קוד: פרקי אליהו - שתי דרכים בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" - אליהו גוזר בצורת על-דעת עצמו, לא בדבר ה'; הוא מגיע משום מקום , בלי הקדמה , בלי ייחוס , בלי אזהרה - ומיד מעניש ; לשון השבועה "מכריח" את ה ' לקיים את דבריו.
לך מזה ופנית לך קדמה, ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן" - מכריח אותו לנדוד ולהסתתר כדי שירגיש שזה לא טוב להתבודד ולהתרחק מעם ישראל; שם הנחל רומז לאליהו שהוא מכרית את בני ישראל בבצורת; ה' מצווה את העורבים לכלכלו - ורומז לאליהו שהוא אכזרי כעורב; בסוף הנחל מתייבש - שוב כדי להמחיש לאליהו עד כמה קשים הבצורת והיובש שהוא גזר על ישראל; כל הדברים האלה הם חלק מהויכוח שבו ה' מנסה להראות לאליהו שמעשיו היו קיצוניים וקנאיים מדי.
קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם, הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך" - מכריח אותו ללכת דרך ארוכה, כדי שיסבול מהחום וירגיש את הצורך בגשם; הוא מגיע דווקא לאיזור צידון - עיר מוצאה של איזבל - כדי שיראה שגם בצידון יש נשים טובות, לא כל הצידוניות מושחתות; הוא צריך לבקש ממנה אוכל כמו עני המקבץ נדבות - כדי שירגיש את הבושה שברעב; הוא צריך להתאכסן בביתה של אישה אלמנה - כדי שיראה איזה סבל גורמת הבצורת שגזר עליה, דווקא לשכבות החלשות - לאלמנות וליתומים.
כי כה אמר ה' אלהי ישראל: כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת[ן] ה' גשם על פני האדמה". מבחינתו, הבצורת יכולה להמשיך, העיקר שלו ולמשפחה שהוא מתארח אצלה יהיה אוכל.
מה לי ולך איש האלהים? באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני", כדי שאליהו יבין שהוא אשם במוות.
לך הראה אל אחאב, ואתנה מטר על פני האדמה".
והיה אני אלך מאתך, ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך והרגני, ועבדך ירא את ה' מנערי": עובדיה רומז לאליהו, שהתנהגותו המוזרה והבלתי-צפויה עלולה לגרום נזק גם לאנשים יראי ה'. בעוד שהוא, עובדיה, היה מוכן "לשבת בממשלה" עם אחאב על-מנת להציל נביאים - הגישה הקיצונית והקנאית של אליהו גרמה רק נזק.
ויאמר 'מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העלה ועל העצים' ויאמר 'שנו' וישנו ויאמר 'שלשו' וישלשו"
ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים ואתה הסבת את לבם אחרנית"
קום אכל כי רב ממך הדרך": ה' גורם לאליהו ללכת עד הר חורב - כדי לרמוז לו שהוא צריך להיות כמשה רבנו, שעלה להר חורב כדי לבקש רחמים על ישראל.
[ע' גם בדיון "
מה קרה לאליהו? "] כשאליהו בא להר חורב הוא שוב חוזר על דברי הקנאות שלו: "
קנא קינאתי לה' א-להי צבאו-ת...
" מטרת המעמד בחורב היתה להוכיח את אליהו וללמד אותו לקח – ללמד אותו שה' לא תומך בקנאות המוגזמת הזאת – "
לא ברוח ה'
", "
לא ברעש ה'
", ו"
לא באש ה'
". בהתחלה אליהו לא הבין את המסר, והוא חזר מילה-במילה על המשפט שאמר בהתחלה "
קנא קינאתי לה' א-להי צבאו-ת...
", ולכן ה' העניש אותו ואמר לו "
לך שוב לדרכך...
" – אם אתה כל-כך קנאי אז תמשיך ללכת בדרך שלך עד
הסוף, ותמנה שלושה שליחים שיביאו פורענות קשה על עם ישראל. תמשיך ללכת
בדרך שלך עד שיישארו בישראל רק 7000 איש.
הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" - ייתכן שזה משום שהשלבים שלפני הגאולה מתאימים לאופיו הקנאי של אליהו - יום ה' נקרא כאן "הגדול והנורא ", כמו גם במקומות אחרים - " חושך ולא אור " (עמוס ה18), ועוד; וייתכן שדווקא ההיפך הוא הנכון - דווקא משום שאליהו השתנה בסוף דרכו, "חזר בתשובה" ונעשה מתון יותר, הוא הנביא שיבשר את התשובה שתבוא לפני הגאולה - "
והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"; נביא צריך לשלב בין קנאות לבין מתינות - אליהו הציג רק את הצד הקנאי ולכן יצטרך לחזור בעתיד ולהציג גם את הצד המתון של נבואה (ע' במאמרו של יהודה אייזנברג על מלאכי ג ).
חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" - אליהו פשוט מפרש את דברי התורה (דברים יא) "
השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים... ולא יהיה מטר...": מאחר שבפרק הקודם מסופר שבנ"י עבדו אלילים, הגיוני שלא יהיה מטר; לכן אין צורך לכתוב שאליהו מדבר בשם ה' - זה מובן מאליו; ויש דוגמאות נוספות לסגנון כתיבה מעין זה . המשפט " כי אם לפי דברי " הוא דברי ה', ואכן בסופו של דבר הגשם בא בדבר ה' - " עד יום תת ה' מטר ", " ואתנה מטר ".
לך מזה ופנית לך קדמה, ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן" - אחד העונשים על עבודה זרה הוא שה' " מסתיר את פניו"; הנביא הוא הנציג של ה' בעולם, ולכן כשבני ישראל עובדים עבודה זרה - ה' מסתיר מהם את הנביא. אך גם כשה' מעניש את בני ישראל, הוא מזדהה עם סבלם ("
עמו אנכי בצרה"), וגם הנביא, שהוא הנציג של ה' בעולם, צריך להזדהות עם הסבל של ישראל ולהרגיש אותו על בשרו (כך עשו גם נביאים אחרים, למשל הושע, יחזקאל ועוד). בכל מקרה אין מדובר כאן בעונש או בביקורת על דרכו של אליהו.
קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם, הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך": לאחר שנה של בצורת, בני ישראל כנראה מתחילים להתרכך, ולכן גם הסתר-הפנים מתרכך, ואליהו מתחיל להתגלות - בינתיים רק בבית אחד.
כי כה אמר ה' אלהי ישראל: כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת[ן] ה' גשם על פני האדמה". אליהו כמובן מדבר בשם ה' - הוא מבין שאם ה' שלח אותו לאכול בביתה של האלמנה, חייב להיות נס שיגרום לכך שיהיה להם אוכל.
באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני"), וייתכן שלא, אך בכל מקרה אין כאן עונש לאליהו;
אליהו עצמו מבקש רחמים על הילד והילד חוזר לחיים - ייתכן שזו הקדמה לנס שיהיה בהר הכרמל; המסר בשני המקרים הוא שהחיים והמים תלויים ברצון ה'.
לך הראה אל אחאב, ואתנה מטר על פני האדמה".
לך אמור לאדוניך הנה אליהו") ו"ישבו בממשלה" עם אחאב, במקום לצאת למלחמה נגדו; והצליחו בסה"כ להציל חלק קטן מנביאי ה'.
ויאמר 'מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העלה ועל העצים' ויאמר 'שנו' וישנו ויאמר 'שלשו' וישלשו": הוא מראה להם שהמים תלויים ברצון ה' בלבד, ומי שהולך אחרי ה' בלי פשרות - אינו צריך לדאוג שיישאר בלי מים.
קום אכל כי רב ממך הדרך": כדי ללמדנו שאליהו שקול כמעט למשה רבנו, בכך שקירב את ישראל לעבודת ה';
והשארתי בישראל שבעת אלפים, כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל, וכל הפה אשר לא נשק לו" [ע"ע נבואת ה-7000 ].
הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"; גם כאן רואים את ההקבלה בינו לבין משה רבנו - בפסוק הקודם נזכר ( מלאכי ג22 ): "
זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים"; משה ואליהו הם שני הנביאים הגדולים ביותר בתולדות ישראל - משה הביא לעם את תורת ה', ואליהו נלחם כל חייו כדי שעם ישראל יקיים אותה, ולכן הוא הראוי ביותר לבשר את הגאולה.