הוא לא מוסיף לו דבר לעיצוב זהותו כיהודי חילוני. כמוהם מונה המחבר אף מספר יהודים נוספים שהצטיינו בתחומם. במאמר מוסגר אומר, כי אני כן זיהיתי השפעה של ההגות היהודית הענפה על פרויד, למשל ברעיון "יצר הרע" שלה, וגם כתבתי על כך, אך נראה שאת עיקר טיעונו של זנד כאן אפשר לקבל. בפרק אחר הוא אף יצדד באמירתו של ה"חזון איש" שאמר לבן-גוריון בשיחה הידועה, כי היהדות הדתית היא העגלה המלאה ואילו זו החילונית היא העגלה הריקה. לא שהיא ריקה מתרבות העולם, אלא מתוכן יהודי אמיתי.

 

ושוב, בפרק אחר, המחבר מספר על פעם שנאלץ לקרוא את ההגדה של פסח בפני קהל דוברי אנגלית. בנסיעה חזרה לביתו בתו שאלה אותו כמה שאלות וסיימה בהפצצה – מסופר כי אלוהים הרג את בכורי מצרים, האם גם את הילדים הקטנים? לא נכתב מה המחבר ענה לה, אבל כן מתחיל דיון ארוך באי-המוסריות הבסיסית של המסורת היהודית, למרות שרבים מנסים להציג אותה לרוב כמוסרית. כבר בהמשך ההגדה מופיע הכתוב הבעייתי "שפוך חמתך על כל הגויים", דבר ששימש מדרבני-אנטישמיות רבים, והמחבר לא מבין יהודים חילוניים שלא משמיטים זאת. ודוגמאות כאלה יש לרוב. אבל גם הכתובים שנראים מוסריים מאוד בעצם מתגלים כלא כאלה. למשל הכתוב – "ואהבת לרעך כמוך", אלא שלפי הרמב"ם – וכן לפי הקשרו – הוא מדבר על אהבה ליהודי בלבד, "בן עמך". גם הגר מובן כמתייהד בלבד, שהרי את שבעת העממים חיסלו ובפלישתים נלחמו (כאן מתעלם המחבר מהיותם גופים מדיניים ולא רק דתיים). אלא שכאן אין אני מקבל את דבריו. נכון שבמסורת היהודית יש הרבה דברים צורמים, אך יש גם הרבה ערכים יפים. למשל הכתוב שהביא – "ואהבת לרעך כמוך", הרי איני חייב לקבל, כחילוני, את פרשנות הרמב"ם ואני יכול להבין את הפסוק בצורה הכללית, כמכוון לכל אדם, כפי שהוא אכן הובן בנצרות. כנ"ל לגבי הגרים וכך גם לגבי שאר הערכים הטובים שברצוני לשמר.

 

דוגמא שלישית – המחבר מספר על "תקרית" שהייתה לו בשדה התעופה, עת הפנו נוסעת ערבייה לתשאול וחקירה רק בגלל היותה ערבייה והדבר גרם לו אי-נוחות כצופה בדבר. והרי זו שגרת החיים של הערבים בשדה התעופה ובכלל, אומר המחבר. לכן יהודי היום הוא קודם כל לא-ערבי. כך שפלסטינאית הנישאת לערבי-ישראלי אינה יכולה להתאזרח בארצנו, לעומת רוסי או רוסייה גויים שכן יכולים. שוב עולה פה הבעיה שהמחבר התייחס אליה ארוכות בספרו הראשון – של הגדרת המדינה כ"יהודית ודמוקרטית". כאן כבר עולה הצד הפוליטי שבכתיבתו והגם שדברים רבים שהוא מעלה צורמים ודורשים תיקון, איני חושב שהדבר אמור לשנות הגדרה עצמית של מישהו כיהודי. המחבר משווה את הגדרת היהדות במדינה להגדרת הלאומיות במדינות אחרות, כדוגמת צרפת ובריטניה, ואכן מצליח לגלות שוני. אך מה לעשות ומצב היהודים בעולם תמיד דרש יחס מיוחד? זו נראית לי תוצאה היסטורית מתבקשת. וראוי גם לציין ששאלת היות הציונות גזענות או לא עלתה כבר באו"ם, כשתחילה אכן הגדירו אותה ככזו, אך מאוחר יותר בוטלה החלטה זו.

 

ברוח הבחירות הממשמשות ובאות אוכל למקם את המחבר על המפה הפוליטית כמצביע חד"ש (כלומר, הפעם, המפלגה הערבית המאוחדת), אפילו לא מר"ץ. בשבילי זה קיצוני מדי, אך לאחוז או לחצי האחוז היהודים המצביעים למפלגה זו דבריו בודאי יסברו את האוזן. כשסיפרתי לידיד חרדי שלי על הספר הזה במהלך דיון שניהלנו הוא הצדיק את המחבר וטען שאינו מבין חילוני המשמר רק חלק קטן מהיהדות. אני לא הסכמתי, כמובן, אך אני גם חושב שאפשר להבין את ההבנה שהוא גילה, שהרי יש הרבה מן המשותף בשני הקצוות הקיצוניים בכל דיון.

אולם גם אם לא מסכימים עם זנד, יש הרבה מה ללמוד מדבריו. במצב הפוליטי במדינה יש הרבה מה לתקן – אלא שדעתי כי לתקן אין פירושו לשפוך את התינוק עם המים. וכן הגדרת החילוניות במדינה היא בעייתית מאוד, ונראה שלא רבים מקדישים לה מחשבה מספיקה. אלא שבנקודה זו אני אישית חושב שהתנועה שלה אני קורא "היהדות המתחדשת" ועליה אני משתדל לכתוב מציעה התחלה של פתרון, כלומר הגדרת זהות יהודית-חילונית פוזיטיבית. אפשר להסכים עם גישה זו ואפשר שלא להסכים, אך רצוי להכירה ואף לזכותה ביחס. – ממש אותו דבר שאני אומר על ספרו של זנד עצמו.

 

שורה תחתונה: מעלה נקודות מעניינות וחשובות מאוד, הראויות ליחס.

 

 

 


תגובות