האם תמר אהבה את אמנון?

ידידיה: ההוכחות מאד הרגיזו אותי: לטעון טענה כ"כ מוזרה ולבסס אותה על נימוקים כ"כ חלשים?!

א. כשהיא אומרת לאמנון " ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך " צריך לזכור באיזה מצב היא אמרה זאת. כאשר " ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי " - אמנון לופת את תמר בידיו והיא מתחילה להתחנן לפניו שלא יבצע בה את זממו - " אל אחי, אל תענני , כי לא ייעשה כן בישראל: אל תעשה את הנבלה הזאת! ואני -- אנה אוליך את חרפתי? ואתה -- תהיה כאחד הנבלים בישראל! " וכשהיא רואה שהתחנונים לא מזיזים לו היא מציעה הצעת פשרה שכזו, בשביל לשכנע אותו לעזוב אותה ולא לאנוס אותה - " ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ". הסיפור כל-כך זועק שזה שלב אסטרטגי בתחנונים שלה ובנסיונותיה להינצל!!!

תגובה לתגובה: נכון, בהחלט הגיוני לקרוא את הפסוקים בנימה של תחנונים וייאוש כמו שתיארת, ולכן המשפט של תמר לא מוכיח שהיא אהבה אותו. אבל הוא גם לא מוכיח את ההפך. אי אפשר לדעת בוודאות מה היה יחסה של תמר אל אמנון לפני אותו יום.

ב. זה שהיא לא צועקת בזמן המעשה למרות שנעשה בכוחניות מוחלטת - "ויחזק ממנה ויענה" - לא אומר שהיא אהבה אותו, הרי הכתוב טורח להדגיש כמה פעמים שהמעשה נעשה בכוחניות מוחלטת וללא שום רצון מצידה. מי יודע איזו סיטואציה היתה שם שלא אפשרה לה לצעוק? אולי בושה וכד'...?

תגובה לתגובה: נכון, אנחנו לא יודעים מה בדיוק היה המצב ולמה היא לא צעקה. אבל ע"פ התורה (דברים כב23): " כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש, ומצאה איש בעיר ושכב עימה, והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא, וסקלתם אותם באבנים ומתו: את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר עינה את אשת רעהו; וביערת הרע מקרבך ". התורה קובעת עונש חמור ביותר – סקילה – לנערה מאורסה שנאנסה ולא צעקה. ההסבר ההגיוני ביותר שמצאתי לחוק הזה הוא, שאם נערה בתולה נאנסת ולא צועקת לעזרה – זה אומר שהיא משתדלת ככל יכולתה לא לפגוע באנס: היא לא רוצה שיתפסו אותו. ולכן היא מעדיפה לסבול בשקט מהמעשה הכוחני שנכפה עליה. וזה אומר שכנראה היה ביניהם קשר עוד לפני האונס – כנראה היה לה 'רומן' איתו (ע"ע דברים כב23-24 ). כך פירשתי גם כאן: תמר לא צעקה כי היא אהבה את אמנון ולא רצתה שהוא ייפגע. היא רצתה שייקח אותה לאישה אחרי המעשה וכך הכל יסתיים בטוב (יחסית).

ג. אני מתפלא על כותב המאמר שמביא מובאה מדברים כב ולא משכיל להבין למה היא לא רצתה שיעזבנה. שם בפסוק כ"ח מוסבר שמי שאונס בתולה " לא יוכל שלחה כל ימיו " - למה? כי היא אוהבת אותו? לא, כי התורה התחשבה בנערה הנאנסת. בזמנם, לנערה ללא בתולים לא היה סיכוי למצוא חתן, ולכן "כל כך רצתה" להישאר איתו - בעל כרחה, כמובן. ואכן, מסתבר שגם אם הנאנסת היא בת מלך אין לה דורשים - " ותשב תמר ושוממה בית אבשלום אחיה ".

תגובה לתגובה: ייתכן; קשה לי להתייחס לזה כי לא ידוע לי איך הרגישו נשים באותה תקופה (האם יש דרך להשיג מידע בנושא?). ע"ע דברים כב29 .