המים, האוצרות והאדם

קוד: המים האוצרות והאדם בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים ירמיהו א

בנבואת פורענות על בבל (ירמיהו נא 15-19) מופיע הקטע הבא:

עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו נטה שמיים. לקול תיתו המון מים בשמיים, ויעל נשיאים מקצה ארץ; ברקים למטר עשה, ויוצא רוח מאוצרותיו. נבער כל אדם מדעת, הוביש כל צורף מפסל: כי שקר נסכו, ולא רוח בם. הבל המה, מעשה תעתועים; בעת פקודתם יאבדו. לא כאלה חלק יעקוב, כי יוצר הכול הוא -- ושבט נחלתו: ה’ צבאות שמו. {פ}

הקטע כבר הופיע (בשינויים קטנים ביותר, שטרם מצאתי להם הסבר)בפרק י, פסוקים 12-16. בפרק י הוא מתאים ביותר להקשר – כי כל הפרק עוסק ב'השוואה' בין גדולת ה' לבין אפסות האלילים. אבל למה הנביא חוזר עליו באמצע נבואת הפורענות על בבל?!

כדי לענות לשאלה נקרא את שני הפסוקים הקודמים (נא13 - 14): " שוכנת על מים רבים, רבת אוצרות; בא קיצך, אמת בצעך. נשבע ה’ צבאות בנפשו: כי אם מילאתיך אדם כילק -- וענו עלייך הידד." נראה מכאן שבבל התגאתה בשלושה דברים (ע' "דעת מקרא"):

• מים רבים שהקיפו אותה,
• אוצרות רבים שהיו לה,
• ו אדם רב שהיה בה.

ה' נשבע שלמרות כל אלה – בבל תישמד (" בא קצך"), ואויביה יענו עליה " הידד" (בשמחת ניצחון). בקטע הבא מסביר ה' למה כל הדברים שבבל מתגאה בהם לא יעזרו לה:

• המים הרבים לא יעזרו לה – כי ה' יוצר את המים: " לקול תתו המון מים בשמיים...".
• האוצרות לא יעזרו לה – כי לה' יש אוצרות הרבה יותר גדולים וחזקים: " ויוצא רוח מאוצרותיו".
• ובני-האדם לא יעזרו לה – כי אין להם שכל: " נבער כל אדם מדעת..."

ההקבלה היא ישרה:

שוכנת על מים רבים,	רבת אוצרות, בא קיצך, אמת בצעך	נשבע ה’ צבאות בנפשו, כי אם מילאתיך אדם כילק - וענו עלייך הידד.
עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו נטה שמיים. לקול תיתו המון מים בשמיים, ויעל נשיאים מקצה ארץ...	ברקים למטר עשה, ויוצא רוח מאוצרותיו.	נבער כל אדם מדעת, הוביש כל צורף מפסל: כי שקר נסכו, ולא רוח בם. הבל המה, מעשה תעתועים; בעת פקודתם יאבדו. לא כאלה חלק יעקוב, כי יוצר הכול הוא -- ושבט נחלתו: ה’ צבאות שמו.