על "לקרוא מחדש את התנ"ך", מאת אליה ליבוביץ

קוד: על "לקרוא מחדש את התנ"ך", מאת אליה ליבוביץ בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

לקרוא מחדש את התנ"ך/ ביקורת מאת חגי הופר

הספר החדש "לקרוא מחדש את התנ"ך" מאת פרופ' לפיזיקה אליה ליבוביץ (ידיעות, 2016) מבטיח למצוא תיאורים תנ"כיים של מונחים מודרניים, כפי שנכתב על גב הספר:

 

"מונחים רבים שהם כיום חלק טבעי של השפה היו מחוץ לעולמו של הסופר המקראי. כך למשל גלקסיה ודנ"א לא היו ידועים בתקופה הקדומה ומשום כך אינם חלק מהשפה התנ"כית. לעומת זאת, תופעות אנושיות רבות המוכרות כיום במינוח מודרני, כמו תת הכרה, פרנויה, כריזמה או אחריות מיניסטריאלית היו בוודאי מוכרות גם בעידן העתיק. מובן שהמינוח המקצועי לא היה אז בשימוש, אך התופעות שהולידו את המונחים האלה היו מוכרות לבעלי עין בוחנת גם בעולם העתיק והן אכן מהוות, יחד עם תופעות אנושיות רבות אחרות, מושאם ונושאם של סיפורי תנ"ך לא מעטים.

 

מסיבה זו, כך עולה מבין פרקיו של לקרוא מחדש את התנ"ך, התנ"ך מלא בתובנות שאינן דתיות בעליל. בתוך סיפורי תנ"ך לא קשה למצוא מחשבות ואמירות בתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה, מדעי הרוח והחברה, ואפילו את רעיון האתיאיזם, צריך רק לדעת לאתר אותם. חלק מתובנות חילוניות מובהקות כאלה הוכרו בעולם המערבי רק בעת החדשה".

 

מסיבה זו הזדרזתי לרכוש אותו. אך גיליתי שאת ההבטחה הזו הוא אינו מקיים.

כותרת המשנה אף היא מבטיחה: "כתבים אתיאיסטיים בתורה בנביאים ובכתובים", ואף היא כמעט שלא מקיימת. ובמעט שהיא כן מקיימת התוצאה לא מספיק טובה. אתן דוגמא.

ליבוביץ (שהוא הבן של ישעיהו ליבוביץ הגדול) דן בעשרת הדיברות, ובקשר לדיברה הראשונה הוא אומר, כי נאמר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא נאמר כאן "בורא שמיים וארץ". מכאן מסיק ליבוביץ כי לפי עשרת הדיברות ה' הוא לא בורא העולם. מסקנה קצת מרחיקת לכת, שלא עומדת בכללי הלוגיקה הבסיסיים ביותר, למותר לציין. אז זה הכתב האתיאיסטי שמצאת בתנ"ך? ובכן, איך לומר, זה לא מעניין מספיק.

ולא שחסרים דיונים במסורת היהודית אודות הפן הזה של הדיברה הזו. נוהגים, למשל, להבחין דרכה בין שני הוגים – ריה"ל והרמב"ם, כשריה"ל מדגיש את הסיפא שלה "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כדי להדגיש שה' הוא קודם כל אלוהי ההיסטוריה, שהונכח במעמד הר סיני ובחר בישראל, ואילו הרמב"ם מדגיש את הרישא – "אנכי ה' אלהיך", ברצותו להדגיש את האלוהים הפילוסופי, הנלמד מתוך עיון מעמיק והוא אוניברסאלי בטבעו.

אך כל זה לא בא לידי ביטוי אצל ליבוביץ, ומה שנאמר – כבר אמרתי – לא רציני.

 

מה בכל זאת יש כאן? ניכר בליבוביץ שהוא אקדמאי משכיל, זה ניכר באופן המלומד שבו כתוב הספר. אך גם כאן המעלה הופכת לדעתי למגרעה, כי כאשר עוסקים בעניינים שברוח רצוי שתהיה איזושהי לחלוחית של חיות וזו קצת חסרה.

 

לכן, לסיכום, התאכזבתי מהספר ואני חושב שהוא מחטיא את מטרתו. אך אציין כי זו רק התרשמותי האישית ויתכן שאחרים ימצאו בו עניין, הוא מנסה לחדש, וזו כבר מעלה.

 

תגובות