צפניה א - הכל כולל הכל

קוד: מבנה צפניה א בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל: כפית ה'תשס"ב אלול

בפסוק הראשון של הנבואה (צפניה א2) הוא אומר: "אסוף אסף כל מעל פני האדמה, נאום ה'". ובהמשך הנבואה הוא מפרט את המילה "כל" - הוא עובר על כל העולם בצורה מסודרת, ומסביר שה"כל" כולל ממש הכל:

• בפסוק א3 הוא עובר על העולם בחלוקה ביולוגית, מבפנים החוצה:  אסף אדם ו בהמה, אסף עוף השמים ו דגי הים, וה מכשלות את הרשעים; - לפי המפרשים "המכשלות" הם צבא-השמים (שהרשעים עובדים אותם).

• בפסוקים א3-א4 הוא עובר על המעגל הפנימי (האדם) בחלוקה גיאוגרפית, מבחוץ פנימה: ...והכרתי את האדם מעל פני האדמה, נאום ה'. ונטיתי ידי על יהודה, ועל כל יושבי ירושלים; והכרתי מן המקום הזה... (בית המקדש)

• בפסוקים א4-א6 הוא עובר על המעגל הפנימי (המקום הזה) בחלוקה רוחנית, מבפנים החוצה:   ...והכרתי מן המקום הזה:
  • את שאר הבעל, את שם הכמרים (הקרובים ביותר לבעל) עם הכהנים (הקרובים ביותר אל ה', שגם הם שיתפו פעולה עם הכמרים),
  • ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמים (עובדי האלילים ה'פשוטים') ; ואת המשתחווים הנשבעים לה', והנשבעים במלכם (עובדי ה' ה'פשוטים', שגם הם חטאו ונשבעו במולך שלהם) .
  • ואת הנסוגים מאחרי ה' ; ואשר לא ביקשו את ה', ולא דרשוהו (אנשים שאין להם שום קשר רוחני - לא לעבודת-אלילים ולא לעבודת ה')

בפסוק הבא (א7) מסביר צפניה מהו האירוע שיביא לסוף של הכל: "הס מפני ד' ה', כי קרוב יום ה', כי הכין ה' זבח, הקדיש קרואיו": עוד מעט יבוא יום ה', היום שבו יטבח ה' את הכל (ייתכן שהנביא נמצא בבית-המקדש, כאמור  למעלה, ולכן הוא משתמש בדימוי של זבח).

ובפסוקים הבאים הוא שוב מסביר שכולם - כולל כולם - ייטבחו ביום ה':

• בפסוק א8 הוא מתחיל מבפנים - מהארמון המלכותי: והיה ביום זבח ה', ופקדתי על השרים, ועל בני המלך, ועל כל הלובשים מלבוש נוכרי (המקורבים לשלטון האשורי).
• בפסוק א9 הוא יוצא החוצה, אל מפתן-הכניסה, שלידו נמצאים המשרתים: ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא; הממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה.
• בפסוקים א10-א11 הוא יוצא עוד החוצה, אל השכונות השונות של ירושלים: והיה ביום ההוא, נאום ה', קול צעקה מ שער הדגים (בצפון-מזרח חומת העיר - ע' במאמר ' חומת ירושלים ') , ויללה מן המשנה (שכונה בצפון-מערב העיר - ע' 'דעת מקרא') , ושבר גדול מ הגבעות (איזור  מגורים בדרום-מערב העיר) . הילילו, יושבי המכתש (איזור מסחרי בדרום-מזרח העיר) , כי נדמה כל עם כנען , נכרתו כל נטילי כסף (הסוחרים, שמוכרים סחורה ונוטלים כסף).
• בפסוקים א12-א13 הוא יוצא עוד החוצה, אל הכרמים של אנשי ירושלים שנמצאים מחוץ לחומותיה: והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות; ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם, האומרים בלבבם 'לא ייטיב ה' ולא ירע'. והיה חילם למשיסה ובתיהם לשממה; ובנו בתים ולא יישבו, ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם (מכיוון שהוא מדבר על בעלי-הכרמים, הוא מדמה אותם ליין שעומד בשקט ובשלווה על שמריו).
• בפסוקים א14-א16 הוא יוצא עוד החוצה, מחוץ לירושלים, ומתאר את סופם של הגיבורים בערים הבצורות: קרוב יום ה' הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום ה', מר צורח שם גיבור. יום עברה היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל. יום שופר ותרועה, על הערים הבצורות, ועל הפינות הגבוהות.
• ובפסוקים א17-א18 הוא יוצא גם מהערים הבצורות, ומתאר את סופם של כל יושבי הארץ: והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים - כי לה' חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים. גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', ובאש קנאתו תיאכל כל הארץ: כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ.

לאחר שצפניה תיאר באופן כל-כך ממצה את הסוף של הכל - קשה להאמין שיש עוד תקוה. אבל בכל זאת יש תקוה, כמו שיתאר הנביא בפרק הבא.