התופת ערוך מאתמול

קוד: ביאור:ישעיהו ל33 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ישעיהו ל33: "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, גַּם הוא [הִיא] לַמֶּלֶךְ הוּכָן, הֶעְמִיק הִרְחִב; מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה, נִשְׁמַת ה' כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ"

1. הנביא ישעיהו פעל בירושלים כשהיתה נתונה במצור ע"י מלך אשור. ישעיהו ניבא שה' יציל את ירושלים מהמצור ויכה את צבא אשור. בפסוק זה הוא מנבא על סופם של מלך אשור ושל צבא אשור:

תפתה = תופת, מקום שבו היו שורפים ילדים לעבודת אלילים, ירמיהו ז31: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ...".

כי ערוך מאתמול תפתה = עוד לפני שיצא למלחמה על ירושלים, הכין מלך אשור "תופת" בעיר הולדתו על-מנת להקריב את בניו לאלילים שלו (זה היה מנהג מקובל בעמים עובדי אלילים - להקריב את הילדים לאות "תודה" על נצחון במלחמה).

גם היא למלך הוכן = אותו תופת, שהכין מלך אשור, למעשה הוכנה בשבילו: בסופו של דבר בניו הם שיהרגו אותו כשיחזור מובס מהמלחמה, ישעיהו לז38: "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב...".

2. ועוד:

כי ערוך מאתמול תפתה = עוד מ"אתמול", מלפני זמן רב, מראשית בריאת העולם, כבר ערוך ומוכן מאגר של אש תופת;

גם היא למלך הוכן = אותה אש תופת ערוכה ומוכנה ומצפה לפקודת ה', מלך מלכי המלכים;

העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה = בעומק האדמה קיימים מאגרים נרחבים של אש, הדומים למדורה עם עצים רבים;

נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה = רצון ה' יבעיר את אותה אש ויגרום לה להתפרץ ולשטוף את מחנה אשור בנחלי אש (התפרצות געשית).

3. ועל-דרך הרמז, הפסוק מדבר לא רק על מלך אשור אלא על כל אדם המתפתה לחטא:

כי ערוך מאתמול תפתה = עוד לפני בריאת העולם הכין ה' את "תפתה - גיהנם, שכל המתפתה ביצרו נופל שם" (רש"י). אש הגיהנם היא אש מופשטת, הנובעת ממידותיו הרעות של האדם:

גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב = רמז למידת הגאוה, הגורמת לאדם לחשוב שהוא "מלך הכביש" והכל מגיע לו, מלכים א א5: "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ...".

מדורתה אש ועצים הרבה = רמז למידת הכעס, הגורמת לאדם לחרחר את אש המריבה, משלי כו21: "פֶּחָם לְגֶחָלִים, וְעֵצִים לְאֵשׁ, וְאִישׁ מדונים[מִדְיָנִים] לְחַרְחַר רִיב" (פירוט).

נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה = מעל הכל, רצון ה' הוא המבעיר את אש הגיהנם על-מנת למרק ולטהר את העולם מעוונותיו; ה' הכין את הגיהנם לפני בריאת העולם, כמו אמן המכין מחק לפני שהוא מתחיל בעבודתו.

מקורות ופירושים נוספים

הבאנו שלושה פירושים שונים למילים כי ערוך מאתמול תפתה, וכולם נובעים ממקור אחד, כפי שנסביר:

1.לפי הפירוש הראשון, תופת מציין מקום שבו שורפים ילדים לאלילים, ומלך אשור הוא שערך והכין את התופת מאתמול, לפני שיצא למלחמה, כדי להקריב את בניו לאחר שובו בשלום: "אמר 'אי אזיל ההוא גברא ומצלח, מקרב להו לתרין בנוהי קמך!'; שמעו בנוהי וקטלוהו" (בבלי סנהדרין צו., מלבי"ם על הפסוק).

2. לפי הפירוש השני, תופת מציין את האש שבבטן האדמה, אותה אש קדומה המתפרצת אל פני השטח דרך הרי געש. האש קיימת מאתמול כלומר מלפני זמן רב, מתחילת בריאת העולם, "מאתמול - יום שני לבריאת עולם, יום שיש לו תמול ואין לו שלשום" (רש"י)

3. ולפי הפירוש השלישי, תופת הוא כינוי לגיהנם, המקום שבו נענשות נשמותיהם של הרשעים לאחר מותם. האש קיימת מאתמול כלומר עוד לפני בריאת העולם, "שבעה דברים נבראו קודם בריאתו של עולם, ואלו הן: תורה, וכיסא הכבוד, ובית המקדש, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח... גיהנם מניין - שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה" (מדרש משלי ח כב); ראו גם לפני בריאת העולם.

ניתן לקשר את כל שלושת הפירושים על-פי ההשערה, שבירושלים היה בעבר פתח של הר געש פעיל, במקום הנקרא "התופת אשר בגיא בן הנום" (ראו גן עדן וגיהנם / יוסף הלוי זליגר):

1. עובדי האלילים הקימו באותו מקום במות לעבודת ה מֹלך, אלהי אש הכליון אשר במעבה האדמה. הם האמינו, כנראה, שאם ישרפו חלק מבניהם למולך, הוא יירגע ולא ישרוף את כולם באש.

2. נביאי ישראל יצאו בחריפות נגד מנהג שריפת הילדים, הם טענו שהאש אינה אש הכליון אלא "נשמת ה'", אש הפועלת ברצון ה' ובשליחותו; בין השאר, ניבא ישעיהו שאותה אש תצא ותשרוף את מחנה אשור, וייתכן שעל כך נאמר ב ישעיהו לז36: "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים".

3. ובתקופה מאוחרת יותר, הפכה אש התופת סמל לאש של מידות רעות, המביאות את האדם לגיהנם נפשי ורוחני.

ואפשר לקשר כך גם את הפירושים על המילים הבאות:

גם היא למלך הוכן - מפרשי הפשט פירשו, שאש התופת הוכנה "לצורך סנחריב [מלך אשור] וחילו" (רש"י, מצודות, מלבי"ם); אך ייתכן שהמילה מֶלֶךְ רומזת גם לאליל מֹלֶךְ, שלכבודו היו שורפים ילדים בתֹּפֶת, ואם כך יש כאן רב-משמעות מכוונת: "אותה אש-תופת, שעובדי האלילים מייחסים למולך, תתפרץ ברצון ה' ותשרוף את מלך אשור, וכך גם כל אדם המתגאה וחושב את עצמו למלך העולם".

תגובות