שמואל חושף את התרמית הגדולה

קוד: ביאור:שמואל א יב2 בתנ"ך

סוג: מסקנה

מאת: אראל

אל:

בנאום הפרידה שלו, אמר שמואל אל בני ישראל (שמ"ב יב 1-3): "...הנה שׁמעתי בקלכם לכל אשׁר-אמרתם לי ואמליך עליכם מלך. ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושׂבתי ובני הנם אתכם ואני התהלכתי לפניכם מנערי עד-היום הזה... את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי...". יש כמה פירושים לביטוי "ובניי הנם אתכם":

1. שמואל רוצה להבהיר, שדברי התוכחה שלו אינם מהווים "תעמולת בחירות", אלא תוכחה כֵנה. לכן הוא מבהיר, שהוא פרש סופית מן החיים הפוליטיים:

ולכן אתם לא צריכים לחשוש שאני אקח לכם את המלוכה שאתם כל-כך רוצים; אתם יכולים להקשיב לדברים שלי באובייקטיביות (מצודת דוד).

2. שמואל רוצה להבהיר, בסוף ימי שלטונו, שהוא לא נהנה במאומה מהשלטון:

3. ואפשר גם לפרש, ששמואל רוצה להוכיח את העם על כך שהטעו אותו בבקשת המלך: אתם אמרתם "אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך - עתה שימה לנו מלך..."; אך כעת "ובניי הנם אתכם" - בניי נמצאים אתכם, אתם "מסתדרים" איתם טוב מאוד, אין לכם שום בעיה עם בניי או עם הדרכים שלהם; מכאן, שהסיבה שביקשתם מלך לא היתה קשורה לבנים שלי - היה לכם מניע נסתר - רצון לעזוב את משפטי ה'. ויש אומרים שגם פסוק 12, בהמשך נאומו של שמואל, מציין מניע נסתר לבקשת המלך - רצון לפתור בעיה בטחונית מבלי להזדקק לעזרת ה' (פירוט).



תגובות