קוד: הקרב על עגל הזהב ב בתנ"ך
סוג: תוכן2
מאת: אראל
אל:
הדבר משתקף בנבואה של הושע (הושע י2 - י7). בקטע הבא, דברי הנביא מסומנים בכתב בולט, והפירוש (ע"פ מלבי"ם) בכתב רגיל:
2.
חלק ליבם של בני ישראל
על המלך
,
עתה יאשמו - המחלוקת הזאת
תגדיל את אשמתם
;
הוא - המלך -
יערוף את
מזבחותם שעשו לעבודה זרה
,
ישודד מצבותם שעשו לעבודה זרה
.
3.
כי עתה יאמרו
:
'
אין מלך לנו -
אנחנו לא מכירים במלך הזה!
כי לא יראנו את ה’,
והמלך מה יעשה לנו
?! - הוא
רוצה להכריח אותנו לירוא את ה'
בניגוד לרצוננו?
מי הוא בכלל?!
'.
4.
על תלמי שדיי – על תלמים
בשדה – התאספו בני-ישראל,
דיברו דברים רעים על המלך (כמו
הדברים שנזכרו בפסוק הקודם),
ואז
אלות שוא
כרות ברית נגד המלך
;
ופרח כראש משפט
--
חרצו עליו משפט מר כמו ראש (=עשב
מר), כלומר, חרצו את דינו להריגה.
5. הסיבה לכל המשפט הזה מתוארת בפסוק
הבא:
ל גורלן של
עגלות בית אוון
,
יגורו – חששו --
שכן שומרון,
כי אבל עליו - על בית-אוון -
עמו,
וכמריו עליו יגילו (הכמרים
שהיו חוגגים איתו)
-
על כבודו - של בית-אוון -
כי גלה ממנו. [למה כתוב "עגלות",
הרי בבית-אל
היה "עגל"
– זכר יחיד?!
ייתכן שזה היה מנהגם של עובדי
האלילים:
כמו שהביאו לעגל אוכל ושתייה –
כך גם הביאו לו "עגלות"
(כלומר פסלים בצורת עגלות)
כדי שיוכל "להשתעשע"... המלך הסיר מבית-אל
(=בית-אוון)
את 'כבודו',
כלומר את עגל-הזהב
שהיה בו,
ולכן שוכני שומרון התחילו לחשוש
לגורלן של העגלות שלו - הם חששו שהמלך
יסיר גם אותן].
לכן הם החליטו להלשין על המלך
(הושע-בן-אלה)
לאשור,
אבל זה לא יעזור להם,
כי -
6.
גם אותו - את העגל -
לאשור יובל,
מנחה למלך ירב;
- גם את העגל הם ייאלצו להסגיר
לאשור כשהוא ישתלט על הארץ;
בושנה אפריים ייקח,
ויבוש ישראל מעצתו - ישראל יבושו ויתאכזבו מהעצה
להלשין על המלך ולמרוד בו, כי -
7. העצה הזאת תביא מוות גם על שומרון
עצמה:
נדמה ונכרתה
שומרון, כי
מלכה היה
כקצף על פני מים.