שלוש נשים "צועקות" בשומרון

קוד: שלוש נשים "צועקות" בשומרון בתנ"ך

סוג: הבדלים2

מאת: מטמוניות למשפחות סופרים (schriber @ 012.net.il)

אל:

הצעקה

"אשה ראשונה"

(מ"ב ד א) וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר

עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת י-הוה

וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים:

 

"אשה שניה"

(מ"ב ו כו) וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר

הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:

 

"אשה שלישית"

(מ"ב ח ג) וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ:

(ה) וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת

וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ

וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ ז ֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע :

 

* האשה הראשונה צעקה צעקת-נפש על העתיד-לבוא, על חיי נשמתם של בניה.

* האשה השניה צעקה צעקת-מוות על ההווה שאיננו, על מתים שמפרנסים חיים-מתים.

* האשה השלישית צעקה צעקת-גוף על העבר, על חיי הגוף שנגזלו ממנה.

 

שלוש צעקות-נשים כנגד שלוש צעקות שקולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואינן נשמעות:

* צעקת הנשמה בשעה שיוצאת מהגוף לחיי נצח.

* צעקת החמה שמנסרת בעולם בתנועה שהיא כמנוחת מוות של הווה הוותי של כלום.

* צעקת הגשמים שבאה להחיות את היובש המיתתי של העבר.

(ב"ר ו ז) אמר רבי לוי ג' דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות בינתים ואינם מרגישים ואלו הן היום והגשמים והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף

 

אפשר לנתח את הפרשה הנ"ל ע"י פילוח השוואתי של ארבעת הנפשות הפועלות:

1. הנשים

2. בניהם

3. הנביא

4. המלך

 

1.   הנשים

(א) וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת י-הוה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים:

 

(כו) וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:

 

(ד ח) וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם: (יב) וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו:

(ג) וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ: (ה) וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע:

 

* האשה הראשונה שייכת למעמד "בני הנביאים", שפרושה דלות חומרית ועושר רוחני. חז"ל זיהו אותה כאשת עובדיה:

(תרגום יונתן, מ"ב ד א) ואתתא חדא מנשי תלמידי נבייא מצוחא קדם אלישע למימר עבדך עובדיה בעלי מית ואת ידעת ארי עבדך הוה דחיל מן קדם יי כד קטלת איזבל ית נבייא דיי דבר מנהון מאה גברין ואטמרינון חמשין חמשין גברין במערתא והוה יזיף ומוכל להון בדיל דלא לאוכלא יתהון מנכסוהי דאחאב מן קדם דאינון אונסא וכען רשיא אתא למדבר ית תרין בני ליה לעבדין:

* האשה השניה שייכת ל"דלת העם", דלה מבחינה חומרית ורוחנית כאחת.

* האשה השלישית שייכת ל"עמך" – "בתוך עמי אנכי יושבת". תוארה בראשונה כפול: "אשה גדולה", גדולה בעושר ונכסים, וגדולה בשאיפתה לנגוע ברוחניות. ו"שונמית", שמנה בעושר ושמנה דולק ומאיר. גם תוארה באחרונה כפול: "האשה מארץ פלישיתים" שירדה לשם כדי לשרוד מבחינה חומרית, ו"האשה אשר (אלישע) החיה את בנה" – זכתה לנס על-טבעי.

 

2.   בניהם

(ז) וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵכְי {נִשְׁיֵךְ} וְאַתְּ ֻ בָנַיִכְי {וּבָנַיִךְ} תִּחְיִי בַּנּוֹתָר:

 

(כח) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר:

(כט) וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ:

 

(ה) וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע:

 

* לבנים של האשה הראשונה מובטחים חיים לעתיד, לנצח.

(ב"ר לה ג) הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה (שם) ואת ובניך תחיי בנותר עד שיחיו המתים

* הבן של האשה השניה איננו, כמו ההווה שאיננו.

* הבן של האשה השלישית הוחיה בעבר.

 

3.   הנביא

(א) וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת י-הוה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים:

(ז) וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵכְי {נִשְׁיֵךְ} וְאַתְּ ֻבָנַיִכְי {וּבָנַיִךְ} תִּחְיִי בַּנּוֹתָר:

 

(לא) וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם:

 

(ד ט) וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד:

 

* האשה מנשי בני הנביאים - צעקה אל אלישע והגידה לאיש האלוקים. הנביא שלא שמע את צעקותיה   מכונה "אלישע" סתם. אבל הנביא שעשה לה נס וישועה מכונה "איש האלוקים". אפשר שאלישע לא שמע את צעקותיה כי רצה לבטל על ידם את "הקצף" שיצא על ישראל בגין מעשהו של מישע.

(רד"ק מ"ב ד א) ובתרגום של תוספתא עוד מאתן ושתין וחמשא זמנין צוחת אתת עובדיה כהאי גונא ולא הוה משגח ולא ידעה מה למעבד...

 

(תנחומא כי תשא ה) מיד ויהי קצף גדול על ישראל אמר להם הקב"ה לישראל עובדי ע"ז אין מכירין כבודי לפיכך הם מורדין בי ואתם מכירין כבודי ומורדין אתם בי א"ר מני אלולי זכות אשתו של עובדיהו כבר כלו ישראל באותה שעה ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר (שם)

* מלך ישראל תלה את המציאות הקשה של הרעב באלישע וכינה אותו בכינוי מזלזל "בן שפט", בן עובד אדמה מאבל מחולה בבחינת "הגם אלישע בנביאים...ומי אביו". אלישע החזיר ואמר, שמעשי בית אחאב גרמו לרעב, וכינה אותו "בן המרצח".

* השונמית כינתה את אלישע בכינוי יחודי, "איש אלוקים קדוש".

 

4.   המלך

(א) וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת י-הוה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים:

 

(כו) וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:

 

(ד) וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע:

 

* האשה מנשי בני הנביאים כינתה את מלך ישראל בתואר המחפיר "נושה" – מלווה בריבית שרוצה לקחת את בניה לעבדים ולהשכיח מהם את מעמדם כ"בני נביאים".

(שמ"ר לא ד)...עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב שנאמר (מ"א יח) ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית והיה עשיר יותר מדאי והוציא כל ממונו לצדקה שהיה זן את הנביאים כיון שבא כל אותו הרעה היה לוה בנשך מן יהורם בן אחאב מה שהיה מספיק לנביאים זה קיים כספו לא נתן בנשך אבל יהורם שהלוה ברבית אמר האלהים עד עכשיו זה קיים יבא יהוא ויהרוג אותו שנאמר (שם ב ט) ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו ולמה בין זרועותיו ויצא מלבו לפי שהקשה את לבו ופשט ידיו לקבל הרבית לקיים מה שנאמר (יחזקאל יח) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה

* הכינוי המכובד "מלך ישראל" בא להדגיש את הפער הקיצוני בין השליט לבין אוכלי אדם.

* בסיפור של השונמית הכינוי הוא סתמי ובינוני - "מלך".

תגובות